מדינת ישראל עתרה אמש (רביעי) לבג"ץ כנגד עיצומי עובדי חברת החשמל, בדרישה להפסיקם. לטענת המדינה, מדובר בעיצומים פוליטיים, ולכן אסורים, שנועדו לשבש את התחרות במשק החשמל. הדיון בעתירה ישולב בזה של עתירת יצרני החשמל הפרטיים ויתקיים בעוד חודש. בינתיים העיצומים נמשכים, ללא התערבות בג"ץ.

העתירה המפורטת של המדינה לבג"ץ, תוקפת כמעט את כל קביעות בין הדין הארצי לעבודה, שדחה את בקשת הנהלת החברה להפסיק את העיצומים, ובייחוד את  "קביעתו המעניקה לעובדים זכות שביתה בגין הפעלת סמכויות ההסדרה של המדינה במשק החשמל, שאין להן השלכות על זכויות העובדים". הכוונה היא לחובת משא ומתן על נושאים שהם מסמכותה כרשות מבצעת ולא כמעסיק. ההחלטה האסטרטגית של המדינה היא להוציא את רוב פעילות חברת החשמל – ייצור חשמל – ולהעניקה ליצרנים פרטיים. הדבר יחייב את הקטנת מצבת העובדים של החברה באלפי עובדים, אך לטענת המדינה, הודו העובדים בבית הדין כי השביתה היא נגד הרפורמה עצמה, ולא רק נגד ההשלכה התעסוקתית. בג"ץ דחה את הבקשות לצווי מניעה מיידים, וקבע דיון בעתירה לעוד כחודש, ביחד עם דיון בעתירות יצרני החשמל הפרטיים, שנפגעים מהעיצומים.

תחנת הכח אורות רבין במבט מן הים. צילום: דבר ראשון.

העתירה מתייחסת, כאמור, לקביעת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, לפיה "במצב דברים בו כל הניסיונות לקדם בין הצדדים משא ומתן אמיתי  כשלו והמדינה החליטה ביום 25.12.2016 על תכנית רפורמה חדשה למשק החשמל… לפיה כל יצור החשמל יהא בגז ובאנרגיות מתחדשות ובידיים פרטיות בלבד; כשבידי חברת החשמל תשארנה תחנות כח הפחמיות לצרכי גיבוי בלבד. בכך תהפוך חברת החשמל, שעיקר הכנסתה מיצור חשמל, לחברת הולכת חשמל, חלוקתו ואספקתו. כאשר בפועל המדינה מיישמת רפורמה בעלת השלכות על תנאי העסקתם וביטחונם התעסוקתי של עובדי החברה, הרי שלעובדים קמה עילת שביתה מוצדקת" (ההדגשות במקור, א.ר). לטענת המדינה, הקביעה שגויה, שכן הנכונות למשא ומתן קיימת, והוא אף מתבצע בפועל. "כל עוד המדינה מוכנה לקיים משא ומתן עם העובדים, לא קמה להם זכות שביתה", לשון העתירה.

עוד טענה המדינה, תוך הישענות על ההסכמים הקיבוציים שנחתמו בחברה, כי בעניינים הקשורים לזכויות העובדים היא נוהגת לקיים משא ומתן באופן קבוע, ומגיעה להסכמות עם העובדים, הנהנים מתנאים מועדפים. העובדים הכריזו על עיצומים כנגד החלטה ספציפית שאינה קשורה באופן ישיר לרפורמה, אלא באופן עקיף – החלפת חלק מייצור החשמל בתחנת "אורות רבין" בתחנות כוח של יצרנים פרטיים, שגם יבנו בעצמם את התחנות. על כן, טוענת המדינה כי מאחר והשיקולים מאחורי החלטה הם סביבתיים, הם לא קשורים ליחסי העבודה בחברה. ביחס לטענה זו, ראוי לזכור כי כבר תיארנו כיצד העילה הסביבתית מאפשרת למדינה לקדם "רפורמה זוחלת" של הפרטת משק החשמל, ובכלל זה גם הפיתוח של ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, זו היא ה"הפרטה הירוקה" של משק החשמל. המדינה פירטה בעתירה גם תוכנן של פגישות מו"מ בהן יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, מצוטט כמי שמתנגד לליבת הרפורמה – הוצאת מקטע הייצור מחברת החשמל.

הגנה על מונופולים פרטיים

פרק מיוחד בעתירה מתייחס להגבלות הנדרשות על זכות השביתה של עובדי מונופול. המדינה נדרשת כאן לחוקי ההגבלים העסקיים המחייבים את שמירת התחרות החופשית. לטענתה, "יצרני החשמל פועלים במקטע האספקה והייצור והאספקה לצד חברת החשמל. יצרן פרטי מתחרה בחברת החשמל במקטע אספקת החשמל על מכירת הספק החשמל שלו לצרכני קצה ובמקטע הייצור על ייצור החשמל למערכת". תיאור זה, הנכון בחלקו, מסווה את העובדה שבפועל, בזכות ההגנות שהעניקה להם המדינה, היצרנים הפרטיים לא מתחרים זה בזה, אלא נוגסים אך ורק בחברת החשמל עצמה.

למעשה, לא מדובר בפתיחה לתחרות, אלא בפירוק המונופול המוכרז של חברת החשמל לסדרה של מונופולים פרטיים, בלתי מוכרזים. לפי גורמים משפטיים, אם בג"ץ יקבע שעילת העיצומים היא אכן יחסי עבודה, ייתכן שהדיון יוחרג מהתחום של דיני ההגבלים העסקיים ממילא. במידה ובג"ץ יקבל את טענות המדינה כי מדובר בשביתה פוליטית, הגנה זו לא צפויה לעמוד לעובדים.