תנופת ההתאגדות במשק רלוונטית לכולם: כל המגזרים, המינים והעבודות. אבל לפעמים יש התאגדויות שמאתגרות את ה"מובן מאליו" שלנו ביחס לשאלות כמו מהי התאגדות ואיך נראות מנהיגות עובדים. התאגדות הבלניות היא כזאת. הבלניות – הנשים שעובדות במקווה הטהרה המיועד לנשים, החליטו לא לחכות עד העולם הבא, אלא לדרוש לקבל את שכרן גם בעולם הזה.

בוועד הארצי של הבלניות בישראל מתחברות להן הרבה זהויות – להיות אישה, עובדת, חרדית, וחברה באיגוד עובדים. קשה להאמין אבל כשתכירו את הנשים המעורבות בתחום, אולי גם אתם תתחילו להאמין.

שתי נשים חזקות יצרו את ועד הבלניות הארצי בהסתדרות. האחת, חיה יהוד, יושבת ראש הועד הארצי, בת 27 מאשדוד. השנייה, רבקה צ'יקוטאי, בתו של הרב עובדיה יוסף, המחזיקה את תיק האישה החרדית בהסתדרות.

זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה (תלמוד בבלי מסכת סוטה)

כשחיה יהוד, הייתה בת 19 היא ראתה מודעת דרושים לעבודה כבלנית באשדוד. "הצעתי את עצמי והתקבלתי. במשכורת הראשונה משהו היה נראה לי לא תקין. נכנסתי לעבודה באמצע חודש ואז לא קיבלתי את המשכורת בסוף החודש. קיבלתי על חודש וחצי אחרי. ועוד עבדתי במקווה תורן. אם פה מסיימים ב 20 בערב שם אפשר גם ב 3 בבוקר. אמרתי לעצמי איך זה יכול להיות? הלכתי לאחראית והיא אמרה לי שידוע שהשכר של הבלניות הוא מתחת לכל ביקורת וצריך לפנות למשרד הדתות. ככה עבר הזמן".

"מנצלים את זה שאת אישה. בעולם החרדי גבר לא מדבר עם אשה וההפך. אשה שהיא בלנית מרגישה שהיא במקום תמים וצדיק, לריב על שכר זה לא צנוע ולא שייך. הם ניצלו את זה כל השנים". יהוד כנראה חשבה שלהיות אישה לא קשור לסוגיית יכולתה לדרוש את מה שמגיע לה על פי חוק.

שילוב של מרכיבים גרמו לעובדת אחת לא לקבל את המציאות הקיימת ולדרוש צדק. גילה הצעיר של חיה עבד לטובתה. "בגלל שהייתי צעירה לא היה לי מה להפסיד. בציבור החרדי לא נאבקים. ולמרות זאת גמלה בליבי ההחלטה לצאת למאבק. כל המבוגרות השתיקו אותי. ככה התחברנו קבוצת צעירות ויצאנו לדרך. אשה אוהבת מחמאות וכיף לה להרגיש שמגדילים אותה וכך היו מתייחסים לבלניות כדי שלא ידברו. ופתאום בא קטנטונת ועושה להם בית ספר."

ועד הבלניות בבית ספר לוועדים בבית ברל (באדיבות המצולמות)

וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שפכה אֶת־הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאו (דברים כ"א:ז)

מי אחראי על כך שהבלניות לא מקבלות את השכר המגיע להן על פי חוק? כל רשות מאשימה רשות אחרת. "תקציב השכר עבור הבלניות מגיע ממשרד הדתות ומהעיריות. הם מעבירים את התקציב למועצה הדתית והיא זו שמשלמת לעובדים" מתארת חיה. כשהבלניות לא מקבלות את שכרן זה קשור לאיזו שהיא נקודה בשרשרת הזאת. "המועצות הדתיות אומרים שזה התקציב שהם מקבלים ממשרד הדתות ושזה מה יש, ומשרד הדתות נותן את הכספים ואומר תתמודדו. אין שום ביקורת בתהליך הזה. במצב כזה נוצרת הפקרות."

"התקציב כן עובר והם לא מעבירים אותו הלאה במלואו. מבחינתי 90% מראשי המועצות הדתיות צריכים לשבת בכלא. זאת גנבה לאור יום. החוקים הכי ברורים פשוט לא מתבצעים ומשרד הדתות אומר שהוא לא אחראי לזה. אין מנוס מלצאת לתביעות ומאבקים." אומרת חיה בתסכול.

"הגשנו תביעה על סך 12 מיליון ש"ח. היה כבר דיון ראשון בבית הדין לענייני עבודה בבאר שבע. התביעה היא נגד משרד הדתות, המדינה והמועצות הדתיותת. התביעה בעיצומה" אומרת חיה. המראה הצעיר שלה יכול להיתפס בטעות כתמים ונאיבי. המציאות היא הפוכה לגמרי. "התביעה של אשדוד מושתת על 93 הקלטות. משר הדתות ועד הכי למטה, כולם נפלו אחד אחרי השני. ניצלתי את המעמד שלי בתור ילדה כביכול". הבלנית הצעירה והתמימה למראה הצליחה להקליט את גורמים שונים בכל הדרגים ולהשיג הוכחות לטענותיה.

באשדוד הבלניות נאבקות בפועל כבר 4.5 שנים והועד שמאגד את כל הבלניות באשדוד קיים כבר שנה וחצי. "היום כולן במאבק. גם המבוגרות. אשדוד מאוד מאוחדת" אומרת חיה בגאווה.

"את השכר בעולם הבא כולם מקבלים. והשכר בעולם הזה?" שואלת חיה. "לי, לבלניות ולכולם מגיע את שכרינו גם בעולם הזה. אני עובדת בעולם הזה. את השכר אני רוצה לקבל בשני העולמות. גם אם הייתי עשירה לא הייתי רוצה שינצלו אותי. אף אחד לא רוצה להרגיש שעושקים אותו. זה פשוט עבודה בעיניים".

וַיִּתְיַצְּבוּ פִּנּוֹת כָּל־הָעָם כֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (שופטים כ:ב)

במקביל להקמת הוועד באשדוד, מתחילה להיווצר מודעות גם ברמה הארצית שצריך לטפל בכל הבלניות ברמה הארצית. רבקה צ'יקוטאי, בתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, מי שאחראית על העובדת החרדית בהסתדרות, יוצאת לשליחות הזאת.

"אני בעברי הייתי בלנית. גרתי ביישוב קטן ואבא שלי מאוד ביקש ממני שאהיה בלנית והסכמתי. ראיתי שהשכר הוא עלוב שבעלובים. את עובדת בחלקיות משרה אבל החלקיות משרה הזאת מחייבת אותך להיות בעבודה ערב ערב ואת כל ערב יוצאת מהבית בשביל שקלים בודדים" מספרת צ'יקוטאי.

"כשהתחלתי לעבוד בהסתדרות פניתי לאבא ואמרתי לו שהשכר של הבלניות הוא נוראי. הוא קרא לח"כ יעקב מרגי מש"ס, אז השר לשירותי דת, ואמר לו "אני רוצה שתיפגש עם רבקה ותעלו את השכר. תתאמצו לעלות את השכר". ישבתי איתו כמה פעמים, באחת הפעמים הוא הזמין את אילן לוין שהיה ממונה על השכר באוצר. הוא בא עם ידיים פתוחות והוא אמר כן כן כן. כל מה שביקשנו הוא אמר את צודקת, חייבים להעלות את השכר. מה יצא מהצדק הזה? שום דבר", מספרת צ'יקוטאי.

צ'יקוטאי פונה בשלב ההוא לאבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות. "אמרתי לו "אבי, תראה את התלושים, תסתכל מה הן מקבלות". הוא ראה. באותם ימים דובר על הסכם המסגרת במגזר הציבורי. הוא רצה שבהסכם המסגרת כל הבלניות יקבלו משרה מלאה. אמרו לו אי אפשר. זה תלוי בשמש, בירח ובככובים. הרי טבילה במקווה היא לפי שעות השקיעה. אז הוא אמר אני רוצה תוספת 10% לכל הבלניות. והוא עשה את זה. הבלניות קיבלו תוספת כפיים מיולי 2016".

עשה, אבל היישום הלך לאט יותר. "ראיתי שזה לא מתקדם, אז ניסנקורן עזר לי. התחלנו לבדוק שהן באמת מקבלות. זה לא היה כל כך פשוט. הן לא כל כך קיבלו את זה. ויש את הפעימות בתוך הסכם המסגרת ולא כולן קיבלו את הפעימות. התחלתי ליצור עם הבלניות קשרים. בואו תשלחו לי תלושי שכר לראות אם אתן מקבלות ומה" מספרת צ'יקוטאי. בשלב זה היא מבינה כי רק התארגנות עובדות של הבלניות תוכל באמת לשנות את המצב. "אחרי הבחירות האחרונות החלטנו לאגד את הבלניות בוועדים. לעשות בכל מקום ומקום ועד. כי ראיתי שרק הוועד יוכל להרים אותן. יוכל לשמור על הזכויות שלהן".

"התחלנו לאגד את הבלניות וכבר יש באז מטורף. יש לנו בלניות מכל הארץ. בוועד הארצי ישנם למעלה מ-30 בלניות" אומרת צ'יקוטאי בגאווה. קל זה לא. "יש מקומות שעדיין לא הגענו אליהן. הן עדיין מפחדות. כמו בחיפה. דיברנו עם הרבה בלניות ואף אחת לא הסכימה. הן אומרות שאצלן הכל בסדר ולא צריך. אני לא רוצה להכריח אף אחת. אנחנו עושות את הדברים בשקט ולאט. מי שכבר התאגדה אז יופי. ממשיכים הלאה, הן יראו תוצאות אצלנו וגם הן יבואו".

חיה יהוד נבחרת לתפקיד ליו"ר הוועד הארצי של הבלניות והיא וצ'יקוטאי חוברות לעשייה משותפת. ההסתדרות מבינה שבשביל שתהיה התאגדות של עובדות חרדיות יש צורך להקצאת משאבים מיוחדים, ארגוניים וכלכליים ועושה צעדים בהתאם.

יהוד מספרת: "ההסתדרות איתנו לאורך כל הדרך. בהתחלה חיים שייב יו"ר המרחב באשדוד עזר בהקמה. הוא הפריד את הוועדים – מהוועד של המועצה הוא הפריד את הנשים ואיפשר בכך ועד ארצי. עכשיו אנחנו חודשיים בוועד הארצי ואנחנו בשיא הפריחה. הופרדנו מהאגף החרדי בהסתדרות ורבקה מלווה אותנו ישירות. פתחו לכל ועד הבלניות הארצי קורס בבית ספר לוועדי עובדים בהסתדרות כדי להעשיר אותנו ולהחכים, וזה נותן ביטחון. מינו לנו את רפי מסט כיו"ר האיגוד המקצועי שלנו וזה מדהים. זאת תמיכה מדהימה".

"עשינו להם עם אגף הכלכלה זכותון. יש זכותון לבלניות, שלחנו את הזכותון לכל המועצות הדתיות ולמרחבים שיידעו מה באמת מגיע להם" מספרת צ'יקוטאי על ההישג. "לא יכול להיות שלכל בלנית יהיו תנאים שונים. אנחנו בודקים בלניות מאותה העיר ולכל אחת יש תנאים אחרים. משהו לא הגיוני פה. הלכתי למשרד הדתות יחד עם הוועד. אומרת לנו נציגת כוח האדם ממשרד הדתות, מצטערת, אנחנו נותנים את התקנים לראשי המועצות הדתיות והם עושים מה שהם רוצים. זאת תשובה שאינה מתקבלת על הדעת. אני הרי יודעת שבכל הרשויות במדינת ישראל יש כללים. ופתאום פה אין כללים. איש הישר בעיניו יעשה. מה שהם רוצים שיתנו. ראיתי ראשי מועצות דתיות שנותנים לשתי בלניות את אותם אחוזי משרה אבל כל אחת עובדת מספר אחר של שעות וממספר אחר של ימים. יש אחת שעובדת שישה ימים בשבוע או שבעה. ואחרת על אותם תנאים עובדת 3 ימים בשבוע. למה? כי היא יותר נחמדה? לפי מה אתה מחליט?" זועקת צ'יקוטאי.

שכר בעולם הבא, שכר בעולם הזה

"גם המטהרות וגם הבלניות הן נשים שיוצאות מהבית לעבודת קודש. זה לא אנשים שבאים בשביל השכר. אף אישה לא משאירה ילדים עם בייבי סיטר ערב אחרי ערב אחרי ערב בשביל לקבל את השקלים הבודדים שהן מקבלות. הן הולכות כולן מתוך תחושת שליחות ואת זה מנצלים המעסיקים. כי הם יודעים שהאשה הזאת תעבוד מתוך תחושת שליחות ונורא חשוב לה לקיים את המצווה הזאת ובכל ההרצאות לא מפסיקים לדבר על זה והם לא מפסיקים לדבר איתן על שליחות. אני מסכימה איתם שזאת שליחות. אבל מה עם השכר? אבא שלי היה אומר בזכות הבלניות העולם עומד".

אחד מכלי המאבק המרכזיים של ועד עובדים הוא ה שביתה. חיה יהוד מתארת את הקושי: "אני לא יכולה לשבות. מבחינה הלכתית זה חמור ואני לא יכולה להשבית מקוואות" אומרת חיה. "למה כולם בהלם מוועד הבלניות? כי אנחנו צומחות בלי שביתה. ותוסיפי עוד לזה שאנחנו נשים, ועוד נשים חרדיות. ועם כל זה קמנו ונהיה ועד ארצי וההסתדרות חיבקה אותנו מאוד. היום אנחנו בשיא הפריחה".

יהוד מקרינה עוצמה אך למאבק כזה יש מחירים, גם מחירים אישיים. "עברנו הרבה התנכלויות. אישיות. וכלליות. עברתי שימועים מאז שאני בווועד. גם היום שאני ועד ארצי קוראים לי לשימועים. כל הזמן להגן כי למעסיקים לא בא לשלם. אני הולכת לכל השימועים כי זה נותן כוח. היום מכירים אותי, יודעים שאנחנו בשטח" אומרת יהוד. "הלוז שלי עמוס מ-8 בבוקר עד השעות הקטנות של הלילה. טלפונים וריצות, נזיפות של ראשי מועצות דתיות, לנסוע מעיר לעיר. ולתת כוח. כשאת בונה מפעל את חייבת יציקה חזקה. אני לא מפחדת".

"כשמכירים אותך, כשמבינים שאת לא מפחדת להתראיין, להיות בטלוויזיה, מתחילים להקשיב. אם אני אשב ואשתוק ולא אדאג שכל החברות שלי יקבלו את השכר שלהן זה נגד ההלכה מבחינתי. ראשי המועצה מתנהגים אלינו כמו שפחות. מבחינתי, אם אני שותקת אני נגד ההלכה. הבלניות הן השורש של ישראל. השכר בעולם הבא בסדר. אבל יש חוקים ברורים בעולם הזה. לוקחים שכר חודשי מעובדים וזה לא ניתפס בעייני.  צריך אומץ ותעוזה לדרוש את מה שמגיע. הקדוש ברוך הוא נתן לי את האומץ".

הוועד הארצי של הבלניות: היו"ר חיה יהוד והסגניות דינה כהן, בת שבע פחימה, ודינה לוי, יחד עם רבקה צ'יקוטאי, בפגישה אצל הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו. (באדיבות המצולמות)

את תמיכת הרבנים למהלך יהוד כבר קיבלה. "הרב הראשי דוד לאו אמר לי להיכנס בכל הכוח. הוא נתן את בירכתו לוועד הארצי אחרי מפגש שקיימנו איתו. כשנכנסנו הוא קם בשבילנו. אמר שהוא גאה בנו" נזכרת יהוד בהתרגשות.

וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ (שמות א:י"ב)

יהוד חזרה בתשובה בגיל 14, והיום היא נשואה ואמא לשני ילדים. יתכן שהרקע האישי שלה מהווה חלק ממה שמוביל אותה בפועלה. "בעלי לומד תורה. הוא תומך בי בכל הכוח. אנחנו אנשי אמת ולא אנשי כבוד ולא אנשים שמחפשים להיות בכותרות. רוצים להרים ולעזור. קיבלתי הצעות עבודה כדי שאני אעזוב את הוועד. לא הקשבתי להם. ככל שאתם מציעים לי הצעות יש לי רצון להישאר".

"פחדתי שאני אקרוס. יש לי ימים קשים שאני לא קמה מהמיטה. אני עובדת עם הרבה רגש וזה כואב לראות את ההתנהלות של שימועים שמתנהלים מתחת לכל ביקורת. את שומעת ולא יודעת אם לצחוק או לבכות. מסע לא קל ואני בכל הכוח לא נרתעת ולא ארתע. אתן את מה שאני צריכה, יש לנו גב חזק ואנחנו לא לבד".

כיו"ר ועד ארצי, שהיא גם צעירה חרדית, מסתכלת חיה יהוד בחרדת קודש על תפקידה. "הציבור מסתכל על זה כמקור גאווה לעם. נשים חרדיות מתאגדות, וממשיכות סדר יום רגיל בעבודה בלי להשבית את המקווה אבל כן להיכנס בהם עד שנקבל את כל הזכויות. זהו קידוש השם הכי גדול שיש".

טובל ושרץ בידו

להערכת צ'יקוטאי יש כ-2000 בלניות בכל הארץ. "יש במקווה אחד 3-4 תקנים והוא מחלק את המשרה בין כולם. זה לא מספרים מוחלטים. יש הרבה ממלאות מקום בלי תקן רשמי". תפקיד הבלנית הוא לוודא כי הטבילה במקווה נעשית על פי ההלכה. עם השנים התפקיד הלך והתרחב לכל תחומי האחריות במקווה כולל תפקידים ניהוליים ותפקידים הלכתיים: הפעלה טכנית של המקווה, תחזוק וניקיון המקווה, הדרכה לטובלות, וידוא קיום התנאים המוקדמים לטבילה, ובדיקה שבגוף הטובלות לא מתקיימת חציצה.

מקווה באשדוד (יעל אלנתן)

"הטבילה מתחילה עם צאת הכוכבים. בחורף פותחות מ 16:45 עד 21:30 . ומהשעה 21:30 עד 22:30 זה מקווה תורן שפועל עד 12 או 1 בלילה. בקיץ זה גם יכול להיות עד 3 לפנות בוקר" אומרת יהוד. לרוב הבלניות מועסקות ב-50 אחוז משרה. לפעמים הן מקבלות תוספת משרה בניקיון המקווה. לדבריה זה "מתנהל אחרת בכל עיר. כל מקום והשריטה שלו".

בראשון לציון לדוגמה הבלניות גם מנקות ובכל זאת מקבלות רק 50% משרה. יש ישובים שהבלנית מתחזקת את הכל. ממלאת הבריכה, מרוקנת, גם מנקה גם מטבילה. יש מקומות שמשלמים פר טבילה. אין תקן ברור".

מסתבר שישנם גם סיכונים מקצועיים לבלנית :"המקום הזה הוא לא בריא מבחינת קור וחום. זה גורם לדלקות ולבעיות בירכיים".

"הבלנית מקבל את האישה בצורה חמה ולבבית. מקרבת. לא משנה מה היא עצמה עברה מהמעסיקים. אם מתנכלים לה בעבודה או לא. השליחות שלה זה לקבל את הטובלת. לפעמים היא גם פסיכולוגית, אמא, דודה ואחות. המקווה הוא מקום אינטימי והאישה נפתחת ומספרת לה על מה שהיא עוברת. זה תפקיד מרומם כמו כהן גדל בדור שלנו".

כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם־יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה־לוֹ כִּי־בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר (חבקוק ב:ג)

"השאיפה שלי זה לעלות את כל הבלניות ל-100% משרה שתוגדר כ-36 שעות. אנחנו גם רוצות לשנות את ההסכמים הקיבוציים ולשפר אותם. לתמחר את שעות העבודה הנוספות שלהן. כמו כשהן עוסקות בקניית מוצרים למקווה. לפתוח את ההסכם של המועצות הדתיות ולתת ביטוי מפורט בנושא הבלניות" אומרת יהוד.

בעתיד חיה רואה את כלל הבלניות מאוגדות. "היום 90% מהבלניות מאוגדות ו-10% עדיין "צדיקות" במירכאות כפולות ומכופלות. הן עדיין עובדות רק לשם שמיים". יהוד יודעת "כשתחליטי שאת בארץ ועדיין חיה כאן בעולם הזה אז תבואי".

ואם תהיתן איך הבלניות מתנהלות אז גם למקווה הגיע הווטסאפ. "יש קבוצת ווטסאפ ארצית לבלניות. כל שאלה חוקית מקבלת תשובה במקום. יש קבוצה של יושבות ראש הוועדים, ועוד קבוצה של הסגניות של הועד הארצי – 5 סגניות. כל אחת אחראית על איזור" מספרת חיה.

ועד הבלניות בבית ספר לוועדים בבית ברל (באדיבות המצולמות)

כפי שכתוב במשנה אבות ב׳:ט״ז הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ. וְדַע מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.