מאז שנכנס לתפקיד ניפק שר התקשורת איוב קרא הצהרות תמיכה רבות בערוץ 20 והבטיח למנוע את סגירתו. אתמול (חמישי) הוא התגאה בהקפאת הליך הפיטורים של עובדי הערוץ בשבועיים, מה שהביא ודאי לתחושת הקלה בקרב עשרות העובדים ובני משפחותיהם. עם זאת, יש לזכור כי קרא לא הציג עד כה פתרון ממשי למשבר בו נתון הערוץ. הכרזותיו של קרא עלולות להונות את העובדים וההנהלה שהבעיה בדרך לפתרון, כשבפועל הערוץ נשאר ללא אופק כלכלי שיאפשר את המשך פעולתו.

מרוב הכרזות והצהרות דרמטיות, מה שנעלם מהדיון הוא עובדה פשוטה: החוק שנועד להציל את הערוץ עלול לגרום לסיבוכים משפטיים, שעלולים דווקא להעמיק את הפסדיו באם ימשיך לפעול.

ערוץ 20 הוא ביסודו של דבר עסק פרטי, וכנראה גם עסק מפסיד. זו הסיבה הישירה והמיידית לסגירתו הצפויה ופיטורי עובדיו. לטענת הערוץ, לולא מועצת הכבלים והלווין הייתה ממררת את חייו עם דרישות רגולטוריות מכבידות, מצבו היה משתנה, והוא היה מצליח לשרוד כלכלית. מאז כניסתו לתפקיד שר התקשורת, מקפיד קרא להצהיר מעל כל במה על מחויבותו להקל על ערוץ 20, כך שלא ייאלץ להיסגר.

השר קרא יזם כמה תכניות לשם כך, המציעות כמה תיקונים חשובים, אך ביחס לערוץ 20 הן צפויות להיכשל לפחות משתי סיבות: ראשית, ערוץ 20 הפר את רשיונו באופן גס, בכך ששידר שידורי חדשות ולא עמד במחויבותו לשדר 'שידורי מורשת' בהיקף אליו התחייב. תיקון חקיקה כעת יוכל לפתור את הבעייה הזו בעתיד, אך לא יוכל למחוק את הבעיות שכבר נוצרו עקב העבירות שהתבצעו טרם חקיקת החוק. כך גם לגבי ביטול מועצת הכבלים והלוויין המפקחת על הערוץ – זה עשוי להיות צעד נבון צופה פני עתיד, אך לא ברור האם יש לו השפעה כלשהי על ההחלטות שכבר התקבלו בעבר.

שנית, לוח הזמנים להליכי החקיקה, כולל החקיקה המהירה, פשוט עשוי לא להספיק. נדגיש כי ערוץ 20 מבקש לעצמו חופש מוחלט לשדר את כל התכניות שהוא רוצה, ללא כל מחויבות לפיקוח ע"י המדינה. כלומר, על הנייר, מדובר באפליה לטובה בהשוואה לערוצי השידור האחרים – מה שיוצר עילה לגיטימית לעתירה לבג"צ מצידם. אך אם ערוץ 20 נמצא על סף סגירה כבר כעת, לא סביר שביכולתו לממן את ההפסדים שיצטברו בתקופת הדיון המשפטי שצפוי להיערך בנושא, במידה תוגש עתירה.

לפי העיתונאי העצמאי אבי וייס, גם ההליך המהיר להשלמת החוק לאסדרת ערוצים ייעודיים שהציעה ח"כ שרן השכל (ליכוד) לא מספיקה להצלת הערוץ, מפני שאינה מסדירה שידורי חדשות, אלא רק את החופש לשדר פרסומות וסוגי תוכן שונים, שאינם חדשות.

האם החוק החדש יפגע בתכניות של נתניהו?

להלכה, החקיקה החדשה מתואמת עם הרטוריקה של ראש הממשלה ושר התקשורת עד לא מזמן, בנימין נתניהו, שדגל ב'תחרות חופשית' בשידורים ו'ריבוי דיעות'. נתניהו מרבה להצדיק את הכיוון הזה בהזכרת היחס העוין לו זכה בחלק גדול מגופי השידור במדינה. עם זאת, כשבוחנים את שוק התקשורת על פי אמת המידה הכלכלית, מוקדי הכח שהיו קיימים בעבר למעשה כבר נרמסו. אימפריית 'ידיעות אחרונות' לשעבר נדחקה לפינה, בעקבות ההשפעה המשולבת של ענקיות האינטרנט גוגל ופייסבוק והחינמון ההפסדי 'ישראל היום', שהיטו את שוק הפרסום. המעבר ההדרגתי לשידורים באינטרנט מחליש גם את המודל העסקי של כלל גופי התקשורת המסחרית. הקמת ערוץ 10 ופיצול ערוץ 2 הביאו למספר רב יותר של גופים המתחלקים בעוגת הפרסום בטלוויזיה, וספק אם עוגה זו גדולה מספיק על מנת לפרנס את כל הגופים התלויים בה לקיומם. תהליך זה הופך את הערוצים המסחריים לפגיעים באופן שגורם להם להיות תלויים יותר ויותר בהקלות מהשלטון. תלות כזו עשויה  לשמש 'אפקט מצנן' בבואם להעביר עליו ביקורת.

גם השידור הציבורי איבד מעוצמתו עם סגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור הציבורי. חוק השידור הציבורי אמנם מחליש את כוחם של הפוליטיקאים לשלוט באיוש הנהלת התאגיד, אך מגביר את שליטת משרד האוצר בתקציבו. זאת, בנוסף להצהרות שונות וסותרות של ראש הממשלה נתניהו לגבי מחויבותו לשידורי הציבורי, ודבריו של שר התקשורת קרא בגנות תאגיד 'כאן'. קרא אמר כי היה מעדיף לסגור לחלוטין את ערוץ הטלוויזיה הציבורי, ולהחליפו בקרן כספית קטנה שתשמש להפקות תוכן מקומי במימון ציבורי, שישודרו בערוצים המסחריים.

על רקע החלשת גופי התקשורת 'המסורתיים', מעניין לראות כי אחד מהם דווקא ירוויח מהדה-רגולציה על 'הערוצים הייעודיים'. בכנסת כנראה שכחו כי בין חמשת הערוצים הללו נמצא ערוץ המוסיקה 24, ש-90% ממנו מוחזקים בבעלות "שידורי קשת". במקרה שהחוק שיוזמת ח"כ השכל ימומש, הוא יפתח עבור קשת אפשרויות חדשות ל"זליגה" של תכנים מ"קשת 12", הכפוף לרגולציה כבדה, אל ערוץ 24, שלא יהיה כפוף אליה כלל, ובכך יחזק את הגוף המסחרי החזק ביותר בשוק. זאת, בניגוד למתכונת אותה הצליח ליישם נתניהו, של ריבוי גופים מסחריים חלשים מבחינה כלכלית. בינתיים אלו השערות בלבד, אך כדאי לחברי הועדה המיוחדת בכנסת לשים לב מהן ההשלכות הצפויות של החוק המקודם, גם מבחינת עמידותו בבג"ץ, וגם מפני השלכותיו על שוק השידורים.

המחיר של 'אפס רגולציה'

ייתכן שדה-רגולציה מסוימת בשוק השידורים היא דבר מתבקש. גופי השידור הישראליים נמצאים בתחרות חריפה עם ספקי תכנים מחו"ל, שלא ניתן להכפיף אותם בקלות לרגולציה ישראלית, או לגרום להם לשלם מסים על הכנסותיהם מהצפייה בהם בישראל. עם זאת, לוויתור על רגולציה המגבילה פרסום, רמת השקעה בתוכן מקומי, ואולי בעתיד גם את שידורי החדשות יכולה להיות השפעה שלילית ביותר על איכות התוכן המופק, תעשיית הבידור המקומית, יוצרי הקולנוע העלילתי והתיעודי וכן על אמינות החדשות בישראל בעידן שבו 'פייק ניוז' הפכו למטבע לשון יומיומי.