דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
27.2°תל אביב
  • 27.2°ירושלים
  • 27.2°תל אביב
  • 25.3°חיפה
  • 26.6°אשדוד
  • 33.5°באר שבע
  • 33.5°אילת
  • 30.4°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 31.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

לְמַאֲבָק! / דן פינק (תנועת תרבות) -  שובו של האחד במאי

הפגנה בקיץ 2011. צילום: פלאש 90.
הפגנה בקיץ 2011. צילום: פלאש 90.

איך עושים מהפכות?

בשנת 2002 יצאה קבוצה קטנה של שישה בני ובנות 18, בוגרי מגמות אומנות מרחבי הארץ לשנת שירות. הם עסקו בשילוב בין אומנות, חינוך ושינוי חברתי. עם שחרורם מהצבא ב-2006 החליטו החברים להמשיך יחד ולהקים תנועה חדשה בישראל, הם קראו לה: “תנועת תרבות".
"תרבות" (במלעיל) על-שם הרשת המפוארת של בתי הספר היהודיים שפעלו באירופה בין שתי המלחמות. אנשי "תרבות" של המאה ה-20 ביקשו ליצור חינוך מתקדם, הומאני ציוני וחלוצי. אנשי "תרבות" (במלרע) של היום מבקשים, פחות או יותר, אותו הדבר.

תנועת תרבות היא תנועה של אמנים מחנכים שחיים בפריפריה הגאו חברתית של מדינת ישראל. בשנת 2018 מונה תנועת תרבות הישראלית מעל 500 צעירים וצעירות שחיים  ב-8 קהילות בוגרים, כאשר הראשונה והמרכזית שבהן נמצאת בעפולה. בתנועת הנוער של תרבות אלפי חניכים בגילאי 9 – 18 , בית ספר שהתנועה מקימה בימים אלו, והמון פעילות חינוכית-אומנותית וקהילתית ברחבי הארץ.

דן פינק, בן 34, חי בעפולה, אחד מאותה השישיה שייסדה – או חידשה – את התנועה, כתב בקיץ הבלתי נשכח של 2011 שיר:

קוּם הִתְנעֵרָה /
עַם עֲבָדִים מְזֵי רָעָב קוּם הִתְנַעֵר מֵאָבָק /
קוּם הִתְעוֹרֵר… לְמַאֲבָק!

כִּי לֹא לָזֶה פִּיללְנוּ בַּגוֹלָה אַלְפַּיִם שְנֹות, חֻרְבָּן הַצֶּדֶק /
אָבְדָן הַדֶּרֶך וְהַחֲלוֹמוֹת. לֹא לְתַרְבּוּת שֶל כֹּחַ /
לֹא לְשִלְטוֹן הַהוֹן לֹא לְמִלְחֶמֶת הִשָרְדוּת בְּחֶבְרַת הָמוֹן /
לָכֵן הִכְרַזְנוּ בְּעַצְמָאוּתֵנוּ עַל הַשָלוֹם, עַל הָעַרְבוּת עַל הַשִוְיוֹן

קוּם הִתְנעֵרָה/
עַם עֲבָדִים מְזֵי רָעָב קוּם הִתְנַעֵר מֵאָבָק/
קוּם הִתְעוֹרֵר… לְמַאֲבָק!

וְהַנִיצוֹץ הַזֶה חָזָק /
בּוֹעֵר, בּוֹעֵר בָּרְחוֹבוֹת וּמִי כָּמוֹנוּ עוֹד אוֹהֵב כָּךְ אֲת הָאָרֶץ הַזּאֹת?
יֵצְאוּ בְּיַחַד נְעוּרִים /
בְּקוֹל גָדוֹל בְּלִי עכָּבוֹת יֵצְאוּ יַדְלִיקוּ לַפִּידִים /
אֶת הַתִקְוָה בַּלְבָבוֹת

קוּם הִתְנעֵרָה/
עַם עֲבָדִים מְזֵי רָעָב /
קוּם הִתְנַעֵר מֵאָבָק/ קוּם הִתְעוֹרֵר… לְמַאֲבָק!

לֹא נִישָבֵר וְלֹא נִשְתוֹק /
לֹא נִילָחֵם עַל פֵּירוּרִים, ולֹא יַפְרִידוּ עוֹד בֵּינֵינוּ /
זוֹ צַעֲקַת אַחִים. וְלֹא יִהְיֲה פֹה עוֹד נִיצוּל וְלֹא חֶבְרָה שֶל חֲזִירִים,
עִידָן חֲדָש נָבִיא עִימָנוּ⁠ שַחְקוּ שַחְקוּ יָא חוֹלְמִים!

את השיר כתב דן פינק בשיאה של המחאה החברתית, הוא היה ממובילי המאהל בעפולה. התקשרתי לשאול אותו מה הוא זוכר מהקיץ ההוא ומאיפה נולד השיר בעצם.

"אני זוכר שהתחילו טענות-נגד של כל מיני אנשים שאמרו שזאת מחאה של צעירים שלא יודעים מה הם רוצים ורק צועקים. זאת היתה אמירה כל-כך מקוממת וקלושה אבל החלטתי לכתוב את השיר בשביל להזכיר לכולם שאנחנו לא מתכוונים להילחם על פירורים. יש כאן אי צדק יסודי שצריך לתקן אותו. כל ציבור שנאבק צריך שירים שיכירו במאבק שלו, צריך אנשים שישירו את זעקתו. השיר פרץ ממני, בערב אחד במכה אחת והכתיבה שלו ערכה כשעה. אולי משם גם הכח שלו, לא היה לי זמן לבקר אותו"

מה בעצם השיר מבקש?
"אנחנו רוצים חברה ישראלית הכי טובה שיכולה להיות. חברת מופת שמבוססת על החזון של הרצל שכולם יודעים שהיה חוזה המדינה אבל שכחו מה היה בתוך החזון שלו, חברה שטוב לחיות בה. שבאמת האדם במרכזה. יש כל כך הרבה השראה לשאוב מכל מי שהיה כאן לפנינו וזה מה שאנחנו מבקשים – חברה ישראלית הרבה יותר טובה ממה שהיא. חברה שוויונית, צודקת וסולידרית."

מה היו התגובות לשיר?
"אפשר להגיד השיר הפך להמנון המחאה בעפולה. כולם ידעו אותו בעל-פה. מאז 2011 משתמשים בו בהפגנות ובמחאות למיניהן והוא רץ ב-youtube. חוצמזה סיפרו לי שיש מגמות ספרות ברחבי הארץ שלמדו אותו."

למה החלטת לאזכר את "האינטרנציונל" ו"שחקי שחקי" בשיר?
"זה היה טבעי לי. אני חושב שתנועת תרבות באופן כללי מסתכלת ולומדת הרבה מהאבות והאימהות של המהפכה הציונית  – וזו עובדה מדהימה שאת המהפכה הכי משמעותית בחיי העם הזה הובילו אמנים. הרצל למשל בראשית דרכו היה מחזאי!
ולא חסרות דוגמאות נוספות: ביאליק, ברנר, גורדון, רחל ועוד ועוד. הציונות באה לעולם מתוך אנשי רוח ואומנות ששילבו את חייהם עם חיי העם. אנחנו לוקחים הרבה השראה מהאנשים האלה והיצירות שלהם. פוגשים את הטקסטים מאז ועושים את האקטואליזציה והפרשנות שלנו להיום. כל הזמן מלווה אותנו השאלה מהו תפקידה של התרבות היום ומה כוחה בשינוי המציאות?"

דן פינק, תנועת ''תרבות''
דן פינק, תנועת "תרבות"

אחת הפרשנויות האהובות עליי שיצאו מתנועת "תרבות" בשנים האחרונות היא הלחנה של אורן מנשה לטקסט החד-פעמי והעוצמתי של יוסף חיים ברנר: "על הדרך" מתוך הגיליון השישי של כתב העת "המעורר".

"הטקסט הזה הוא משורשי היניקה של התנועה שלנו." סיפר לי אורן, גם הוא מותיקי התנועה (בן 33..) "המילים של ברנר, ובכלל סיפור חייו ודמותו, נכנסו אליי ופשוט הרגשתי שאני רוצה להלחין אותן ואיכשהו ידעתי איך, כאילו זה נחת עליי מלמעלה. מדובר בטקסט קאנוני מלפני יותר ממאה שנה והוא עדיין סופר רלוונטי ונוגע. זה מדהים. השיר מעולם לא פורסם באופן רשמי או אפילו עלה ל-youtube* אבל הוא רץ מפה לאוזן ומוכר בתוך המעגלים שלנו. הנה, לדוגמא בינואר האחרון עלינו לירושלים להיפרד מחיים גורי. בסוף הלוויה ישבנו ביחד ושרנו. "המעורר" היה אחד השירים."

 

"כי כה יאמר המעורר
ראה בן הגלות
הנה לדפוק בדלתי ליבך הכואב
באתי כיום הזה

כיום הזה
יום שלא היה עוד כמוהו לרוע
מיום שהלכנו בגולה
יום שכולו כזבח ארוך דומה

כיום הזה
הנני בא אליך אח נדכא
ולא להתיימר לפניך בדרכי הסלולה
לא להתנפח ולא לצוותך
זו המסילה האחת והיחידה
לכה בא ותמצא מרגוע
כי לא מרגוע תדע איתי אחי
אף לא שלווה ולא הנאה
כי לעוררך אני בא אחי
לעוררך לאמור
שאל בן אדם לנתיבות עולם
שאל אי הדרך, אי?
אי הדרך, אי?

כי כה יאמר המעורר
ראה בן הגלות
הנה לדפוק בדלתי ליבך הכואב
באתי כיום הזה
כיום הזה אשר אי הדעת מולכת בכיפה
ודברי תורה נתמעטו וכעיוורים נגשש באפילה
ונדדו היחידים בודדים לבקש אלוהים

כיום הזה הנני בא אליך אח נדכא
לעוררך ולהעלות מחשבתך אני בא
להרחיבה ולחזקה למען לא תאבד בחיפושיה הקשים
כי לא מרגוע תדע איתי אחי
אף לא שלווה ולא הנאה
כי לעוררך אני בא אחי
לעוררך לאמור שאל בן אדם לנתיבות עולם אי הדרך, אי?
אי הדרך, אי?
אי הדרך, אי?"

יוסף חיים ברנר, שמת באופן טראגי במאורעות תרפ"א (2.5.1921), בלילה שאחרי תהלוכת האחד במאי בתל-אביב הצעירה (בה הוא שימש, בין היתר, כמורה בגימנסיה הרצליה) היה סמל רב עוצמה לרבים. אמרו עליו שהוא קצת כמו ה- velvet underground בשיאם: לא המון אנשים שמעו אותם אבל מי שכן, הקים להקה.
ברנר יצר סביבו, בחייו ולא פחות מכך במותו, הילה של יצירה עברית מתחדשת. יצירה ביקורתית, נוקבת, סוערת. יצירה שמבקשת מגע של נפש בנפש, כפי שהוא כתב בעצמו.

שני השירים האלו שנולדו מתוך תנועת "תרבות" הם דוגמאות קטנות לרוח היצירה הגדולה ששורה על הגוף המיוחד הזה. תנועה חברתית-חינוכית-שיתופית שנולדה במציאות הישראלית של שנות האלפיים, דווקא בתוך תקופת השיא של ההפרטה והאדם לאדם – זאב, נבראה רקמה אנושית שמבקשת את היחד.

"השתחררתי מהצבא ועבדתי בשוק ההון" מספר אורן "עשיתי כסף אבל הרגשתי שאני לא עושה משהו בשביל הנשמה, בשביל באמת לקום בבוקר לדבר חשוב וגדול. ככה מצאתי במקרה, דרך חברה משותפת, את הגרעין המייסד של מה שנקרא היום תנועת תרבות. דיברתי איתם והחלטתי להצטרף. החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה ואני מברך על כך."

מלבד יום השנה לפטירתו של ברנר השבוע חל גם האחד במאי. תאריך היסטורי שפעם היה ביג דיל להמון אנשים והיום, עם הכיוון אליו הולכת החברה הישראלית ובכלל המערבית, נראה שנשאר מאחור.

אבל דווקא הפעם, לשמחתי הגדולה, הרגשתי שינוי. נכחתי בבוקר האחד במאי בכנס יוצא דופן שאירגנה ההסתדרות החדשה בנושא צמצום פערים בחברה הישראלית. אלפי עובדים ופעילים חברתיים, ישבו שכם אל שכם, וצפו בסרטונים בו סיפרו עובדים מאוגדים מרחבי הארץ מהי התאגדות בשבילם, בני נוער וצעירים שבדרך כלל לא יודעים את זכויותיהם ומנוצלים קיבלו פרסים על שינויים מרחיקי לכת שהם ביצעו במקומות העבודה שלהם וגם מעסיקים הוגנים זכו לכבוד גדול.
האירוע המושקע מאוד, ההישגים של ההסתדרות בתחום שכר המינימום, המאבק להעסקה ישירה של עובדי הקבלן, התאגדויות רבות חדשות שבאו לעולם השנה (כולל מקומות עבודה לא מובנים מאליהם כמו חברות היי-טק וסלולר) והעובדה שלאירוע הגיעו שר האוצר, חברי כנסת רבים, עיתונאים ואנשי תקשורת העבירה בכל הנוכחים את התחושה – האחד במאי שוב רלוונטי וההסתדרות החדשה ממצבת את עצמה, שוב, כגוף חברתי משמעותי מאין כמוהו ליצירת שוויון בחברה הישראלית.

שילוב כוחות של יחידים וקבוצות, תנועות חברתיות והתאגדויות עובדים – כל מקום ששם לעצמו כמטרה את צמצום הפערים בחברה, השבת חזון חברת המופת ההרצלייני למרכז הבמה והתמודדות יומיומית על דמותה וצלמה של החברה הישראלית – שילוב כוחות כזה הוא צו השעה של היום.

לֹא נִישָבֵר וְלֹא נִשְתוֹק /
לֹא נִילָחֵם עַל פֵּירוּרִים, ולֹא יַפְרִידוּ עוֹד בֵּינֵינוּ /
זוֹ צַעֲקַת אַחִים. וְלֹא יִהְיֲה פֹה עוֹד נִיצוּל וְלֹא חֶבְרָה שֶל חֲזִירִים,
עִידָן חֲדָש נָבִיא עִימָנוּ⁠ שַחְקוּ שַחְקוּ יָא חוֹלְמִים!

_________

*בעקבות כתיבת הטור עלה ליוטיוב השיר:

https://www.youtube.com/watch?v=t3c2Yau2az0

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!