בסוף חודש דצמבר התקבלה בעצרת האו"ם הצעת החלטה אנטי ישראלית, הקוראת למדינות העולם שלא להכיר בירושלים כבירת ישראל, ההצבעה היתה תגובת נגד להכרזת ארה"ב כי היא מכירה בקשר ההיסטורי בין העם היהודי וירושלים, וכתוצאה מכך בהיותה עיר הבירה של ישראל. לצד הרוב הגדול והמוחץ של מדינות שהצביעו נגד ישראל וארה"ב, כלומר בעד ההחלטה, שבע מדינות הצביעו "נגד" (או בעד ישראל וארה"ב): גואטמלההונדורס, איי מרשל, מיקרוניזיה, נאורו, פאלאו וטוגו, איתה מסתיימת סדרת הכתבות.

"ישראל חוזרת לאפריקה בגדול" חוזר ומכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו, המנסה באופן אינטנסיבי לחזק את היחסים עם מדינות היבשת בשנתיים האחרונות. מאמצים מדיניים אלה נועדו להצליח ולשנות באופן אסטרטגי את מעמדה הבינלאומי של ישראל, המקיימת יחסים עם 42 ממדינות "אפריקה השחורה" (אפריקה שמדרום לסהרה). בשנה שעברה קיים נתניהו ביקור עבודה מדיני בליבריה והשתתף בוועידת אקוואס, ארגון הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה, נפגש עם שורה של מנהיגים ממערב היבשת וחתם על שורה של הסכמים כלכליים. שנה לפני כן, יצא נתניהו בראש משלחת וביקר במדינות אוגנדה, קניה, רואנדה ואתיופיה במהלכן נפגש עם 10 ראשי מדינה אפריקאים בנפרד. על אף מאמצים אלה והיחסים הדיפלומטים הטובים יחסית עם מרבית המדינות, רק מדינת טוגו, התנגדה להצעת ההחלטה.

טוגו – תעודת זהות (גרפיקה: אידאה)

טוגו ואנחנו

יחסי ישראל טוגו החלו בשנת 1962, על רקע פריחה ביחסים בין ישראל למרבית מדינות אפריקה שקיבלו באותה תקופה את עצמאותן. בשיא, החזיקה ישראל 33 שגרירויות ביבשת ושלחה לאפריקה מאות מומחים בנושאי חקלאות ומים. עשרות אלפי משתלמים הגיעו גם מאפריקה לישראל להתלמד באותם תחומים. על אף זאת ובשל לחצים פוליטים מצד מדינות ערב, באמצעות ארגון אחדות אפריקה, החלה הידרדרות ביחסים עד למלחמת ששת הימים בשנת 1967. בשל תוצאותיה של המלחמה, מצרים, ממיסדות הארגון, הטילה את כובד משקלה ודרשה סולידריות ממדינות אפריקה, ואלו ניתקו עם ישראל את היחסים זו אחר זו. קו השבר הסופי, ביחסי ישראל אפריקה הגיע בעקבות מלחמת יום הכיפורים ובהחלטת ארגון אחדות אפריקה, שהביאה את ישראל לניתוק מוחלט. בשנה זו גם טוגו ניתקה את קשריה עם ישראל, לצד המדינות צ'אד, הרפובליקה של קונגו, ניז'ר, מאלי ובורונדי.

היחסים עם טוגו חודשו ביוני 1987, תקופה בה ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר ערך מסע מדיני במדינות מערב אפריקה – טוגו, ליבריה, חוף השנהב וקמרון אשר חידשה את יחסיה עם ישראל שנה קודם לכן. בספר 'אפריקה וישראל – ייחודיות ותהפוכות ביחסי החוץ של ישראל' (מאגנס, 2011) מצטט המחבר אריה עודד, ששרת קרוב ל-38 שנים בשירות החוץ הישראלי והיה שגריר במספר מדינות אפריקה, עיתון מערב הסעודית הרואה בחידוש היחסים עם ישראל ככישלון של הדיפלומטיה הערבית באפריקה ובמאמר תחת הכותרת 'מפלה ערבית חדשה' – "ישראל פרצה את מחסום הסרבנות הערבית והביאה להתמוטטות חומת הסולידריות האפרו-ערבית שהייתה 'אבן יסוד' בדיפלומטיה הערבית במהלך שנות ה-70 וה-80". לדברי עודד, העיתון מסביר את הסיבות ל"כישלון הערבי" בסיוע לא הולם לאפריקה ומדגיש כי הסיוע הכספי היה "הסכר" שבמשך שנים עצר את מדינות אפריקה מחזרה ליחסים דיפלומטים עם ישראל. עיתונים ערבים אחרים מצוטטים עם אמירות דומות ובדרישה להפעלת לחץ על מדינות אפריקה לעמוד בהחלטות ארגון אחדות אפריקה.

הטנגו עם טוגו

על אף חידוש היחסים שנחשבים לקרובים, ישראל וטוגו לא מחזיקות נציגויות רשמיות אחת אצל השניה. ענייניה של טוגו בישראל מטופלים ע"י שגרירה היושב בפריז, וענייניה של ישראל בטוגו מטופלים ע"י שגריר ישראל המוצב באבידג'אן, חוף השנהב.

"משימה גדולה שאת פירותיה אנו מתחילים לראות בשנתיים האחרונות, היא לנסות ולשבור את ההצבעה הקולקטיבית של מדינות אפריקה, בהחלטות הנוגעות לישראל באו"ם ואת התפיסה הקבוצתית, המשפיעה על ההתנהגותן של אותן המדינות בעוד היחסים הבילטרליים עימן טובים מאוד", אמר ל'דבר ראשון' ברנע חסיד מנהל מחלקת מערב אפריקה בשירות החוץ. "אלו מדינות שאין להן דבר נגד ישראל. הן מאמינות שאנו העם הנבחר ומעריכות בצורה עמוקה את ההישגים אליהם הגענו ב-70 שנים וגם מעריצות את יכולותינו הכלכליות, המדעיות והביטחונית ורוצות ללמוד מהן".

הפסגה שבוטלה והלובי הערבי

על אף היחסים הטובים, בירושלים מאוכזבים כאשר בזירה של המוסדות הבינלאומיים, בהצבעות בנושאים רגישים מאוד לישראל אך פחות מעניינים את מדינות אפריקה, כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני והשטחים הכבושים, ההצבעה נגדנו. "הם בד"כ עושים הצבעה קבוצתית לטובת מדינות ערב", סבור חסיד ומוסיף כי ישנה השפעה רבה מצד המדינות הערביות ומדינות נוספות העוינות את ישראל. חסיד מדגיש כי במספר מדינות אפריקניות, אשר בחלקן מיעוטים מוסלמים, קיים גם החשש מבית לחרוג מהקו הערבי, "הם לא רוצים בעיות מבית. ההצבעות האלה לא גורליות מבחינתן והן עושות את החשבון הפשוט. בד"כ מצביעים עם המדינות הלא מזוהות והערביות ולמעט מדינות יש את האומץ לחצות את השורות".

במה שונה טוגו ממדינות אפריקה האחרות?

"טוגו המדינה היחידה שחרגה את השורות. זה תולדה של מאמצים ישראלים כלפיה ולא רק. יש לנו יחסים ידידותיים מאוד עם המדינה. נשיא טוגו פאורה גנאסינגבה ושר החוץ רוברט דוסי מאמינים בישראל ומאוד רוצים לתמוך מבחינת העמדות הבסיסיות. שניהם בקרו בישראל מספר פעמים".

בחודש מרץ בשנה שעברה התראיין דוסי בוועידת איפ"אק – השדולה הפרו-ישראלית בקונגרס האמריקאי, והביע את מחוייבותה של ארצו לעמוד לצידה של ישראל, באומץ, נגד יוזמות אנטי-ישראליות באו"ם. "הנשיא הטוגולזי נוהג לומר כי לאפריקה יש בעיות ולישראל יש פתרונות", אמר דוסי. "היבשת האפריקאית נמצאת בפיתוח מלא ולישראל פתרונות התומכות בכך בתחומי טכנולוגיות חדשות, חינוך, בריאות, חקלאות ועוד".

"בטוגו היה אמור להיות אירוע מאוד גדול וביוזמת הטוגולזים", אומר חסיד בהתיחסו לפסגת ישראל אפריקה ומוסיף, "רצו לארח את כל מדינות אפריקה ולהוות שער הפתיחה לישראל. יריית פתיחה לעידן החדש ביחסים עם ישראל." ישראל תכננה לשלוח משלחת גדולה של דיפלומטים ומומחים מתחומים אותם ישראל מעוניינת ליצא ולקיים במהלכה סמינרים, אירוע גאלה נוצץ אך לבסוף הפסגה בוטלה, ככל הנראה גם על רקע חוסר יציבות פנימית, הנובעת ממציאות כלכלית חברתית קשה בטוגו. חוסר היציבות הפנימית הגיעה לידי התנגשויות אלימות בין כוחות הביטחון למפגינים, על רקע קריאתם של האחרונים להתפטרותו של הנשיא המנסה לקדם רפורמות כלכליות. יחד עם זאת ניתן לשער כי לביטול הפסגה היו גם לחצים מחוץ למדינה וכי מדינות ערביות הפעילו לחצים על טוגו שלא לקיים אותה.

ביקור בבית החולים בטוגו בו יוקם מרכז טראומה (צילום :שגרירות ישראל באבידג'אן משרד החוץ)

ביטול הפסגה לא פגע ביחסי ישראל טוגו ועל אף שלא התקיימה, חלק משמעותי מההכנות הישראליות לתצוגה בפסגה, משמשות בפועל את המדינה. מלבד משלחת מומחי 'המחלקה לשיתוף בינלאומי' (מש"ב) – הסוכנות לסיוע בינלאומי של ישראל היושבת במשרד החוץ בתחומי החקלאות והרפואה, הקימה ישראל חוות הדגמה חקלאית, הכוללת חממה וגידולי שדה שכבר פעילה ורואים אותה בשטח. בנוסף ישראל מקימה חדר טראומה בבית חולים בעיר שדה במרכז המדינה, לאפשר נגישות לפריפריה של טוגו. בנוסף, ישראל מקבלת משתלמי מש"ב, מידי שנה בחינוך, חקלאות, בריאות ופיתוח קהילתי לקורסים באורך ממוצע של שלושה שבועות, במימון מלא מתקציב משרד החוץ.

מפסידים בדיפלומטיה

"ההצבעה של טוגו מעידה על יחסינו איתם וההשקעה שלנו במדינה בשנתיים האחרונות" אמר גורם במשרד החוץ ל'דבר ראשון', אךהוסיף בדאגה, "אני לא יכול להתחייב שהדפוס הזה ימשך".

ישראל אמנם מקיימת היום יחסים עם 42 מדינות ב"אפריקה השחורה", אך המערך הדיפלומטי שאמור לתחזק את היחסים מורכב מ-10 שגריריות בלבד, הסובלות מתת איוש כרוני. נוסף על כך, נתניהו הכריז על פתיחתה של שגרירות חדשה ברואנדה, אך היא טרם נפתחה וקשה לראות אותה נפתחת, בעוד האוצר מתכנן את סגירתן של 22 נציגויות ישראליות נוספות ברחבי העולם. במחצית השגרירויות פועל השגריר לבדו וללא סגן או 'עובדים מקומים ישראלים' (עמ"י). השגריר עובד לבדו עם צוות מקומי אפריקאי ואחראי על הכל. החל מפעילות קונסולארית, הנפקה וחידוש וויזות, ענייני עובדים ומעבר לכך פעילות מדינית לחיזוק היחסים ביעדים שהוצבו למשרד החוץ. השגרירות באבידג'ן לדוגמה אחראית על 5 מדינות, ופועלת על בסיס תקציב פעילות מגוחך באזור ה-10 אלף דולר לשנה לכל חמש המדינות. גם קיצוץ שנת 2018, כחלק ממדיניות הקיצוץ האגרסיבית של משרד החוץ אותה מנהיג נתניהו תביא להפסקת חלק מהפעולות.

חשוב להדגיש כי כשמדברים במשרד החוץ על לחץ מצד מדינות ערב ומדינות נוספות העוינות את ישראל, די לראות את מספרי הנציגויות ברחבי אפריקה כדי להבין עד כמה ישראל נמצאת מאחור, אם אכן היא חפצה לשפר את מעמדה. אל מול עשרת השגרירויות הישראלית באפריקה השחורה פועלות: כ-22  שגרירויות איראניות, כ-26 שגרירויות ערב הסעודית, כ-39 שגרירויות טורקיות. גם הרשות הפלסטינית לבדה מחזיקה 24 שגרירויות ביבשת. להוציא על אלה, יש את מדינות ערב בצפון אפריקה ועוד שש מדינות באפריקה השחורה עימן לישראל אין יחסים.

ישראל וטוגו (צילום :שגרירות ישראל באבידג'אן משרד החוץ)

ד"ר רועי קיבריק, מנהל המחקרים במיתווים- המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית אמר  ל'דבר ראשון' כי ישראל אכן בחרה להשקיע בחזרה באפריקה. "ישנה החלטת ממשלה בעניין, ונעשים צעדים לקדם זאת, כולל חיזוק הקשרים דרך הסכמים חדשים, ביקורים הדדיים של ראשי המדינות ושרי החוץ, ואפילו הסכמי סיוע חדשים, דוגמת ההסכם החדש שנחתם בדצמבר בין ישראל וארה"ב לסיפוק אנרגיה ליבשת אפריקה". קיבריק מוסיף כי תשתית הפעולה הדיפלומטית רעועה, "במישור הדיפלומטי לעומת זאת אנו רואים כי ישראל אינה משקיעה מספיק, ואינה שולחת מספיק כוחות דיפלומטים ליבשת השחורה, כאשר גם במצב בו קיימת שגרירות, לעיתים השגריר מתפקד כמעט לבדו ללא צוות תומך".

ביחס לתחרות הדיפלומטית בה ישראל מצויה אומר קיבריק כי "ניתן לראות כי אפריקה אינה מקשה אחת" ועל אף שניכרים בקיעים באחידות האפריקנית ביחס לישראל במישור הבינלאומי, "בינתיים אפריקה לא שינתה את דפוסי ההצבעה שלה, אשר מתיישרים בדרך כלל עם העמדה הפלסטינית". ניתן לראות כי בהצבעה האנטי הישראלית האחרונה באו"ם לא רק טוגו בהתנגדותה חצתה את הקו. גם מדינות אפריקה שבחרו להמנע או להעדר מההצבעה הביעו עמדה שאינה מסכימה להצעת ההחלטה בהן, בנין, קמרון, לסוטו, רואנדה, טרינידד-טובגו, סודאן הדרומית, ואוגנדה. "בקרב צפון אפריקה, למדינות ערב יש בסיס תמיכה רחב ובטוח לעומת ישראל שנעדרת מהיבשת השחורה. גם בדרום אפריקה, על אף שישראל השקיעה רבות בפיתוח הקשרים עם מדינה זו בעבר, כעת היחס כלפי ישראל הוא ביקורתי מאוד, ולאחרונה קיבלה המפלגה השולטת החלטה לקדם "שנמוך" של יחסים עם ישראל ולהחליף את השגרירות בתל-אביב ב"משרד אינטרסים".