החל שלב ההוכחות בתביעה הייצוגית הגדולה בתולדות המדינה: אתמול (רביעי) נפתח שלב ההוכחות בתביעה הייצוגית נגד חברות הגז והממשלה בבית המשפט המחוזי בלוד. התובע, אדם פרטי בשם משה נזרי, ינסה להוכיח כי ה"ניפוח" לכאורה של מחירי הגז בהסכמיה עם חברת החשמל הביא לעליה משמעותית במחירי החשמל, בסכום מצטבר של 27 עד 43 מיליארד ש"ח מכספי הציבור, הנתבעים בחזרה מחברות הגז.
בקשת התביעה הייצוגית הוגשה עוד בשנת 2014, בעקבות חתימת חוזה העוגן של מאגר "תמר" עם חברת החשמל ל-15 שנה בשנת 2012. לטענת העותר, חשבון החשמל שלון "נופח" ב-1,500 שקלים וצפוי לעלות בהמשך, בהתאם להתייקרות במחיר הגז שמכתיב החוזה. לטענתו, לולא ניצלו בעלי מונופול "תמר" את כוחם, לאורך חיי החוזה היו נחסכים לציבור הרחב בין 27 ל-43 מיליארד שקלים בחשבונות החשמל. דו"ח מבקר בנושא מצא שהעלויות העודפות בחוזה מוערכות ב8.5 מיליארד ש"ח בסך הכל.
בעלי המאגרים ניסו לדחות את התביעה על הסף, בטענה שמתווה הגז הממשלתי משנת 2015 הוא "עסקת חבילה" שהיא מקשה אחת, שאין להפר אותה באמצעות פתיחת חוזה העוגן. בסוף שנה שעברה דחה בית המשפט את הטענה ואישר את הדיון בתביעה הייצוגית, משום שמתווה הגז לא עסק באופן ישיר במחיר הגז בחוזה הזה וניתן לדון במחיר הזה הזה בנפרד. לחוזה יש חשיבות גדולה, כי מחיר הגז בו משליך כמעט על כך אזרחי המדינה. באופן אבסורדי, החוזה הכי גדול במשק הוא גם הכי יקר, כאשר יצרני חשמל פרטיים וצרכנים קטנים יכולים לרכוש כיום גז מ"תמר" במחיר שנמוך בעד 30%.
במרכז הדיון: המחיר ההוגן לגז
עד מרכזי של התביעה הוא המומחה פרופסור ג' סמית' העוסק במשך עשרות שנים בכלכלת גז ונפט. בעוד חוזה הגז של חברת החשמל התחיל במחיר של 5.04 דולר ליחידת חום, ההצמדה כבר הפכה את העלות לכ-6% בערך, והיא תמשיך לעלות בעתיד למשך עוד שנתיים, לפני שתתחיל לרדת. לפי התחשיב של סמית', המחיר ההוגן לגז נע בין 2 ל־3 דולר בלבד.
עורכי הדין של בעלי המאגר ניסו לקעקע את הטענה בכמה אופנים – אחד התחשיבים של סמית מבוסס על גודל מאגר של 107 BCM, (נתון משנת 2014) כאשר בעת המשא ומתן היו ההערכות של בעלי המאגר היו 88 BCM בלבד. כאשר כיום, לאחר הפעלה של כמעט 5 שנים, סך הגז מוערך ב300 BCM. ככל שהערכת הכמות קטנה יותר, יש לייקר את הגז בכדי להגיע לאותה רמת רווחיות. סמית' הודה שיש הצדקה לעשות תיקון לתחשיב. עו"ד גלעד ברנע, מטעם התביעה, הציע לאפשר לעד לתקן את התחשיב בימים הקרובים, המבוסס גם על הרווחיות המקובלת בענף, והבטחת תשואה של 9% לשנה על ההשקעה, בקשה שנדחתה, בטענה שמדובר בעצם בהגשת תחשיב חדש. ההגנה, בהובלת עורכי הדין אורי קידר וליפז סרוסי דותן, מנסים גם לקעקע את אמינותו של סמית', תוך הצגת עדות שלו שנפסלה בתביעה בארה"ב. עוד ניסו אתמול בהגנה לטעון שהמחיר בישראל אינו יקר בהשוואה למחירים במדינות אחרות. על כך השיב סמית' שההשוואות מעוותות, ובכל מדינה יש הסדרי מיסוי ורגולציה שונים, ולכן אין להן תוקף. טענה זו דומה גם לטענות מטה מאבק הגז, לפיהן יש להביא בחשבון את העובדה שישראל רוכשת גז מהפקה מקומית ולא מיבוא, ובחוזה גודל מאוד, אשר אינו בר השוואה עם מפעלים קטנים בחו"ל, אם עם מדינות כמו בריטניה, המייבאות חלק ניכר מהגז שהן משתמשות בו.
האם הנסיבות מצדיקות את המחיר ?
לפי דו"ח מבקר המדינה, חוזה העוגן נחתם תחת לחץ גדול, בעקבות 5 פיצוצים שביצעו גורמי טרור בצינור הגז ממצרים, אשר חדל להגיע בשנת 2011, ובעקבותיו קרס גם מאגר "ים טתיס", בשל שאיבה מוגברת שלא על פי התכניות. גם במחיר היקר, החוזה חוסך למדינה עשרות מיליארדים בהשוואה לחלופה של שרפת דלקים נוזליים כמו סולר ומזוט.
חברת החשמל טענה שכל פתיחה מחודשת של המשא ומתן הייתה גורמת לעיכובים שעלותם לא מצדיקה את התועלת האפשרית והעדיפות העליונה הייתה לפתח את מאגר "תמר" במהירות האפשרית. בעלי המאגר טענו, שהוצאות הפיתוח גדלו בחצי מיליארד דולר בהשוואה להערכות המוקדמות בעת חתימת מזכר ההבנות הראשוני עם חברת החשמל. מבקר המדינה טען כנגד חברת החשמל שהיא נוקטת בהערכת חסר של כוחם כלקוח עוגן, אשר בלעדיו לא יזכו היזמים לשום רווח, ובהתנהגות אדישה, בשל הידיעה כי רשות החשמל תכיר בעלויות רכש הגז ותגלגל אותם לתעריף החשמל לציבור. בתצהיר שהגיש אודי אדירי במסגרת התביעה הייצוגית, אז רפרנט אנרגיה במשרד האוצר וכיום מנכ"ל משרד האנרגיה, כתב כי לדעתו החוזה משקף עלות עודפת של חצי מיליארד דולר – סכום נמוך מאוד לעומת ההערכות האחרות. בעיתונות מתנהל משחק אשמה (BLAME GAME) בשאלה מי אישר למעשה את החוזה היקר של הגז תוך התחייבות רכש ל-15 שנה, עם חלון תיקון רק ב-2021, בין פקידים באוצר, במשרד האנרגיה וברשות החשמל. אף אחד לא שש להיות זה שמודה שהוא חתום על ההסכם שמעשיר את כיסי בעלי ההון במידה עצומה על חשבון חשבונות החשמל של כולנו.
הנסיבות השתנו
כיום מאגר תמר כבר פותח, הוצאות הפיתוח הוחזרו במלואן ובשנתיים הקרובות הוא צפוי להפיק רווחי עתק. השאלה האקטואלית היא באיזו מידה צריכה המדינה לשמור על המחויבות שלה ליזמים הפרטיים, כאשר למעשה מדובר במונופול ללא פיקוח מחירים. גישת המדינה במתווה הגז הייתה שלא לסטות ממה שסוכם, ובמתווה שולב מנגנון הדומה לפיקוח מחירים, אשר מוזיל את רכש הגז לכלל הלקוחות שאינם חברת החשמל. החוזה המרכזי, הגודל והיקר מכולם נותר ללא שינוי. מכיוון שרוב המשק הישראלי "סגור" בחוזים ארוכי טווח, אין כמעט משמעות לפיתוח המאגרים הנוספים "כריש-תנין" ו"לוויתן", אלא אם הממשלה תחייב את כלל החוזים ב"חלונות יציאה" נוחים יותר, אשר יאפשרו תחרות בין 3 מאגרים. גם בתרחיש הטוב ביותר, זו היא תחרות מוגבלת, ואין שום בטוחה כי היא לבדה יכולה להבטיח מחיר הוגן.
רוח גבית למאמצי חברת החשמל
בחודשים האחרונים בכירי חברת החשמל מגיבים לביקורת לפיה החברה ניהלה מו"מ תוך אדישות מסוימת למחיר, מתוך ידיעה שיגולגל לציבור. יו"ר החברה, יפתח רון טל, מצהיר כי החל להיפגש עם נציגי חברת נובל אנרג'י, מבעלי המאגר, בנושא פתיחת החוזה לפני ה"חלון" המוסכם בשנת 2021. בחברת נובל מכחישים שפתיחת חוזה כזו עומדת על הפרק. הדיון בתביעה הייצוגית עשוי להיות גורם מניע כלפי בעלי מונופול "תמר" להתפשר, ולהסכים להקדים את פתיחת החוזה, ולצמצם את הנזק שעשוי להיגרם להם, באם מהלך המשפט ישקף סיכון גדול מדי מצידם לזכייה בתביעה הייצוגית. מנגד, אם יתברר שסיכוייהם לזכות הם גבוהים, סביר שהם יקשיחו את עמדתם ויתעקשו על הפחתה מינימלית במחיר ורק במועד המוסכם. הגורם שפועל באופן העקבי ביותר לטובת בעלי המאגר הפרטיים הוא ממשלת ישראל, אשר בוחרת כמדיניות שלא להתערב בנושאים אלו לאחר שסוכמו, בטענה שהגברת אי הודאות ליזמים חמורה יותר מהתועלת שתתקבל אם הממשלה תבחר להתערב.
