עתירת המדינה לבג"ץ לגבי הרפורמה בחברת החשמל היא סוגיה עקרונית ויסודית לגבי זכות ההתאגדות וזכות השביתה במשק. "פורום קהלת", המזוהה עם הימין הכלכלי, ביקש להצטרף לעתירה כ"ידיד בית המשפט" לצד "התנועה לחירות בתעסוקה", בכדי לקעקע את מערכת בתי הדין לעבודה, בטענה שחרגה מסמכויותיה.

בהחלטה קצרה שניתנה היום קבע השופט עוזי פוגלמן כי ההחלטה האם לאשר לפורום קהלת ולתנועה לחירות בתעסוקה להצטרף לעתירה תינתן במועד הדיון, אשר נדחה למועד לא ידוע. פניית גופי ימין כלכלי אלו לבית הדין מדגישה את המשמעות העקרונית של הסוגיה לגבי זכות השביתה. כתב הבקשה של הפונים משקף עמדה, לפיה טענות המדינה בגין שביתה פוליטית אסורה, לא "עושות סדר" במידה מספקת לגבי חובות המדינה בעת הרפורמה והן דרושות חיזוק והבהרה. לטענת העובדים המציאות הפוכה לחלוטין: "אם לא תוכר זכות השביתה במקום בו מתוכננת הרפורמה שתכלול את מספר המפוטרים הגדול אי פעם – כי אז לא ידענו מתי תוכר זכות שביתה".

מיכאל שראל, יו"ר פורום קהלת (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90).

הייתה גם מציאות

מקריאת הטענות המשפטיות ניתן להתרשם בטעות כי חוסר הסכמת העובדים היא זו שמנעה את הפרטת ייצור החשמל במשך 22 שנים. המציאות שונה מאוד. את ההיערכות המעשית עשתה המדינה לראשונה רק בחוק ההסדרים של שנת 2003. לפי ועד העובדים במשך ארבע פעמים העניק הוועד את הסכמתו לרפורמה לאחר מו"מ שנערך עימו ואילו השביתה לא הייתה כנגד הרפורמה כלשונה, אלא כנגד החלטות של "רפורמה זוחלת" – החלטות על סגירת תחנות כוח של חברת החשמל, אישורים מצטברים להפעיל תחנות פרטיות, המייצרות היום מעל ל-30% מהחשמל בישראל. במקביל, בהסכמת הוועד, חברת החשמל עברה תהליכי התייעלות שכללו פרישה של למעלה מ-1,000 עובדים, וסבלה מהקפאת תקנים.

תהליכים אלו יצרו עתיד קודר למצב הפיננסי של חברת החשמל. היו מצבים שבהם גורמי מדינה כמו שר האנרגיה לשעבר, עוזי לנדאו (ישראל ביתנו) וגם שר האוצר לשעבר, יאיר לפיד, נסוגו מתכנית ההפרטה כי סברו שהיא אינה נעשית במתכונת נכונה או שגויה מיסודה. לכאורה מה שנמצא בלב הדיון הוא זכותה של המדינה לממש את הריבונות שלה. בפועל, לאיש אין ספק לגבי זכותה של המדינה לקבל את ההחלטות כריבון. הוויכוח הוא על המחיר שהחלטות אלו גובות ומי נדרש לשלם אותו. אלפי הפורשים והמפוטרים בחברת החשמל זכאים לתנאי פרישה הוגנים, וכאשר המדינה פועלת באופן חד-צדדי ומסכנת את האופק התעסוקתי שלהם ללא מו"מ, קבע בית הדין הארצי כי יש להם זכות שביתה כנגד ההשלכות של ההחלטות הללו.

עובדי החברת החשמל מטפלים בהחזרת החשמל בשכונת נווה אורנים בצפת, 5 בינואר 2018. (צילום: דוברות חברת החשמל)

גם אם תידחה בקשת ההצטרפות, הרי ששופטי בג"ץ יקראו את מכתב הבקשה ויתרשמו מן הטיעונים העקרוניים המצויים בו. עו"ד אריאל ארליך, מגיש הבקשה החדשה, פרסם גם מאמר דיעה תחת הכותרת "המונופול נלחם על חייו". הכותרת מטעה. מונופול חברת החשמל ימשיך להתקיים בכל מקרה, גם אם באופן מוחלש משמעותית בעקבות הרפורמה במשק החשמל. במאמר עצמו הוא מתייחס לסוגיה העקרונית האמיתית – זכותה של הממשלה לקיים רפורמות מבניות לאורכו ולרוחבו של המשק, גם אם הן כרוכות בפיטורים המוניים של עובדים ובהגבלת זכות השביתה, בכל מקרה בו המדינה מסדירה את המשק כריבון, ולא כמעסיק. לטענתו, "איום השביתה ימשיך לחנוק כל רפורמה במשק", באם העתירה תבוטל, ולא למשל, כי כוחה של ההסתדרות והעבודה המאורגנת בכללותה יוכל להגן על עובדים מפני פיטורים המוניים ושרירותיים ללא פיצוי הוגן.