דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום ראשון ב' בחשון תשפ"ה 03.11.24
22.0°תל אביב
  • 15.2°ירושלים
  • 22.0°תל אביב
  • 17.4°חיפה
  • 22.1°אשדוד
  • 18.7°באר שבע
  • 23.9°אילת
  • 20.0°טבריה
  • 14.2°צפת
  • 20.9°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
חיפה כימיקלים

חוק "חיפה כימיקלים" / אז מי קובע מהו מפעל בעל "חשיבות לאומית"? סעיף (1)ג'(3) כמובן

נוף המפרץ מחיפה (צילום: חן ליאופולד / פלאש 90).
נוף המפרץ מחיפה (צילום: חן ליאופולד / פלאש 90).

החוק שמאפשר לצוות מנכ"לים ממשלתי להגדיר מפעל כבעל חשיבות לאומית נמצא על שולחנה של הכנסת ובלחץ הקואליציה - יכול לעלות להצבעה בכל רגע | באופוזיציה מערימים קצת קשיים אך נראה כי די וויתרו במאבק

ארז רביב
ארז רביב
כתב
צרו קשר עם המערכת:

'חוק חיפה כימיקלים', שמקודם במרץ על-ידי חלקים מהקואליציה נתקל בהתנגדות שהולכת ומתעצמת. חיפה כימיקלים עצמה, אשר משגיחה מקרוב על המתרחש, לא מתבטאת בנושא וייתכן כי השרים וחברי הכנסת הפועלים לטובתה, כלל לא מבינים את האינטרסים האמיתיים של בעלי החברה.

השבוע כמעט ועלה חוק חיפה כימיקלים להצבעה בכנסת, ללא הכרזה מראש. נציגות של עובדי החברה בדרום, ואף של העובדים בצפון, עלו השבוע לכנסת במחשבה שהעברת החוק תסייע להגדלת התעסוקה במפעל אך בסופו של דבר ההצבעה נמנעה.

מדובר בחוק חסר תקדים, בכך שאין בו שום קריטריונים ברורים לקבוע מהו עסק בעל "חשיבות לאומית". די שהוא עומד בהגדרה העמומה עד מאוד בסעיף (1)ג(3): "יש טעמים הנובעים מקיומו של אינטרס ציבורי חשוב שבשלהם יש הצדקה להחיל על העסק את הוראות פרק זה"

החוק נועד לשים "מעקף" על הסמכות של הרשויות המקומיות, ובייחוד של עיריית חיפה, למנוע רישיון עסק מכל עסק אשר צוות מנכ"לים ממשלתי ימליץ לממשלה להכריז עליו כבעל חשיבות לאומית. בחינת הצעות החוק לפני קריאה שניה ושלישית חושפת כי מדובר בחוק חסר תקדים, בכך שאין בו שום קריטריונים ברורים לקבוע מהו עסק בעל "חשיבות לאומית". די שהוא עומד בהגדרה העמומה עד מאוד בסעיף (1)ג(3): "יש טעמים הנובעים מקיומו של אינטרס ציבורי חשוב שבשלהם יש הצדקה להחיל על העסק את הוראות פרק זה".

ה"איזון" בחוק, נוצר לכאורה על ידי מנגנון מסורבל של הליך האישור עצמו, שבו גם ראש הרשות יכול להביע עמדה, אך לא להצביע על ההחלטה האם לעסק יש חשיבות לאומית או לא. התוצאה היא שלחוק יש פתח רחב מאוד לרמוס ראשי רשויות מקומיות, והליך הוצאה לפועל מסובך. סיעות האופוזיציה זרעו התנגדויות רבות לחוק, עליהן יש להצביע לחוד, שחלקן מיועדות להגביר שקיפות בתהליך ואחרות נועדו לצמצם את הפתח ולהציב קריטריונים ברורים יותר לעסקים בהם מדובר, או לסרבל עוד יותר את ההליך המורכב ממילא.

מיכל האמוניה ליד חיפה (צילום: ארז רביב)
מיכל האמוניה ליד חיפה (צילום: ארז רביב)

הלחצים במערכת הפוליטית

בדיון בוועדת הפנים נוצרה סתירה בין עמדת ראש העיר של דימונה בני ביטון, סגן יו"ר מרכז השלטון המקומי, שתמך בחוק, לבין מסמכים של מרכז השלטון המקומי עצמו, המתנגד אליו. ביטון אמר אז כי החוק יוצר ויכוחים בין ראשי הראשויות עצמם. לפני יומיים נשלח מכתב מטעם 8 רשויות מקומיות במפרץ חיפה המתנגדות לחוק בתקיפות. לדבריהם: "אנו נדהמים ומתקשים לקבל את העובדה ששינוי החוק הנ"ל מקודם בהליך חקיקתי מהיר ונחפז, החוטא לעקרונות היסוד של שיטתנו ופוגע בצורך החיוני של נחיצות התיקון. לפיכך, אנו קוראים להסיר חוק מיותר זה משולחן כנסת ישראל המכובדת לצמיתות ולאלתר".

חברי מועצות מטירת הכרמל, ראש העין ועיריית חיפה פנו במכתב מחאה מפורט למשרד המשפטים שהשתתף בניסוח החוק, הן כנגד הדריסה של הרשויות המקומיות וגם כנגד ה"תפירה" של החוק בעבור מפעל אחד – חיפה כימיקלים, אשר היה המפעל היחיד שהוזמן לדיונים בכנסת לגביו, לצד עשרות ארגונים המייצגים אינטרסים ציבוריים שונים ומגוונים. למעשה, החוק עשוי לעלות להצבעה בכל יום, או "להיקבר" עד המושב הבא, ואולי להיגרר לתקופת בחירות, ולמעשה לאבד רלוונטיות.

בקעים בקואליציה, אדישות באופוזיציה

בסיעת הליכוד, בעיקר דרך משרד ראש הממשלה, פועלים בנחישות לקידום החוק. השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, איננו מתנגד, ומשרדו מדגיש כי כל הסמכויות של המשרד יישארו כסדרן. מי שמתנדנדים הם חברי סיעת "כולנו", כאשר לחצים כבדים מתושבי האזור מופעלים על שר האוצר (ותושב חיפה), משה כחלון, וחבר ועדת הפנים, חבר הכנסת אכרם חסון. ההפתעה עשויה להיווצר דווקא בסיעת יהדות התורה. חבר הכנסת משה גפני הוא אחד מיוזמי החוק, והוא מנהל סכסוך ממושך עם ראש העיר חיפה, יונה יהב, שהתחיל כנראה בחיכוכים בין סיעות הקואליציה העירונית בחיפה ובו יהב סרב למנות את נציג אגודת ישראל לתפקיד סגן ראש העיר.

יונה יהב ומשה גפני (צילום: יונתן סינדל / מרים אלסטר / פלאש 90).
יונה יהב ומשה גפני (צילום: יונתן סינדל / מרים אלסטר / פלאש 90).

תושבים ופעילים מאזור חיפה הפצירו בגפני להציב גבולות למאבק הזה, ולא לפגוע ביונה יהב, המשרת לתפיסתם את האינטרס האמיתי של תושבי העיר ונאבק כנגד סיכונים בטיחותיים הנובעים מהאפשרות של החזרת ריכוזי אמוניה גדולים למפרץ חיפה. לעומת הוויכוח בקואליציה, גורמים בעיריית חיפה מביעים חשש שחומרת החוק איננה מובנת במפלגות האופוזיציה, וזה בסופו של דבר מה שיאפשר לממשלה להעביר את החוק.

חוצפה של יהב או אחריות רחבה?

עיריית חיפה אישרה במשך שנים רבות את רישיון העסק של "חיפה כימיקלים" וגם את הצנרת המובילה אמוניה ממעגן הקישון ומיכל האמוניה אל חצר המפעל, הצמוד לבז"ן וקרוב יותר לקריית אתא. ב'חיפה כימיקלים' כעסו מאוד על שינוי המדיניות, שעל פניו נראה בלתי סביר, מכיוון שלא חל שינוי משמעותי בפעילות המפעל והאיסור מונע גם פעילות של קווי ייצור שלא קשורים בכלל לאמוניה. מבחינתם, עיריית חיפה הכריזה מלחמה על המפעל ומעוניינת לסגור אותו.

במשך מספר חודשים הועסקו העובדים, תוך ירידה דרמטית בהיקף הפעילות במפעל. לאחר פסק הדין של בית המשפט העליון אשר סגר את מיכל האמוניה סופית, פעלה ההנהלה לפטר כמעט את כל העובדים, והצליחה להוציא אותם לחופשה ללא תשלום, השקולה לפיטורים. גם ידי הממשלה כבולות כעת, כי פסיקת בית המשפט וגם חוות דעת של משרד היועמ"ש קבעו כי בלי מתן היתרים מהעירייה, גם המשרד להגנת הסביבה לא יכול להתיר למפעל לאחסן חומרים מסוכנים (להעניק היתר רעלים).

התבצרות עובדי חיפה כימיקלים צפון במפעל. אוגוסט 2017 (צילום: באסל עווידת/ פלאש 90).
התבצרות עובדי חיפה כימיקלים צפון במפעל. אוגוסט 2017 (צילום: באסל עווידת/ פלאש 90).

בידי המשרד להגנת הסביבה חוות דעת מקצועיות אשר קובעות כי אניית אמוניה העוגנת באופן קבוע בנמל הקישון מהווה סיכון קביל. בעירייה חושבים הפוך, וחשים שכלל מערכות הפיקוח בחרו להפקיר את האזרחים ולהקל בסטנדרטים של בדיקות הבטיחות והביטחון, כדי לקדם את האינטרסים של מפעל אחד. רק לאחרונה, ובאיחור רב, הצטיידה העירייה בדו"ח הערכת סיכונים מקצועי מטעם חברת DNV, שבינתיים לא פורסם.

ל'דבר ראשון' נודע כי הדו"ח הזה מראה בבירור את עדיפות השימוש במיכלי אמוניה קטנים – איזוטנקים – לעומת שימוש באניית אמוניה העוגנת באופן קבוע במפרץ חיפה. כל עוד הדו"ח המלא איננו מפורסם, את הממצא הזה יש לסייג פעמיים – האחת בשל העובדה כי העירייה היא המזמינה ויש צורך לבחון האם השאלות עליהן הדו"ח עונה זהות או שונות מאלו שנשאלו על-ידי המשרד להגנת הסביבה.

הסייג השני, הוא שדו"חות של המשרד להגנת הסביבה כוללים חישובי הסתברות מורכבים, וככל שידוע בשלב זה, הדו"ח של DNV ערוך באופן שונה – דו"ח דטרמיניסטי, המעיד על היקפי הנזק בעת אירוע חירום קיצוני, ללא חישובי הסתברות. כלומר, יתכן שהוויכוח על קבילות האנייה קשור לבחירה במתודות שונות להערכת סיכונים ולא בהטיות לכאורה של מי מאנשי המדע לשם השגת תוצאה מבוקשת מראש.

מדובר בנושא חישובי מורכב מאוד ולא פשוט להסברה, ולא רצוי לקפוץ למסקנות קלות בעקבותיו. מה שנחוץ זה לבחון את הממצאים לאור תכנית מפורטת – היכן תוצב האנייה לעומת היכן יוצבו האיזוטנקים בפועל, בחיתוך עם משטר הרוחות האופייני וריכוזי האוכלוסייה בקרבת חומרים מסוכנים בשעות שונות של היממה – עבודה שככל הנראה לא נעשתה עד כה בעבור אף שיטת יבוא.

מיכלי איזוטנק – מכולות בטיחותיות לכמויות אמוניה קטנות (צילום: Only Truth wikimedia).
מיכלי איזוטנק – מכולות בטיחותיות לכמויות אמוניה קטנות (צילום: Only Truth wikimedia).

העירייה החזיקה וממשיכה להחזיק בעמדה שהמפעל יכול להסתפק במיכלי איזוטנקים, ללא אניית אמוניה במפרץ, והם משתוממים על קליטת איזוטנקים בנמל חיפה, המסיעים אמוניה למפעל הדרומי של 'חיפה כימיקלים', מבלי לבקש אפילו להפנות את חלקם למפעל הצפוני. המחשבה כאילו ניתן לבחור בחלופת האיזוטנקים במקום אניית האמוניה היא טעות של עיריית חיפה הנובעת מחוסר הבנה של מגבלות המפעל הצפוני לעומת שאר מפעלי הדשנים במדינה, ומעידה גם על המשרד להגנת הסביבה, אשר אישר זאת כ"חלופה פחות מועדפת" מבלי לבחון אם היא בכלל אפשרית.

הטעיות ואינטרסים נסתרים מצד חיפה כימיקלים

בזמן מאבק העובדים, אמר מנכ"ל החברה לשעבר, נדב שחר, כי "לא ניתן להפעיל את המפעל הצפוני עם איזוטנקים" ואף ניסה להסביר את הסוגייה ההנדסית והמסחרית המסובכת. הסבריו נדחו, ודווחו בעיקר כניסיון לחסוך לחברה בעלויות התפעול. ככל הנראה, שחר אמר את האמת, אך שילב בין טענות נכונות לטענות משונות, שפגעו באמינות של ההסבר שלו. הטענה הראשונה, היא שהחברה לא מסוגלת להשיג מספיק איזוטנקים בעבור אחד ממפעליה, קל וחומר בעבור שני המפעלים בישראל. משיחות עם יבואנים של חומרים כימיים התברר ל'דבר ראשון' כי החברה כפתה על עצמה שיטת יבוא שבתוכה אכן קיימת מגבלה תפעולית – החברה מוכנה להתחייב אך ורק לחוזים של שנה ולא למספר שנים.

הבדל נוסף קשור ליבוא בקווי הספנות הרגילים. התחייבות מסחרית למספר שנים תאפשר להוציא אניה יעודית עם איזוטנקים רק בעבור החברה, במועדים הדרושים בעבורה, וגם הקפדה על מיכלים חדשים יותר ורמת בטיחות גבוהה יותר, כאשר מאז שהחל יבוא האיזוטנקים לישראל התרחשו כבר שני אירועי דליפה קטנים. התנגדות בעיריית אשדוד כופה על החברה לייבא את מרבית האיזוטנקים דווקא מנמל חיפה, כאשר ההיגיון הבטיחותי והכלכלי היה מצדיק את הבאת כלל המיכלים לדרום דווקא דרך נמל אשדוד.

ג'ולס טראמפ בעלי חיפה כימיקלים ונדב שחר מנכ"ל חיפה כימיקלים בבית המשפט בחיפה, אוקטובר 2017. (צילום: ארז רביב)
ג'ולס טראמפ בעלי חיפה כימיקלים ונדב שחר מנכ"ל חיפה כימיקלים בבית המשפט בחיפה, אוקטובר 2017. (צילום: ארז רביב)

הסיבה השניה אותה הזכיר שחר, היא סיבה משמעותית יותר – במפעל הצפוני אין מספיק מיכלי אמוניה להזנת מכונות הייצור. האחסון הוא של 90 טון בלבד, בשונה מ400-450 טון שיש במפעל "דשנים" של כי"ל או במפעל הדרומי של 'חיפה כימיקלים'. לכן פתרון האיזוטנקים איננו 'מסורבל אך אפשרי' בעבור החברה, אלא רק בעבור המפעל בדרום. גם אם החוק יעבור, וגם אם יותר לחברה להציב אניית אמוניה במפרץ, אחרי כל ההליכים הבירוקרטיים, זה עדיין לא יציל את המפעל הצפוני.

בקרוב יתקיים דיון בבית המשפט לגבי הזכויות בקרקע של המפעל, אותן דורשת בז"ן בחזרה, כאשר היא התריעה שנים מראש על פקיעת חוזה השכירות ללא נכונות לחדשו. במקביל, במשרד להגנת הסביבה האזינו לטענות העובדים לפיהן יש בעיות של זיהום קרקע במפעל, והם צפויים לחייב את החברה בעריכת סקר קרקע לפני שיתירו את חידוש העבודה.

בשביל מי ובשביל מה עובדים כל הרגולטורים והפוליטיקאים?

גם שר הכלכלה אלי כהן, וגם שרת המשפטים איילת שקד תיארו בלשון בוטה מאוד את דעתם השלילית על ראש העיר חיפה, שמעז להפריע להחלטות ממשלה שנועדו להסדיר את יבוא האמוניה מחדש, כולל האישור להכניס אנייה. מאות שעות העבודה המשפטית, וסכסוכי העובדים מהווים זכות שאין לשלול אותה, אבל שום כלל או חוק לא מכתיב תשומת לב רגולטורית כה רבה כמו שקיבלה 'חיפה כימיקלים' ממשרדי ממשלה שונים, לרבות משרד ראש הממשלה עצמו. ייתכן שהם לא הבינו כי גם כל העבודה שכבר השקיעו – בבדיקות הבטיחות והביטחון, בהחלטות הממשלה ובמאבק כנגד עיריית חיפה עלולות להסתיים מבלי שחיפה כימיקלים תחזור לפעול בצפון, ואף לא תעסיק עובד אחד נוסף.

מפעל במפרץ חיפה.ׁ ׁצילום: פלאש 90ׂ
מפעל במפרץ חיפה.ׁ ׁצילום: פלאש 90ׂ

אפשרות אחת, היא 'חוק חיפה כימיקלים'. הוא באמת כינוי שגוי, ובכוונת המחוקקים לפגוע בזכויות השלטון המקומי בעבור כל מפעל או מתקן שבממשלה ירצו להקל עליו. במילים אחרות, להרוג יתוש עם פטיש חמישה קילו, ובייחוד כאשר מדובר בקבוצת מפעלי בז"ן, אשר גם היא מסוכסכת עם עיריית חיפה, ובניגוד ל'חיפה כימיקלים', הרבה יותר הגיוני להגדירם כמפעלים בעלי חשיבות לאומית. יו"ר ועדת הפנים, חבר הכנסת יואב קיש (הליכוד) הזכיר זאת מספר פעמים בדיונים על החוק, אף שהודה שראשית החוק קשורה לסכסוך עם 'חיפה כימיקלים'. אפשרות אחרת, שעד עתה רק נרמזה, היא שבעלי חיפה כימיקלים מחפשים דרך למכור את המפעל המושבת, ששוויו כעת הוא בערך אפס.

ייתכן שהם מקווים שאפילו מראית של עסק פעיל, מבלי לתאר את מכלול הבעיות האפשריות לגביו, עשוי לסייע להם למכור את המפעל בערך כלשהו, ולמלט את עצמם מהתסבוכת של מפעל מיושן, שרבים מעובדיו פוטרו ומצאו עבודות אחרות, שיש לו בעיות רגולטוריות רבות ולא רק מול עיריית חיפה. אם המפעל ייסגר ולא יימכר, החברה תישא בעלויות הפירוק והפינוי, וכן בניקוי הקרקע, וכנראה שהתרחיש הזה הוא המדאיג ביותר את בעלי המפעל – האחים ג'ולס ואדי טראמפ מארה"ב, ולאו דווקא הרצון לחזור לייצר דשנים במפרץ חיפה.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
פעמון

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״

נרשמת!