האגודה לזכויות האזרח בישראל הגישה אתמול (שלישי) את תגובתה להודעת המדינה שניתנה לפני כשבועיים לבג"ץ, בו ביקשה מבית המשפט להורות למדינה ליישם את הבטחת שטח המחיה של 3 מ"ר לכל אסיר תוך שלושה חודשים לכל היותר. לפני כשבועיים, המדינה הודיעה כי ייקח לה למעלה משנה להגיע ליעד זה.

בתגובה, שהוגשה על ידי שלושת העותרים – האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם, והמרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן –  נמתחה ביקורת על התנהלות המדינה עד כה. לטענת הארגונים, בניגוד לדרישת בג"ץ, התוכנית אותה הגישה המדינה לעמידה ביעד הראשון של 3 מ"ר לכל אסיר ועציר, אינן מפורטות, אינן מגובות בלוחות זמנים, ואינן מספקות מענה לכלל האסירים והעצורים.

בהודעתה לבג"ץ לפני כשבועיים, המדינה הציגה צעדים שאמורים לייצר בתוך שנה שטח מחיה של 3 מ"ר למרבית האסירים. צעדים אלה כוללים בינוי של חמישה אגפי קבע ל-800 אסירים ביטחוניים, הקמה של שבעה אגפי אוהלים עבור 600 אסירים ביטחוניים, ושיפוץ חמישה אגפים עבור אסירים פליליים במגוון בתי סוהר. בנוסף, הציעה המדינה שחרור מנהלי מוגדל, כמו גם מתווה חנינות ה-70, ככלים שיביאו לפינוי של כ-1,000 מקומות כליאה. כך, אמורים להתווסף 2,800 מקומות כליאה עד אפריל 2019, 13 חודשים מאוחר יותר מהזמן בו המדינה הייתה אמורה להגיע ליעד של 3 מ"ר לכל אסיר ועציר.

לפי הארגונים העותרים, לוח הזמנים אותו הציגה המדינה אינו סביר. ראשית, מכיוון שפסק הדין של בג"ץ הורה למדינה להביא לקיומו של שטח מחייה של 3 מ"ר לאסיר עד מרץ האחרון, ומשלא ביצעה זאת המדינה מבקשת לדחות את ביצוע פסק הדין ב-13 חודשים נוספים.

בנוסף, ציינו הארגונים כי ההסתמכות על הליכי חקיקה לצורך קיום פסק הדין, כפי שהמדינה עושה בניסיונה להביא להרחבת מנגנון השחרור המנהלי דרך חקיקה, היא אינה וודאית, שכן קשה להתחייב ללוח זמנים וודאי בכל הקשור להליכי חקיקה. לטענת הארגונים, לוח הזמנים עליו הצהירה המדינה – פינוי 1,000 מקומות כליאה עד חודש נובמבר הקרוב דרך הרחבת מנגנון השחרור המנהלי – תלוי בכך שחקיקה זו תושלם בחמשת השבועות הקרובים בלבד.

גם על הכלים האחרים אותם הציעה המדינה – בניית האגפים החדשים, שיפוץ הישנים והקמת האוהלים אליהם אמורים לעבור האסירים הביטחוניים, אמרו הארגונים כי צעדים אלה תלויים בגורמים רבים שעלולים להשתנות, כמו גם בהעברות תקציב ספציפיות לשם כך.

הארגונים ציינו גם כי מספר מקומות מעצר החסרים גבוה במיוחד ביחס למספר העצורים בארץ,  וכי שטח תאי המעצר הממוצע נמוך במיוחד ועומד על 2.45 מ"ר לעציר. למרות זאת, מרבית הפתרונות אותן המדינה הציעה נוגעים לאוכלוסיית האסירים ולא לאוכלוסיית העצירים.

הארגונים הזכירו שוב את אחת האופציות שגם בג"ץ הציע למדינה אך זו בחרה שלא לאמץ – הכשרת מתקני חולות וסהרונים והפיכתם לבתי כלא בהם משוכנים אסירים. הארגונים ציינו כי בסהרונים קיימים כבר כיום מרבית התשתיות הנחוצות לשירות בתי הסוהר, וכי בחולות אמנם עיין לא ניתן לשכן אסירים ברמת מסוכנות גבוהה, אך כן ניתן לשכן אסירים הזכאים לחופשות או כאלה השפוטים לתקופות מאסר קצרות.

הארגונים ביקרו בחריפות את אחד הפתרונות שהמדינה הציעה בהודעתה האחרונה: הקמת 7 אגפי אוהלים בהם ישוכנו 600 אסירים ביטחוניים. שישה מהאגפים הללו אמורים לקום בבית הסוהר קציעות, ואחד בבית הסוהר מגידו. לפי הצעת המדינה, אוהלים אלה אמורים לשכן את 600 האסירים עד שנת 2027. פתרון זה כינו הארגונים כ"תיקון עוול בעוול", זאת מכיוון שהעברת אסירם למחייה באוהלים תהווה פגיעה חמורה עוד יותר בתנאי המחיה שלהם. בעבר, שוכנו מבקשי מקלט ואסירים ביטחוניים באגפי אוהלים – למשל עקב צורך מיידי בכליאת מבקשי מקלט רבים בשנת 2008. בעשור האחרון, צורת כליאה זו חוסלה לחלוטין בבתי הכלא בארץ. את צורת הכליאה באוהלים, כינה  בעבר שב"ס ככליאה ב"מקומות לא ראויים". לטענת הארגונים, העברת 600 אסירים למחייה באוהלים תהווה פגיעה בלתי מידתית בזכויותיהם, ותהווה הרעה בתנאי המחיה שלהם, שכן אוהלים חשופים יותר לפגעי מזג האוויר, לכניסת מזיקים, חול, וכדומה. כיום, שירות בתי הסוהר אינו יודע להגיד כיצד בדיוק יראו אגפי אוהלים החדשים שיוקמו.

בנוסף, התייחסו הארגונים לכך שהמדינה החריגה מתשובתה את העצירים המצויים במתקני שב"כ. זאת, למרות קביעתו של בג"ץ כי כלל האסירים והעצירים השונים במדינה זכאים לשטח המחייה המינימלי של 3 מ"ר בשלב הראשון ו-4 מ"ר בשלב בשני.

בסיכום התגובה, מבקשים הארגונים כי בית המשפט יורה למדינה להבטיח, בתוך שלושה חודשים לכל היותר, שטח מחיה של 3 מ"ר לכל אסיר ועציר. בנוסף, הזכירו הארגונים כי על פי פסיקת בג"ץ היעד הסופי אליו המדינה צריכה להגיע בששת החודשים הקרובים היא הבטחת שטח מחיה של 4 מ"ר לכל אסיר ועציר.

בג"ץ שטח המחיה היא אחת העתירות הבולטות בשנים האחרונות. לפני כשנתיים קיבל בית המשפט העליון את עתירתה של 'האגודה לזכויות האזרח בישראל' ואחרים, וקבע כי המדינה צריכה לדאוג לכך ששטח המחיה המינימלי לו יזכה כל אסיר יהיה 3 מ"ר בשלב ראשון, יעד אליו המדינה הייתה אמורה להגיע עד חודש מרץ הנוכחי, ו-4 מ"ר בשלב שני, יעד אליו הייתה צריכה להגיע תוך שנה וחצי.

המדינה לא עמדה ביעד הראשון, ופנתה אל בג"ץ בטענה כי תוכל לעמוד ביעדים שהוצבו לפניה רק בתוך תשע שנים. בג"ץ העניק למדינה הארכה קצרה, וביקש ממנה להגיש עד ליום חמישי האחרון תוכנית מפורטת ולוחות זמנים מפורטים לעמידה בפעימה הראשונה שנקבעה בפסק הדין, לשם יצירת מרחב מחיה של 3 מ"ר לפחות, לכל אסיר ועציר.