מעל ל-12 אלף בעלי זכות בחירה ייגשו ביום שלישי הבא לקלפיות, על מנת לבחור את היו"ר הבא של איגוד העובדים הסוציאליים בהסתדרות. מול היו"ר המכהנת של האיגוד, עו"ס צפרא דוויק, מתמודדת עו"ס ענבל חרמוני מתנועת עתידנו, במה שהגדירה דוויק כ"מערכת בחירות אמוציונלית".

ענף העבודה הסוציאלית נמצא במשבר כבר שנים ארוכות. השכר לא התעדכן כבר שנים, יש מחסור חמור בתקינה, ועלייה במקרי האלימות נגד עובדות סוציאליות. שתי המתמודדות מציבות את שיפור תנאי העבודה בענף כמטרה מרכזית עבורן, אך מציגות דרכי פעולה שונות בתכלית להשגת מטרה זו.

מחאת עובדים סוציאלים כנגד תנאי העסקתם. צילום ארכיון: נתי שוחט / פלאש 90.

דוויק, בעלת ניסיון בזירה ההסתדרותית ובעבודה מול משרדי הממשלה, דוגלת בגישה פרגמטית, המדגישה סבלנות ואורך רוח. חרמוני, ממקימות תנועת עתידנו והמועמדת הראשונה של התנועה לראשות האיגוד, מציגה מנגד גישה לוחמנית ולא מתפשרת, גם במחיר של שביתה ארוכה.

ההישג המרכזי איתו מגיעה דוויק להתמודדות, הוא צו ההרחבה שנחתם בפברואר 2017, אחרי שנתיים של עבודה. הייתה זו הפעם הראשונה, מזה 34 שנים, שנחתם צו שמרחיב את הוראותיהם של למעלה מארבעים הסכמים קיבוציים במגזר הציבורי על על 7,000 עובדות סוציאליות, המועסקות בעמותות במגזר הפרטי שנותנות שירותים למשרד הרווחה. מדובר בצעד משמעותי שנוגע בבסיס כמה מהעוולות החברתיות הגדולות ביותר של העשורים האחרונים – הפרטת השירותים הציבוריים והפקרת תנאיהם של העובדים בהם. אך הצו לא ממומש בכל המקומות, משרד הבריאות למשל מסרב להכיר בו.

טקס חתימת צו ההרחבה לעובדים הסוציאליים, פברואר 2017. (צילום: מרים אלסטל)

הבחירות באיגוד העובדים הסוציאליים יתקיימו ביום שלישי הקרוב (30.1), בשעות 19:00-8:00. 12,096 עובדות ועובדים סוציאליים הם בעלי זכות בחירה, גידול של כ-20% מהבחירות האחרונות שהתקיימו ב-2013. בעלות זכות הבחירה יצביעו ב-145 קלפיות שיוצבו במקומות העבודה ובריכוזי ערים, חלקן ניידות. ניתן להצביע בכל קלפי ללא קשר למקום העבודה. הבחירה תתבצע בשלושה פתקים: ליו"ר, צירים במקום העבודה, ונציג מחוזי.

"למדתי שיש בעיות מאוד קשות וכדי לפתור אותן צריך עבודה קשה"

"הבחירות מאוד אמוציונליות, מתמודדת מולי פעילה חברתית שרוצה שביתה" אמרה דוויק לדבר ראשון, "אני למדתי דבר או שניים כיו"ר האיגוד בחמש שנים האחרונות. איך לעשות הסכמי שכר ומשא ומתן וגם בהכשרת הלבבות בהסתדרות ומשרדי הממשלה השונים. למדתי שיש בעיות מאוד קשות וכדי לפתור אותן צריך עבודה קשה. הבעיות הן בטבלת השכר, בתקינה ועוד. וזה בא לידי ביטוי שבתקופה האחרונה עובדים סוציאליים לא רוצים לעבוד במקצוע, וזה לא ייפתר אם לא יטפלו בשכר ובתקינה".

על ההבדל בינה לבין יריבתה לגבי האופן בו יש להתמודד עם המשבר בענף, אמרה דוויק כי "אל מול ההבנה שלי שזה תהליך, יש מתמודדת שאומרת שכל זה לא מעניין אותה וש'אם לא יתנו לנו ניקח בכוח', היא חושבת שעבודה בתהליכים זה מיושן, וזה שאני מבינה באופן מסוים את האילוצים הופך אותי לצייתנית ושמרנית. והיא מוכנה לשבות בלי סוף עד שלא יהיה שינוי ואני לא ממהרת עם עניין השביתה".

"בעיות קשות דורשות עבודה קשה", צפרא דוויק. (התמונה באדיבות המצולמת).

מבחינת הישגים דוויק מציינת את צו ההרחבה, וקליטת 800 עובדים להעסקה ישירה בשירותים החברתיים ובבתי החולים, מהלך עליו אמרה "זה דבר חשוב מאין כמוהו". הישג נוסף שמנתה היה תוספת של 300 תקנים בשירותים החברתיים מחצי משרה למשרה מלאה, על אף שהוא לא התממש עדיין.

עוד מנתה דוויק סיום סכסוכי עבודה, (אחד מהם, הנוגע ל-260 מפקחים, נמשך מאז 2007), ותשעה תחומי מומחיות לעו"ס שמקבלים 4% תוספת שכר. העלאת דרגות לעוד קבוצות עובדים ועבודה על פי חוק שנמצא כרגע בתהליך חתימה.

לדבריה, "בעיקר למדנו מה לא בסדר ואיך צריך לפעול. לדוגמה, בעיית השכר, יש את הבעיה הזו במקצועות אחרים, וזה משהו שכאן אנחנו צריכים להפגין סולידריות בין איגודית ולדרוש את זה בהסכם השכר הבא. צריך לסיים את הבושה של השלמה לשכר מינימום, כל פעם שמעלים את שכר המינימום זה מתרחק מאיתנו".

"עד שלא נוביל מאבק דברים לא ישתנו"

חרמוני, ממקימות תנועת עתידנו, הייתה ראש חטיבת העובדות בשירותים המופרטים באיגוד בין השנים 2014 ל-2016. לבחירות הנוכחיות היא מגיעה, לדבריה, בגישה לוחמנית.

"עד שלא נוביל מאבק דברים לא ישתנו. זה לא יגמר במו"מ בגלל המצב בישראל" אמרה לדבר ראשון, "הרווחה, הבריאות ובטח לא המגזר השלישי לא מעניינים את קובעי המדיניות. זה לא יגמר במו"מ יפה. אני מציעה שני דברים: העובדות חייבות להיות הרבה יותר שותפות בהצבת מסגרת הדרישות, צריכות להיות מעודכנות בכל שלב בדרך; והדבר השני הוא שאנחנו חייבות להיות יותר לוחמניות. יש לנו איזה נטייה להוריד את הראש והיא צריכה להיפסק. אני באה לקדנציה אחת, אני לא מתכוונת לנסות להיבחר שוב".

"יש לנו נטייה להוריד את הראש, והיא צריכה להיפסק", ענבל חרמוני. (צילום: יאיר מייהאוס סטודיו זוז)

לטענתה, "מה שקורה זה שהנהגת האיגוד לדורותיה, מאז 1994, השתתקו והסתפקו בפירורים. כל עוד לא נשנה את טבלת השכר כלום לא ישתנה. רוב העובדות שלנו עובדות ברווחה ובבריאות יש להן סעיף השלמה לשכר מינימום. כל עוד לא ניפטר מהסעיף הזה תמיד נסתפק בפירורים".

"ה-7% תוספת שמגיעים למי שיש תואר שני נבלעים בהשלמה לשכר מינימום" הוסיפה, "אנחנו עושות תואר שני וזה לא משנה בכלום את המשכורת. החטא הקדמון הוא טבלת השכר ולוח הדרגות. כל העובדות שלא מתקדמות למשרה ניהולית, תוך ארבע שנים ממצות את תקרת השכר".

על צו ההרחבה אמרה חרמוני כי "זה אכן הישג משמעותי". עם זאת, הוסיפה כי "מ-2007 אנחנו מרימות את השלט של צו ההרחבה. מ-2011 אמרו לנו שזה לא ריאלי. המצב כיום שמשרד הבריאות מתנער לחלוטים מההסכם".

"הגישה שלי אומרת אפס סובלנות. אם אפשר לשבות בסולידריות עם עובדי טבע אפשר גם לשבות בסולידריות עם העו"סיות" הסבירה, "זו גם פגיעה אנושה באמון בין האזרח למדינה, שיש כבר הסכם והוא לא ממומש, מצידי העובדים יהיו בשביתה".