בשבוע שעבר הודיע המשרד להגנת הסביבה כי מיכל האמוניה רוקן מנוזלים, אך בכך לא תמה פרשת האמוניה. למרות שמיכל האמוניה בהליכי סגירה, עוד לא נבחרה במקומו חלופה ואין ערובה הפתרון שייבחר אכן יהיה בטיחותי מספיק. בינתיים, פרנסת העובדים משמשת ככלי במאבק, כאשר גם המדינה וגם חברת חיפה כימיקלים לא נערכו בזמן להתמודד עם האפשרות שהמיכל ייסגר. ובכל זאת, מדובר בנקודת ציון בעבור הנאבקים על ריקון המיכל, שחלקם עוסקים בנושא כבר כמה שנים.

"תכננו לפתוח שמפניות אבל יש קרב גדול מאוד גם היום שבו הדיון על החלופות לא תם", סיפרה מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת צלול, אחד הגופים שהיה שותף בתביעה המשפטית לסגירת המפעל. אף כי בשנה האחרונה עיריית חיפה תפסה עמדת הובלה במאבק נגד המיכל, מדובר בשלב אחד מתוך מאבק שארך למעלה מעשור, מאבק אותו הניעו מומחים, ארגוני סביבה ותושבים, אליו הצטרפה עמותת צלול עוד ב-2011.

"מהרגע שיונה יהב השתכנע שמדובר בסכנה ממשית ויחד עם החלטת המשרד להגנת הסביבה לבטל את היתר הרעלים של המיכל במרץ 2017 הייתה קפיצת מדרגה משמעותית במאבק " מספרת יעקבס על התקופה שבה חל המפנה. "התקלה הייתה שלא עשו את הדיונים בחלופות כבר מאמצע 2016 וכך הגענו למצב שבו משחקים בעובדי החברה ככלי ללחץ על הממשלה".

מפגינים נגד מיכל האמוניה. (באדיבות מטה המאבק 'מנקים את מפרץ חיפה', צילום: שרון בן דוד)

חיפה כימיקלים הגישה בפברואר 2017 מתווים ל-12 חלופות לייבוא אמוניה, אך למעשה הייתה מעוניינת בשתיים בלבד שרלוונטיות לטווח הקצר: אניית אמוניה בעגינה קבועה, או המשך השימוש במיכל האמוניה בכמות אחסון פחותה. סגירת המיכל פסלה את האפשרות השנייה. החלופה הנוספת היא שימוש במיכלים קטנים, אשר החברה איננה מעוניינת בה, הן משום עלותה וגם בגלל הזמן הדרוש ליישומה. למעשה, החברה לא הייתה גלויה לחלוטין עם הציבור, ולא סיפרה שגם החלופה המועדפת עליה – אניה כ"מיכל צף", כוללת בתוכה תלות במיכל התפעולי של חברת כי"ל, נושא שלא נבחן לעומקו עד היום. אבל כדי להבין איך הגענו עד הלום, כדאי גם להסתכל קצת לאחור.

מריחה ארוכה

יעקבס מזכירה את הדרישות הרבות והחוזרות שהגישה "צלול" לקבלת מידע בנושא מצב המכרז שניהל המשרד להגנת הסביבה לטובת בניית מפעל אמוניה בנגב, אשר נדחה שבע פעמים, ולבסוף נכשל בהיעדר הצעות. המכרז היה אמור לייצר פתרון חלופי למיכל האמוניה, ולא להיגרר לצו סגירה משפטי כפי שקרה בפועל, אלא שההחלטת הממשלה לגביו ננעשתה ב2013 והוא נמרח עד נובמבר 2016. "אחרי שהמכרז נכשל התחלנו שוב בקמפיין ציבורי, ביחד עם כל ראשי הערים מהצפון, כולל יונה יהב, על זה שחיי התושבים הפכו להפקר", מספרת יעקבס. "היה מאוד לא קל לגייס את כל ראשי הרשויות לשלוח מכתב משותף לראש הממשלה בכדי שיביא לפתרון הבעיה".

"כולם ידעו שמשהו לא בסדר, אבל לא התמודדו איתו כמו שצריך. לקחנו על עצמנו את האתגר ושמנו את עיקר משאבי העמותה בנושא הזה", מספרת יעקבס.

מאיה יעקבס, עמותת "צלול" (צילום: דור מלכה")

המקור התקציבי המשמעותי של העמותה הוא תרומה של משפחת קאהן ותקציבה עומד על כ-700,000 דולר בשנה. "הייתה משיכת רגליים מאוד ארוכה מצד הממשל והעירייה והייתה התגלגלות אטית בבתי משפט. פעם אחת הם הפסידו בדיון כי הם לא הצליחו להוכיח שיש אמוניה במיכל האמוניה. בגזרת המאבק הציבורי הפצנו עיתון שנקרא "ישראל מחר" – שמתאר מה עלול לקרות לאחר התפוצצות מיכל האמוניה, 'הכתובת הייתה על הקיר', 'המחדל שלא דווח'. עשינו קמפיין חוצות בפסטיבל הסרטים – 'האמוניה – סרט האימה שאסור לראות', פרסמנו מודעות ברדיו, יזמנו דיונים בכנסת והעברנו חומרים למבקר המדינה, שהופיעו בדו"חות שלו. חשפנו למשל, שיש חשש מרעידות אדמה ואז צריך לצאת החוצה. התקשרנו למשטרה ושאלנו איך זה מסתדר עם ההנחיה שכשיש דליפת אמוניה אז צריך להסתגר בבתים, וגם הצבא לא ידע מה לעשות בתרחיש כזה. הם תמיד אמרו שמפני טילים הוא יחסית ממוגן, ומפני רעידות אדמה לאו דווקא ".

המקור המדעי עליו הסתמכה העמותה לגבי הסיכון הוא מחקר של קבוצה נרחבת של חוקרים בראשות ד"ר אפרים לאור, מומחה אפר"ן (אסון פתע רב-נפגעים). המחקר המלא לא פורסם, אך בשנת 2007, השתתף לאור בדיון בכנסת בנושא מוכנות לרעידת אדמה וטען כי עלולים להיות 17,000 הרוגים ועוד פצועים רבים במקרה של דליפה גדולה של אמוניה בעת רעידת אדמה גדולה. יעקבס מספרת כי זאב צוק-רם, כיום סגן ראש המל"ל, אשר תומך באופן גלוי בפתרון אניית האמוניה, היה שותף לצוות של לאור לפני עשור. "יונה יהב האשים אותנו שאנחנו מייצרים פחד שווא ומבריחים תושבים מחיפה ואיזשהו שלב הוא התחיל להקשיב ואז הוא הזמין את המדענים.

כשהמדינה מהססת היא מזמינה לחצים מכל הכיוונים

עמותת "צלול" מוכרת בעיקר בזיקה למאבק בכלובי הדגים במפרץ אילת, ולדאגה לים, ולא לנושאי חומרים מסוכנים. יעקבס מסבירה כי "האמוניה זה בתוך נמל. נכון שהתחלנו מכלובי הדגים ולאורך השנים הובלנו מאבק במתווה הגז בשל הפגיעה הצפויה בים בשל אי ניהול מיטבי של הקידוחים, אבל לקחנו חלק גם במאבק למען חוק השקיות ומאבק נגד הזרמת השפד"ן לים. העניין עם האמוניה, היא שבעיקרון זה מחדל קל לתיקון שלא מבוצע בשל שערורייה מנהלתית ולכן החלטנו להוכיח שכשמציקים להם מספיק אז הם סוגרים". המאבק המוצלח עלול עוד להתהפך על ראשם של אלו שהובילו אותו, באם תותר עגינה קבועה של אניית אמוניה במפרץ חיפה, שלטענתם היא נשואת סיכון שאין לשאת בו. לטענת יעקבס, חיפה כימיקלים משתמשת בהטעיות כדי לקדם את הפתרון הזה. "הם הפיקו סרטון שמאשים את יונה יהב בהתמוטטות התעשייה, ואומרים שמדובר רק באישור לצינור, אבל הם לא מספרים שהצינור הזה מחובר לאנייה שתעגון שם באופן קבוע, ושתהיה ספינה של חיל הים שתשמור עליה במימון כספי המסים של כולנו".

"יש הרבה פופוליזם בנושא מיכל האמוניה. יש אישים בפוליטיקה שלא עסקו בנושא, ופתאום זה מתאים להם אז הם נכנסים לנושא, כמו השרה איילת שקד". שרת המשפטים לקחה חלק בדיון במשרד הכלכלה, שגם הוא לא הצליח למצוא פתרון ליבוא אמוניה. משתתפים בדיון סיפרו כי שקד איימה על עיריית חיפה שתפקיע מידיה את סמכותה כרשות הרישוי ביחס לתשתיות לאומיות באמצעות חקיקה. גם התאחדות התעשיינים פרסמה מכתב התומך ביוזמה הזו. בעירייה בהחלט חוששים מהיוזמה, אבל גם סבורים כי איש לא יצליח להגדיר את יבוא האמוניה כתשתית לאומית, שהרי יבוא אמוניה כבר מתקיים לצרכי המשק, במיכלים קטנים. חיפה כימיקלים היא מפעל מייצא שיש לו חשיבות כלכלית, אבל הוא אינו מפעל חיוני למשק, ולראיה – המשק מסתדר גם בלעדיו.

דיון מרתוני בעיריית חיפה עם נציגי המשרד להגנת הסביבה ומערכת הביטחון, 16/07/17 (צילום: מאיה יעקבס, עמותת צלול)

במשרד להגנת הסביבה בחרו להתייחס ברצינות לבדיקת החלופות למיכל האמוניה, ופרסמו את הערכותיהם רק לאחר כמה חודשים, בהם קיימו דיונים רבי משתתפים עם נציגי גופי ביטחון וכלכלה בפורום שנקרא "המנחה הלאומי לטיפול בחומרים מסוכנים". הם העניקו העדפה ברורה לחלופת האניה, אף כי המדען שכתב הערכות סיכונים מפורטות, ד"ר אלי שטרן, לא קבע העדפה ברורה, אלא כתב ששתי החלופות קבילות, וששתיהן נכתבו על פי תכנית שלא עומדת בסטנדרט של תכנית מפורטת. כעת שטרן עובד על שכלול ההערכות שלו, בהתאם להשגות שהגישו "צלול" ועיריית חיפה, אשר לפיהן היה לו מעט מדי מידע על חלופת האניה והנחות מחמירות מדי לגבי האיזוטנקים – המיכלים הקטנים. "בדיון המרתוני בעיריית חיפה, הודו נציגי המשרד להגנת הסביבה, שמה שיאושר כבטיחותי כמערך זמני של יבוא אמוניה יוכל להימשך לנצח. לא יהיה בסיס משפטי לאלץ את חיפה כימיקלים לבנות מקשר ימי שמרחיק את האניה מהחוף, אם המדינה תכיר באניה שעוגנת באופן קבוע במפרץ כדבר קביל".