המאבק להעלאת קצבאות הנכות הוא אחד המאבקים החברתיים המרכזיים והגדולים שהתחוללו בישראל. אחרי 16 שנים שבהן גובה הקצבה עלה בשיעור מזערי, קמה קואליציה של ארגוני נכים שמחו על הקצבאות הנמוכות והמבזות שהם מקבלים. המאבק, שהתחיל בקיץ 2016 וזכה לתנופה כשח"כ אילן גילאון (מרצ) העביר בקריאה טרומית בכנסת את הצעת החוק שלו להשוואת הקצבאות לשכר המינימום, מתקרב, אולי, להישג. השבוע צפוי לעבור בכנסת האישור לפעימה הראשונה מתוך ארבע, עליהן הוסכם במתווה הנכים מסוף ספטמבר. למה אולי? כי על אף התמיכה הרחבה שקיבל המאבק בציבור ואצל חברי הכנסת, יש מי שמנסה למנוע את העלאת הקצבאות.

פרופ' ירון זליכה (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש90).

המעצור הראשון להעלאת הקצבאות הגיע לאחר שהצעת החוק של ח"כ גילאון עברה בקריאה טרומית, בדמות הקמת וועדה לבחינת העלאת הקצבאות בראשות פרופ' ירון זליכה. העברת החוק זיכתה את המאבק בהד תקשורתי, והתעוררה ביקורת ציבורית רחבה על גובה קצבת הנכות. זאת, גם על רקע קמפיין פייסבוק דל-אמצעים אך רב השפעה. אך במקום להעביר את ההצעה לדיון בוועדת העבודה והרווחה כדי להמשיך את תהליך החקיקה, שר האוצר החליט להקים ועדה. לאורך התקופה הקצרה שבה פעלה הוועדה התראיין זליכה מספר פעמים, והציג מצד אחד אמפתיה רבה כלפי הנכים, ומצד שני הסביר שאין סיכוי שהקצבה תעלה לגובה שכר המינימום כי מדובר בעלות "מטורפת" של 15 מיליארד ₪.

על פי המתווה שגיבש זליכה, הקצבאות היו אמורות לעלות לגובה 4,000 ₪ בשלוש פעימות. אך המלצות הוועדה הלכו כנראה רחוק מידי עבור ראש הממשלה נתניהו, שרגע לפני פרסומן החליט להקים ועדה אחרת ("צוות בינמשרדי") שתדון מחדש בהעלאת קצבאות הנכות. הפעם עמד בראש הוועדה פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה. כך אנחנו מגיעים למעצור השני – שמחון הציג קו שמרני בהרבה מזליכה, וכיוון ליצירת הפרדה בין הנכים השונים ע"י העלאה הקצבאות רק לחלקם, מעין 'הפרד ומשול'.

הקו של שמחון קיבל רוח גבית כאשר בחודש יולי אמר מנכ"ל משרד רה"מ אלי גרונר כי יש סכנה שהעלאת קצבאות הנכות תביא לעליה במספר הנכים, ורמז כי אם תעלה הקצבה יתחזו המוני אנשים לנכים. "הניסיון בעולם מראה שככל שמעלים את קצבאות הנכים, מעלים את שיעור הנכים באוכלוסייה " אמר גרונר, וציין כעובדה כי "הצעת החוק המקורית הייתה מביאה את מדינת ישראל לפשיטת רגל, פשוטו כמשמעו. וזה לא אלי גרונר שאומר את זה, זה המספרים שמדברים בעד עצמם". זר שהיה שומע את דבריו של גרונר היה מתרשם שהנכים בישראל הם שקרנים ותאבי בצע. כך, לאחר חצי שנה של הפגנות וחסימות כבישים, נעשתה דה-לגיטימציה לציבור שלם.

לאחר קיץ קשה של מאבק וחסימות כבישים רבות, שהובלו ע"י אנשים שרובם לא בקו הבריאות, נכנסה ההסתדרות לתמונה. יו"ר ההסתדרות ניסנקורן נפגש מספר פעמים עם ארגוני הנכים השונים, ובסוף ספטמבר, לאחר מו"מ ארוך של ארגוני הנכים, חברי כנסת ויו"ר הקואליציה דאז דוד ביטן הוסכם על מתווה להעלאת הקצבאות שגם ראש הממשלה נתן לו את ברכתו. לוחות הזמנים שניתנו היו שעד סוף 2017 יעבור החוק, כדי שהפעימה הראשונה תתחיל בינואר 2018. הכנסת חזרה מפגרת הקיץ, אך בניגוד להצהרות ראש הממשלה שלאחר החגים תגובש הצעת החוק, דבר לא התקדם.

פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, מדבר בישיבת הממשלה ב-1 באוקטובר 2017 בנושא ההסכמות עם הנכים וההסתדרות. מימין ראש הממשלה בנימין נתניהו ומשמאל שר התחבורה והמודיעין ישראל כץ. (צילום: רוני כנפו)

עם חתימת ההסכם הופיע מעצור נוסף – דה לגיטימציה להסכם מצד פקידות האוצר, ובשיתוף חלק מהעיתונות הכלכלית. בעיתונים הכלכליים הופיעו התבטאויות מפי "גורמים" עלומי שם במשרד האוצר, שתקפו בחריפות את ההסכם, בעיקר בעיתון המזוהה ביותר עם הפקידות באוצר, דה-מרקר. יומיים לאחר חתימת ההסכם פירסם העיתון פרשנות של הכתבת הבכירה מירב ארלוזרוב, שכותרתה: "הולך להיות כאן גיהנום, כאוס מוחלט": ההסכם עם הנכים רע – יידרש קיצוץ רוחבי גדול". כותרת המשנה של הכתבה הוסיפה כי "בכירים באוצר ובביטוח לאומי במתקפה על ההסכם עם הנכים: "זה יום כיפור של מערכת הרווחה. ישראל חוזרת שני עשורים לאחור. דאגו לנכים החזקים והזניחו את החלשים. ההסכם יזעזע את מערכת הרווחה ואת תקציב המדינה". ה"בכירים" שהשמיעו את האזהרות האפוקליפטיות הללו לא ניאותו להתראיין בשמם. זר שהיה פותח את העיתון יכול היה לחשוב שמדינת ישראל עומדת בפני התמוטטות כלכלית, ושיש לשנס מותניים ולהיאבק באסון המתקרב – שהוא כמובן יישום ההסכם להעלאת קצבאות הנכים.

בתחילת נובמבר פנה ח"כ אילן גילאון ליו"ר ועדת העבודה והרווחה אלאלוף (כולנו) בדרישה לקיים דיון בוועדה על הצעת החוק שלו להעלאת הקצבאות, שמאז שעבר בקריאה טרומית לא עלה כלל לדיון בוועדה. אלאלוף הגיב לפניה ואמר "אנו מקדמים מספר הצעות חוק מקבילות להעלאת קצבאות הנכים, שיהיו מוכנות מיד לאחר שנגיע להסכמות עם כל ארגוני הנכים. אנו עושים כל שביכולתנו כדי להגיע להסכמות הללו בהקדם, בשיתוף עם הממשלה וציבור הנכים". זו היתה יכולה להיות תגובה סבירה, בהנחה שלא היה מתווה מוסכם שרק מחכה לאישור סופי. שר האוצר סירב להתייחס לפנייתו של גילאון. כמה ימים לאחר מכן קיים ראש הממשלה פגישה עם נציגים ממספר ארגוני נכים. מדובר בארגונים שהתנגדו לאורך כל הדרך למתווה שהוסכם בתיווך ההסתדרות. במקביל, לא הייתה שום התקדמות בוועדה ולא הונחה הצעת חוק ממשלתית.

ח״כ אלי אלאלוף, יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ארכיון. צילום: יונתן זינדל / פלאש 90

רק בסוף נובמבר הודיע שר העבודה והרווחה חיים כץ שהוא מגיש הצעת חוק ממשלתית להעלאת הקצבאות. הצעתו של כץ נוגעת רק לפעימה הראשונה, וכוללת גם תוספות לקבוצות נכים שלא זכו לתוספת בהסכם עם ההסתדרות וארגוני הנכים. בדיון שהתקיים כשבוע לאחר מכן בועדת העבודה והרווחה אמר יו"ר ההסתדרות ניסנקורן שפקידי האוצר מנסים לסגת מחלק מההסכמות, ביניהן ביטול הצמדת הקצבה לשכר הממוצע במשק ורידוד הפעימות עד הפעימה הרביעית. לדברים אלו מצטרפים חוסר שביעות רצונו של שר הרווחה מחוסר ההתקדמות בחקיקת העלאת הקצבאות, ואכזבתו מכך שבאוצר לא אישרו את התוספת התקציבית שדרש, במיוחד ביחס לעובדה שנראה כי באוצר מתכוונים לחזור בהם גם ממתווה שמחון.

ביום שישי האחרון התפרסם שכחלון ונתניהו הגיעו להסכמה ביחס לתקציב העלאת הקצבאות, שיגרור קיצוץ רוחבי בסך רבע מיליארד ש"ח. כנראה שהלחץ להעביר לפחות את הפעימה הראשונה עד סוף השנה עשה את שלו, אך באוצר לא שכחו להצמיד לכך תג מחיר, כדי שאף אחד לא יחשוב שאפשר פשוט להעלות קצבאות מבלי שהציבור ישלם.