משרד הבריאות הודיע על כוונתו לסגור את המרפאה לבריאות הנפש לילדים ונוער בלוד, זאת במסגרת המשך הרפורמה בבריאות הנפש. מאחר ומדובר במרפאה היחידה מסוג זה בעיר, סגירתה תיאלץ את המטופלים בה לעבור למרפאה בבאר יעקב, שסובלת מעומס גבוה של מטופלים גם כך. תושבי לוד מתכננים לפתוח במאבק ציבורי כנגד ההחלטה.

יו"ר חטיבת הפסיכולוגים בהסתדרות המח"ר, ירדן מנדלסון אמרה לדבר ראשון כי "עכשיו, עם הקמת החטיבה אנחנו מתכוונים להתעסק באופן אינטנסיבי בהסכם ומצפים כמובן לשתף פעולה עם איגוד העו"סים בנושא, על מנת שסגירות כאלה לא ישנו. אנחנו מצפים ממשרד הבריאות לכבד את ההסכמות שהושגו, גם אם עוד לא נחתמו, ולא לצמצם את השירותים הניתנים לאוכלוסייה הזקוקה לטיפול רגשי ציבורי ונגיש".

הרפורמה, שיצאה לדרך באמצע שנת 2015, העבירה את האחריות לטיפול הנפשי המוענק על ידי השירות הממשלתי לקופות החולים, תוך קביעת מנגנונים וקריטריונים המתווים את האופן שבו קופות החולים עשויות להעניק שירות זה, ולקבל שיפוי מתקציב המדינה.

תומכי הרפורמה טענו כי בכך יונגש הטיפול הנפשי וכן תיווצר תחרות בין הקופות על טיב השירות. אך מתנגדי הרפורמה, בהם בעיקר מטפלים מתחומי הטיפול השונים טענו וטוענים לפגיעה מהותית בזכויות המטופלים. מאז יישום הרפורמה נסגרו מרפאות של משרד הבריאות בבכרמיאל, ראשון לציון, מודיעין ואום אל פאחם, עובדים במרפאות טוענים כי כבר שמעו על כוונה לסגור עוד שתי מרפאות.

הטיפול הנפשי הניתן אמור להיות משולם מתוך ביטוח הבריאות של המבוטחים בישראל. אך הרפורמה הקימה מסלול מיוחד שכולל "השתתפות עצמית", כלומר תשלום של עד 130 ש"ח לפגישה שאמור לאפשר בחירה של המטופל את המטפל. ועריכת הטיפול בקליניקות פרטיות הנמצאות בהסדר עם קופות החולים.

ניתוב המטופלים לקליניקות פרטיות הביא לכך שקופות החולים אינן מעסיקות מספר סביר של אנשי מקצוע כגון פסיכולוגים קליניים במסגרת מערך בריאות הנפש. במסגרת דיון של הנהלת הרפורמה הסבירה ד"ר טל ברגמן שלמשרד הבריאות אין כוונה לבצע רגולציה בנושא זה. כתוצאה מכך, אין ביכולתן של הקופות לספק טיפול נפשי ללא עלות בזמן ובנגישות סבירים. לדוגמה, במערך האמבולטורי של קופת חולים כללית ישנם תקנים לכ-45 עד 60 פסיכולוגים קליניים מומחים, האמורים להעניק מענה למחצית מאוכלוסיית ישראל. על מנת לעמוד ביעדי הרפורמה, על כל אחד מהפסיכולוגים הללו לבצע עשרות מגעים ביום, כאשר שעה טיפולית אורכת 50 דקות.

המחסור בתקינה והשימוש במרפאות פרטיות משפיעים במיוחד על משך הטיפול. נוצר לחץ הולך וגובר על מתן טיפולים קצרים יותר במסגרת המרפאות האורגניות של הקופות, אשר אינם מספקים מענה למטופלים הסובלים מהפרעות נפשיות חמורות, תוך נטילת שיקול הדעת מקצועי מידיהם של אנשי המקצוע. בנוסף, מתברר שלמרות שהקופות תוקצבו על פי ממוצע של 9 מגעים למטופל מבוגר, בפועל הן העניקו 8 מגעים בלבד. הדבר מעלה שאלה לאן זלג 11% מהתקציב.

הרפורמה בבריאות הנפש, הייתה אמורה לטפל באורך התורים לקבלת טיפול, אך לטענת המטפלים, המצב בפועל רק הורע, במיוחד בפריפריה. בחלק מהמקומות אף מדובר על המתנה של מעל ל-50 יום לקבלת תור.

המתנה לטיפול פסיכולוגי בפריפריה (נתונים: ארגון בנפשנו. גרפיקה: דבר ראשון).

דוח של מרכז המחקר של הכנסת הצביע על מחסור בכוח אדם מקצועי, פריסה מצומצמת של המרפאות הקהילתיות בפריפריה ותורים ארוכים במרפאות הקהילתיות. דוח מבקר המדינה מ-2010 הצביע על אי שוויון ובעיה בפריסת שירותי בריאות הנפש. כמו כן, הכסף שהועבר לקופות החולים כחלק מהרפורמה אינו צבוע (כלומר, מיועד לצורך ספציפי) והיעדים שנקבעו הם ללא התייחסות לפריסה גאוגרפית.

סוגיה מרכזית נוספת שזכתה לביקורת  מצד מתנגדי הרפורמה היעדר המענה למטופלים החווים מצוקה על רקע של אירועי חיים, שמצבם אינו עונה להגדרות של אבחנה פסיכיאטרית מובחנת. בדיון שנערך בבג"ץ בנושא במרץ 2016, הודה נציג המדינה כי אדם שמגיע לשירותי בריאות הנפש ואינו סובל מאבחנה מוגדרת, לא יקבל טיפול.

האבחנה בתחום בריאות הנפש חשופה לעיניו של רופא המשפחה, ולעיתים גם תוכן הפגישות עצמן. בנוסף, תוכן הפגישות חשוף לבקרים ומנהלנים רבים בקופת החולים. לדברי ארגון "בנפשנו", המייצג מטופלים בתחום, חשיפה כזו של מידע עומדת בניגוד מוחלט לחוק זכויות החולה, במסגרתו מותר להעביר מידע מגורם טיפולי אחד לגורם טיפולי אחר, לצורכי טיפול בלבד. חשיפה זו מהווה העברת מידע רגיש מגורם טיפולי לגורם ביטוחי לצורכי התחשבנות.  משרד הבריאות התעלם מקריאתה של ועדת המשנה של ועדת העבודה הרווחה והבריאות, לקיומה של רמת סודיות גבוהה יותר, בטענה כי הדבר אינו אפשרי ומהווה חוסר אחריות מקצועי.

במסמך ששלח המנהל האדמיניסטרטיבי של המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע (המופעל על ידי משרד הבריאות), לסיכום החודש הראשון ליישום הרפורמה, נכתב כי "מסתמנת מגמה של נשר והפסקת טיפול של חלק ממטופלי המרפאות בשל החשש מאי שמירה על חסיון המידע, במיוחד בקרב מטופלים המתגוררים בישובים קטנים".

לטענת המטפלים, התניית  הזכאות לטיפול ברישום אבחנה פסיכיאטרית הביאה לא רק לצמצום מספר הפונים לעזרה ומספר הזכאים לקבלה אלא גם לעלייה מדאיגה בנטייה לרשום לפונים ומטופלים אבחנות פסיכיאטריות פיקטיביות, על מנת לאפשר להם לקבל את הטיפול לו הם זקוקים. כמו גם לאבחן מטופלים בחומרה, על מנת להגדיל את סיכוייהם לקבל טיפול.

על פי סקר שערך ארגון "בנפשנו" בינואר 2017, 52% מהמטפלים נתקלו במקרים בהם נרשמה למטופל אבחנה למרות שלדעתם המקצועית הוא לא עונה על הקריטריונים לקבלת אותה האבחנה. על פי המטפלים שהשתתפו בסקר מדובר בתופעה שהועצמה עשרות מונים מאז כניסת הרפורמה לתוקף. בהמשך לכך, 39% מהמשיבים דיווחו כי נתקלו בהפעלת לחץ עליהם או על עמיתיהם לרשום אבחנה פסיכיאטרית למטופל שלא עומד בקריטריונים לקבלתה. 23% מהמשיבים (30 משיבים) דיווחו כי בעקבות לחץ שכזה מהצוות, ההנהלה או מהפונה עצמו – רשמו אבחנה פסיכיאטרית למרות שלדעתם המקצועית זו לא התאימה למקרה.

פילוח תשובות משתתפי סקר "בנפשנו" המעיד כי בעקבות הרפורמה בבריאות הנפש מתקיימת תופעה של "הדבקת אבחנות", ומתן אבחנה מחמירה על מנת לאפשר לפונה או למטופל להיות זכאי לטיפול. תופעה זו מרתיעה חלק מהפונים מקבלת טיפול כלל, כיוון שאינם מעוניינים ברישום האבחנה הפסיכיאטרית. נתונים: ארגון בנפשנו.

. 60% מהמטפלים הנשאלים בסקר השיבו כי נתקלו באופן אישי במקרים שבהם מטופלים העדיפו את מסלול ה"השתתפות העצמית" רק בגלל זמני ההמתנה הארוכים לטיפול במסגרת ביטוח הבריאות, ו-23% מהטפלים הנשאלים אמרו כי נתקלו במקרים בהם ויתרו הפונים על טיפול בשל התשלום.

בסקר השתתפו 161 אנשי מקצוע. מתוכם 10 עובדים סוציאליים (6%), 66 פסיכולוגים מומחים (41%), 6 פסיכולוגים מדריכים (4%),  43 מתמחים בפסיכולוגיה/רפואה (27%), 35 סטודנטים (22%) ומטפלת משפחתית אחת (פחות מ-1%) שהשיבו על אופן ההשפעה של הרפורמה על פעולתם עם הפונים לסיוע והמטופלים.

תגובת משרד הבריאות לא התקבלה נכון לשעה זו.