החברות באיגודי עובדים נמצאת בנסיגה בשנים האחרונות בכל רחבי העולם, והמגמה הזו מובילה לעלייה ברמות אי השוויון, שהגיעו בשנים האחרונות לרמות היסטוריות שלא נראו מאז תחילת המאה ה-20, זאת לאחר שמאבקי העובדים במאה שעברה הביאו ליצירת שוויון כלכלי חסר תקדים. כיום כלכלנים ופעילים חברתיים רבים מגדירים את השבת כוחם של האיגודים כאתגר החברתי הגדול ביותר של המאה ה-21.

תקווה עשויה לבוא דווקא מהמעמד החלש והמנוצל ביותר בכלכלה המודרנית – עובדי "כלכלת החלטורה" ועובדים זמניים בעלי שכר נמוך. צורות העסקה אלה הולכות ומתרבות בשנים האחרונות, ללא שום ייצוג של העובדים מול מעסיקיהם, ודווח על פגיעות קשות בזכויותיהם של אותם העובדים – שבמקרים מסויימים אף הסתיימו במוות. עם זאת, בשנים האחרונות החלו לצמוח דווקא במגזר זה התאגדויות שמטרתן שיפור מעמדם של העובדים החלשים ביותר בחברה.

אנשים מתעשיית המזון המהיר יוצאים לפעולה, ואולי אנשים מחלקים נוספים של המדינה ירגישו שהם יכולים לצאת גם

המאבק על 15 Fight for

אחד מניסיונות ההתאגדות המשמעותיים ביותר בעולם המערבי בשנים האחרונות הוא תנועת "Fight for 15" בארה"ב. התאגדות זו שמה לעצמה למטרה להעלות את שכר המינימום של עובדי המזון המהיר ועובדי תעשיות נוספות בעלות שכר נמוך בארה"ב.

התנועה הוקמה בשנת 2012 בניו יורק על ידי עובדים מתעשיית המזון המהיר. תעשייה זו ידועה בתנאיה ההעסקה הירודים שבה ובקושי לאגד את העובדים. בעבר היו עבודות אלו זמניות יחסית, העובדים התחלפו בקצב גבוה והיו בעיקר צעירים, כך שניסיונות האיגוד היו קשים במיוחד. עם זאת, בעשורים האחרונים הולכת ומתרחבת תופעת העבודה הקבועה של אנשים מבוגרים בתעשיית המזון המהיר. משפחות רבות נאלצות להתקיים משכר זעום שניתן לעובדי אותה התעשייה.

הפגנות בארה"ב בלייבור דיי (תמונות באדיבות ארגון Fight for 15)

באותה התקופה החלו להתפזר תנועות המחאה הגדולות שקמו בארה"ב לאחר המשבר הכלכלי. אותן תנועות, ש"אוקיופי וול סטריט" הייתה הגדולה והמפורסמת שבהן, לא הצליחו להביא לשינוי משמעותי במצבם של עובדי ארה"ב, אך יתכן שנתנו השראה לניסיונות ההתאגדות שצמחו בשנים שאחרי. בניו יורק החליטו אותם העובדים שהמצב כמו שהוא הפך בלתי נסבל והחליטו לצאת לפעולה. באותה השנה ארגנו אותם עובדים את השביתה הגדולה ביותר בהיסטוריה של הענף בארה"ב, בדרישה לקבל את שכר המינימום המגיע להם.

"אנשים מתעשיית המזון המהיר יוצאים לפעולה, ואולי אנשים מחלקים נוספים של המדינה ירגישו שהם יכולים לצאת גם", אמר ג'ונתן ווסטין, אחד ממקימי התנועה בניו יורק. בעקבות שנים של מאבק, הצליחה התנועה להביא לשינוי אמיתי בתנאי העבודה של אותם העובדים בניו יורק. החל מסוף שנת 2018, יעלה שכר המינימום במדינת ניו יורק ל-15 דולר לשעה. מאז שנת 2012 הצליחו העובדים להרחיב את פעילות התנועה גם למדינות נוספות בארה"ב, וכיום המאבק מתקיים במספר מדינות בהן הוא נתקל בהתנגדות קשה מצד המעסיקים.

מה שמיוחד בתנועה הזו הוא שאנשים מתאגדים על בסיס הקהילות שלהם. עובדים שנמצאים בשולי החברה שלנו. לא מדובר באיגודים שמנסים להגן על אינטרס צר, אלא בתנועה שמנסה לאפשר למי שנשכח בחברה שלנו הזדמנות לטפס למעלה

"מה שמיוחד בתנועה הזו הוא שאנשים מתאגדים על בסיס הקהילות שלהם. עובדים שנמצאים בשולי החברה שלנו. לא מדובר באיגודים שמנסים להגן על אינטרס צר, אלא בתנועה שמנסה לאפשר למי שנשכח בחברה שלנו הזדמנות לטפס למעלה", אומר גארי צ'ייסון, פרופסור מאוניברסיטת קלארק בארה"ב, שליווה את המאבקים של התנועה בשנים האחרונות.

המאבק של האיגודים נגד הטרדות בעבודה

בשנה האחרונה חלה גם עלייה במספר המאבקים המובלים על ידי נשים בתחום העבודה בארה"ב. מאבקים אלו לא נוגעים לסנאט או לקונגרס, אלא לחוויית היום יום של נשים במקומות העבודה בארה"ב.

כך, למשל, בשיקגו החל לאחרונה ארגון העובדים "Unite Here Local 1" בקמפיין הנקרא "Hands off, pants on". את המאבק זה הובילו עובדות המלונות בעיר, נגד ההטרדות המיניות הרבות של אורחי בתי המלון נגדן. חברות האיגוד דרשו מההנהלה לספק להן "כפתור מצוקה" אותו יוכלו להפעיל במקרה של הטרדה מצד אורח ולהשקיע בקמפיין ציבורי המזהיר את אורחי המלון שלא לפגוע בעובדות. על פי סקר שבוצע על ידי הארגון, כ-65% מעובדות המלונאות בעיר סבלו מהטרדות מיניות מצד האורחים.

הפגנות בארה"ב בלייבור דיי (תמונות באדיבות ארגון Fight for 15)

"קשה לתאר כמה משפילה החוויה הזו", סיפרה אסתלה, עובדת מלון ואחת ממובילות המאבק, לאתר Democracy Now. "בכל יום, כשאני דופקת על הדלת של אחד האורחים, הרגליים שלי רועדות. אני חושבת לעצמי, 'מה אני הולכת למצוא? האם אני בטוחה בחדר הזה?'. החלטתי לקום ולעשות מעשה כי אני יודעת שזה קורה גם לשאר הנשים שאני עובדת איתן. אני רוצה עולם בטוח יותר לנכדות שלי, ואני יודעת ששום דבר לא ישתנה אם אני אשתוק".

מספר ארגוני עובדים ארציים פתחו גם הם במאבקים נגד הטרדות מיניות במקום העבודה. ארגון עובדי המלצרות החל לאחרונה במאבק להעלאת שכר המינימום לנשים בענף, כחלק מהמאבק בהטרדות. לטענת הארגון, השכר הנמוך של עובדות המלצרות מאלץ אותן "לקבל" התנהגות מבזה מצד הלקוחות. זאת, מכיוון שחלק גדול מהמשכורת שלהן מבוססת על טיפים – מה שמקשה עליהן להתלונן על פגיעות.

נסיון ההתאגדות באובר

אובר היא הסמל המפורסם ביותר של "כלכלת החלטורה", ומתנהלים נגדה שורה של מאבקים משפטיים כדי לגרום לה להכיר בנהגיה כמועסקים תחתיה, וזכאים לכלל התנאים על פי חוק. עם זאת, בעיר סיאטל ישנו ניסיון יוצא דופן להקים התאגדות של נהגי החברה שתוכר על ידי אובר.

הפגנות בארה"ב בלייבור דיי (תמונות באדיבות ארגון Fight for 15)

בשנת 2015 ניסו עובדי אובר להקים התאגדות שתייצג אותם מול החברה, בדרישה לקבל את זכויותיהם על פי חוק. זו הייתה למעשה הפעם הראשונה בה עובדי אובר הצליחו להקים ארגון שמייצג אותם מול החברה. החברה כמובן התנגדה לקיומו של האיגוד בטענה כי הנהגים אינם מועסקים תחתיה ולכן אין להם זכות לדרוש ממנה שינוי בתנאיהם. "לאובר צריך להיות דיאלוג ישיר עם הנהגים, לא רק דרך האפליקציה", אמרו באותה התקופה הנהגים, "דברו איתנו".

מאז מתקיים מאבק משפטי בעיר בין החברה לבין איגוד נהגי אובר. אובר טוענת כי התאגדות הנהגים היא בלתי חוקית, היות והיא עוברת על חוקי ההגבלים העסקיים. הטענה שלהם היא שהיות והנהגים אינם שכירים, אלא "יזמים פרטיים" הניסיון שלהם לכפות העלאת שכר מהחברה הוא לא לגיטימי. לטענתם, אם יתאפשר לקבוצת יזמים פרטיים להתאגד ולכפות מחירים על חברת אובר, הדבר יהווה "התערבות בלתי הוגנת בשוק החופשי". העובדים מצידם טוענים כי הם לא יוותרו על המאבק עד שהחברה תכיר בהם כמועסקים, ותתחייב לספק את כלל התנאים על פי חוק.

השנה נכנס המאבק להילוך גבוה עוד יותר, כשמספר גורמים בממשל טראמפ הביעו תמיכה בעמדתה של חברת אובר. לעמדה זו יש תמיכה בשתי המפלגות הגדולות בארה"ב, בהן פועלים מבחר גדול של לוביסטים מטעם אובר. אפילו משרד המשפטים האמריקאי הביע תמיכה בעמדתה של אובר, צעד בו ראו עובדים רבים הוכחה לכך שהמערכת הפוליטית האמריקאית מתנגדת מהותית להתאגדות.

עם זאת, העובדים לא מוותרים, גם למול תמיכת הממשל הפדרלי באובר. "אנחנו לא נפסיק להיאבק"’ אמר אחד מהם לאחרונה, בתגובה להצהרת משרד המשפטים. "יש לנו זכות להתארגן וזכות שיכירו בנו כעובדים. אנחנו לא נוותר עד שיפסיקו לנצל אותנו ככה".