תפקיד השוערת יכול ליצור את ההבדל בין תבוסה לניצחון דחוק. שוערים גדולים יכולים להוביל את קבוצתם לעבר סנסציות בלתי נתפסות שיעניקו לו כינויים כמו החומה, התמנון או הפנתר. למרות חשיבות התפקיד בתוך הקבוצה, הפופולריות שלו היא נמוכה יותר מכל עמדה אחרת במגרש. זה מתחיל כבר מגיל קטן כאשר הילדים לא רוצים לעמוד בשער, כי זה אומר לרוץ פחות ולהוציא פחות אנרגיה. הרבה יותר נחשק לבעוט את הכדור לשער ואיזה ילד או ילדה ירצו לקחת את הסיכון והאחריות הרבה שיש בעמידה בין הקורות?

בכדורגל הנשים הישראלי יש מצוקה קשה של שוערות ישראליות, המחסור הגדול מחייב את נבחרת ישראל לחפש שחקניות יהודיות-אמריקאיות שיכולו למלא את החוסר האדיר. באליפות אירופה עד גיל 17 עמדה בשער הישראלי ניקול שולמן האמריקאית הנפלאה שהובאה כחיזוק לאליפות.

בנבחרת הנשים הבוגרת כיכבה במשך שנים רבות מירב שמיר האמריקאית שהגיע לישראל במהלך משחקי המכביה, התאהבה בארץ ושיחקה במשך 3 שנים מוצלחות באס"א ת"א, לפני שהמשיכה לקרירה בינלאומית בהולנד ובגרמניה. למעשה מאז ימי השוערת איריס אנטמן שכיום מאמנת את נבחרת הנערות עד גיל 17 של ישראל והראשונה בעלת תעודת פרו, היו בישראל מעט מדי שוערות ברמה גבוהה, וחבל.

נבחרת ישראל כדורגל נשים (צילום: ההתאחדות לכדורגל)

השוערת הבכירה כיום בכדורגל הישראלי היא שוערת הנבחרת ומ.כ. רמת השרון חנית שוורץ. בנוסף אליה, ניתן למצוא בליגה הישראלית רק שתי שוערות ישראליות שמשחקות בהרכב הראשון של קבוצתן, עמית כהן בת ה-19 מהפועל רעננה ועמית קליין בת ה-18 מקבוצת האקדמיה. בששת הקבוצות הנוספות בליגת העל עומדות בין הקורות שוערות זרות מניגריה, ברזיל וארה"ב.

שוורץ, בת 30, גדלה כילדה בבאר שבע. כאשר בגיל 9 גילתה לראשונה את עולם הכדורגל, שילבו אותה בנבחרת של הבית ספר היסודי, בה היא שיחקה כשוערת עד כיתה ח'. כאשר פתחו בעיר את קבוצת הנערות הרב גילאית של הפועל באר שבע, היא הצטרפה מיד ושיחקה בה עד גיל 20. לאחר שסיימה לשרת בצבא, היא טסה לארה"ב לשחק בקולג' בטנסי, אליה הצטרפו חברותיה מישראל, שיר נבו, דניאל סופר ומור אפרים. שוורץ שיחקה במשך ארבע שנים בקולג' וסיימה במקביל את לימודי התואר בחינוך גופני. כשחזרה לארץ, עשתה תעודת מקצוע של ספורטתרפיה.

חנית שוורץ שוערת נבחרת ישראל בכדורגל (באדיבות המצולמת).

את הופעת הבכורה שלה במדים הלאומיים עשתה כבר בגיל 17 במשחק הנבחרת מול אסטוניה. מאז ועד היום הופיעה במשך 22 פעמים בשער הנבחרת ובשנים האחרונות מככבת בשער של אחת הקבוצות הטובות בישראל, מ.כ. רמת השרון.

ברגע שהבעיטה כבר נבעטת, הכל נהיה שקט והולכים עם האינטואיציה, מה שהראש אומר מה שהעניים רואות והולכים עם זה עד הסוף.

חנית, למה בחרת להיות שוערת ולא שחקנית שדה?

"האמת, זו סיבה מצחיקה, הייתי בכיתה ג' ורציתי לשחק. לא היה אכפת לי איפה, רק רציתי לשחק עם הבנים. בתור בת הם שלחו אותי לשער, אמרו לי "נו טוב תהיי בשער" והייתי טובה בזה, אז התמדתי. לרב כך מוצאים כישרונות בסוף".

למה לפי דעתך יש בישראל יש מחסור מאוד רציני בשוערות, רואים את זה בנבחרות לאורך השנים, בליגה הבכירה ובליגת הנערות?

"בעיני זה התפקיד הכי כיפי במגרש, צריך לפתוח להן את הדלת הזאת. אני מאמינה שאם היו יותר מאמנות שוערות או מאמנים שעובדים ספציפית עם שוערות כבר מגיל צעיר ומנסים לאתר את הכישרונות הצעירים זה היה פותח את הדלת לעוד שוערות. אני לא יודעת אם עושים את זה כרגע, אבל אם יעשו, זה יפתח עוד דלת לילדות שרוצות להיות בשער.  זאת בעיה, גם בנבחרות בכל הגילאים וגם באקדמיה אין הרבה שוערות עלית שיכולות לשחק ברמות האלו. אני מקווה שבעתיד עוד שוערות יפרצו קדימה".

מי היו המודלים לחיקוי שעליהם גדלת כנערה בארץ ובעולם?

"אולי זה ישמע מפתיע אבל, בגלל שאני אהדתי מגיל צעיר את הפועל באר שבע, אז בשבילי המודל לחיקוי היה אסי רחמים, שהיה שוער הקבוצה במשך שנים ארוכות. הוא גם אימן אותי מספר פעמים, אז הסתכלתי עליו והערצתי אותו באותה התקופה".

שוורץ מתייחסת למצב בבאר שבע, ממנה יצאו הרבה שחקניות אך אין בה קבוצת נשים רצינית כבז זמן מה. "הפועל באר שבע עושות כוונות של עליה, אני ממש מקווה שמישהו שם יתפוס את המושכות. גם במכבי באר שבע שיצא לי לשחק שם קצת, יש קבוצת נערות וילדות מאוד מפותחות. הייתי שמחה לראות שם מועדון אחד ששולט בעיר וטס קדימה, לא ניראה לי שזה יקרה בקרוב, בעיקר בגלל שיקולים כספים".

הדבר מפתיע במיוחד כשאלונה ברקת מנהלת את הפועל באר שבע. אומרת שוורץ "תמיד תהיתי לגבי זה. בתור אישה שהיא מנהלת, זה מתבקש. אבל הרבה פעמים, אנשים לא רואים בכדורגל הנשים ערך כספי ומוותרים, במקום להבין את הקסם שיש בענף".

השנה, במשחק העונה מול קרית גת, הדפת שני פנדלים והבאת את שלושת הנקודות הקריטיות במאבק האליפות. על מה את חושבת לפני הבעיטה? יש לך איזה שהוא טריק?

"אם היה לי לא הייתי מגלה. סתם. קודם כל, עוברות המון מחשבות, במשחק ההוא בפנדל השני, זה היה ממש הסוף של המשחק וזה היה הכרעה בין ניצחון לתיקו. אז מלא דברים רצים בראש. ברגע שהבעיטה כבר נבעטת, הכל נהיה שקט והולכים עם האינטואיציה, מה שהראש אומר מה שהעניים רואות. הולכים עם זה עד הסוף. במשחק זה הצליח לי, זה היה משהו מאוד מיוחד, אני מקווה שנוכל להמשיך עם היכולת והניצחונות".

חנית שוורץ ברגע הפנדל במשחק בין מ.ס. קרית גת נגד מ.כ.נ. רמת השרון (צילום: יאיר צוקר).

השנה הייתה לכן תחרות בינתיים בעיקר מכיוון מ.ס. קרית גת, ועכשיו גם חדרה עם החיזוק הרציני שעשתה בהבאת מלכת שערי העונה הקודמת דוברת בנדל.

"נכון, הן גם ניצחו אותנו 2:0 במשחק האחרון בינינו, הן מאוד התחזקו והקבוצה שם מתחברת והיא מאוד נחושה. אבל זה כיף, אני מקווה שיהיו כמה שיותר קבוצות שיתקדמו קדימה. בהתחלה היינו רק אנחנו וקרית גת, אני מקווה שעוד קבוצות יצטרפו למאבק האליפות. זה יעשה רק טוב לליגה".

מה היה רגע השיא בקרירה שלך?

"הזכייה ההיסטורית בתואר האליפות לפני שנתיים עם רמת השרון. זה היה רגע בלתי נשכח ואני ממש מקווה לשחזר אותו".