ב-1 בינואר השנה נכנס לתוקף צו שמטיל על קבלנים קנסות בגובה של כ-20 אלף שקלים עד כ-35 אלף שקלים לכל אחת מ-46 הפרות או עבירות של בטיחות באתרי בנייה. המהלך, שמלווה קמפיין פרסומי בתקשורת, הוא צעד בכיוון הנכון, אך הוא רחוק מאד מהפתרון הנדרש לאתגר את הבטיחות באתרי בנייה.
בעיית התאונות באתרי הבנייה כאובה וחמורה בענף שהוא מקור פרנסתם של כ-187 אלף איש בישראל. בשנת 2017 נהרגו בתאונות בנייה בישראל לא פחות מ-35 עובדים, ולמעלה מ-200 איש נפצעו באורח קשה או בינוני. מתחילת 2018 נהרגו כבר 12 בני אדם, בהן עוברת אורח אחת, בתאונות עבודה בענף הבניין. לפי נתוני עמותת "קו לעובד", העוקבת באופן הדוק אחרי הבעיה, מספר ההרוגים בישראל ביחס לכל 100 אלף עובדים הוא פי 2.5 מהממוצע באיחוד האירופי.
העיצומים על הפרות בטיחות, הקמפיין המלווה אותם והצהרת משרד העבודה כי השנה יעלה מספר ביקורי הפיקוח באתרי בנייה לכ-7,200 אכן מעידים על כוונות טובות. עם זאת, מכיוון שישנם בישראל כ-12 אלף אתרים בפיקוח, ברור שבשטח לא תהיה אכיפה משמעותית של כללי הבטיחות מצד המדינה. בפועל, קבלן שיזלזל בהוראות הבטיחות, לא בהכרח מסתכן בקנסות ובעיצומים.
כיצד ניתן לפעול בתוך אילוצים אלה? ביקורים רבים שערכתי באתרי בנייה בחו"ל שכנעו אותי שהקבלנים בישראל יכולים ללמוד הרבה מפרקטיקות הבטיחות הנהוגות בהם. במקומות רבים בחו"ל מתבצעת אכיפה בשתי רמות: אכיפה חיצונית מטעם רשויות המדינה, כפי שמבצע משרד העבודה בישראל, לצד אכיפה פנימית שמבצע הקבלן עצמו.
כך, לדוגמה, ביקור שערכתי בפרויקט בנייה של קניון ענק בסאו פאולו בברזיל בו הועסקו מאות רבות של עובדים, הבהיר לי כיצד מתנהלת אכיפה פנימית ראויה. הקבלן הציב מפקחי בטיחות בכל אחד מצמתי העבודה הקריטיים בפרויקט: בכל אחת מקומות המבנה, באתרי המנופים ובאתרי פריקה והעמסה, וכן הלאה. בממוצע, הציב הקבלן מפקח בטיחות לכל 50 עובדים. למפקחים הוגדרו סמכויות אכיפה המאפשרות הרחקת מנהלים ועובדים החורגים מכללי הבטיחות, ובמקרים חריגים אף השבתת פעילות באתר.
במילים אחרות, הצמדת מפקחים מטעם הקבלנים ברמה כמותית ומקצועית הולמת יכולה לספק מענה לבעיית האכיפה של הנחיות בטיחות באתרי בנייה. יש להקים מעין מחלקת אכיפה פנימית של הקבלנים בתוך כל אתר בנייה, ולקבוע נוסחה מחייבת למספר המפקחים בכל אתר – המשקללת משתנים מהותיים של הפרויקט דוגמת היקף, מורכבות, צפיפות, שטח פיזי, מספר הפועלים, מספר המנופים, מספר הקומות וכדומה.
בדומה לעולם, על מפקחי הבנייה מטעם הקבלן לסייר באתר בבגדים מובחנים משאר הפועלים, לוודא עמידה בכללים, ציות להנחיות עבודה בגובה, שימוש בציוד בטיחות מחייב דוגמת כובעים, רתמות העמסה ונעלי בטיחות, וציות לכללי בטיחות אחרים. על הקבלנים להסמיך את מפקחיהם להרחיק מהאתר או להשעות מעבודה פועלים או מנהלים שמפרים כללי בטיחות. מעבר לכך, על המדינה לקבוע כי ככל שתכנון וביצוע האכיפה והפיקוח הפנימיים יהיו טובים יותר, ניתן יהיה להתחשב בקבלן במקרה של אירוע בטיחות משמעותי, ולהפך.
המסקנה ברורה: מניעת תאונות באתרי בנייה היא אינטרס עסקי ואישי מובהק של הקבלנים. מעבר לעובדה שהמדינה לבדה מתקשה מאוד לעמוד באתגר, התגייסות מוצלחת של הקבלנים למניעת תאונות באתריהם לא תהיה רק אקט של ערבות הדדית החוסך חיי אדם יקרים ומונע פציעות, אלא אף תשפר את תדמית הענף והקבלנים באופן שיקל עליהם לגייס ולשמר עובדים מוכשרים.
איציק נפתלין הוא שותף ומנהל תחום נדל"ן בפאהן קנה ניהול בקרה Grant Thornton Israel
