הוא תורגם למעל 100 שפות, ומיליוני מפגינים בעשרות ערים בעולם שרו אותו השבוע בהפגנות האחד במאי. קומוניסטים, סוציאליסטים, סוציאל-דמוקרטים, אנרכיסטים ומהפכנים אימצו אותו כהמנון ושרים אותו כמעט 150 שנים. הוא נישא בפי יהודים בבורות הריגה במזרח אירופה, ובפי מהפכנים בולשביקים ברוסיה שרצחו רבבות מתנגדים. ברית המועצות אימצה אותו כהמנון רשמי, ועד היום הוא מזוהה איתה ועם משטרים טוטליטריים – על אף שנכתב והושר לראשונה בצרפת. בישראל הוא הוכרז כהמנון הרשמי  על ידי ההסתדרות, התנועה הקיבוצית, מפלגות הפועלים ותנועות הנוער החלוציות – אך כיום מרביתן רואות בו שיר ששייך למורשת ולעבר. ובכל זאת, גם מתנגדיו החריפים וגם אוהדיו השרופים לא יוכלו להתעלם מהסיפור הלא שגרתי של 'האינטרנציונל' – השיר שהפך להמנון תנועת הפועלים העולמית.

המנון המהפכה

ששת בתי 'האינטרנציונל' נכתבו ב-30 ביוני 1871, כשרבבות חיילים דיכאו את מרד 'הקומונה הפריזאית'. המורדים, שהכריזו על עצמאותה של פריז והנהיגו בה דמוקרטיה בעלת מאפיינים סוציאליסטיים, החזיקו מעמד כעשרה שבועות עד שנטבחו בהמוניהם על ידי השלטון המרכזי. המחבר, אז'ן פוטייה, התחבא בזמן כתיבת השיר במקלט מחשש לחייו. הוא כתב את המילים ללחן של ההמנון הלאומי של צרפת "לה מארסייז", ובאמצעות קצב המארש והמילים המהפכניות ניסה פוטייה לתאר את אשר ראו עיניו בתור הזהב הקצר של תנועת הפועלים הצרפתית, שהוא עצמו היה חלק ממנה. "קומו, עלובי הארץ / קומו, עבדי הרעב", כתב פוטייה. "התבונה רועמת בכור מחצבתה (מולדתה) / זהו פרוץ הקץ / הבה נעשה מן העבר דף חדש / המוני עבדים, קומו, קומו / העולם עומד להשתנות מיסודו / אנו שום דבר, הבה נהיה הכל / זהו המאבק הסופי / הבה נתאחד, ומחר / האינטרנציונל יהיה המין האנושי כולו".

פוטייה עצמו נולד ב-1816 בפריז – בירת המהפיכות של אירופה. הוא עוזב את בית הספר בגיל 13 בשביל לעבוד עם אביו ולפרנס את המשפחה, אך עוד מצעירותו הוא השתוקק אל השירה והפוליטיקה. בגיל 14 הוא כתב את שירו הראשון, "Vive la liberte!" ('תחי החירות!'), לאחר שהיה עד למהפכת יולי 1830 שבה נהרגו 1,800 מהפכנים עת הדחתו של המלך שארל. ב-1848 הוא כבר היה על הבריקדות עם המוחים בהשתתפות בהקמת הרפובליקה השנייה. כשאחיינו של נפוליאון הכריז על עצמו קיסר ב-1851 כתב פוטייה שיר בשם "מי ינקום את נקמתנו?".

הסערה המהפכנית הבאה בחייו של פוטיה מגיעה באירועי הכרזת הקומונה בפריז ב-1871. פריז של שלהי המאה ה-19 היא עיר תעשייה גדולה ויחד עמה, מעמד הולך וגדל של פועלים "חופשיים", חסרי כל, הנאבקים לקיום. ב-1870 מתומרן נפוליאון השלישי למלחמה עם פרוסיה, בה צרפת נוחלת מפלה קשה, הקיסר עצמו נשבה ופריז מושמת תחת מצור ארוך של חודשים. כל מי שיכול להרשות לעצמו עוזב את העיר, ובפריז נשאר רק מי שלא יכול לברוח – הפועלים וחסרי האמצעים, הנידונים לעוני ורעב הולך וגובר עד כדי אכילת חתולים ועכברושים.

מחבר האינטרנציונל אז'ן פוטייה (מתוך ויקימדיה)

דווקא המצב הנוראי אליו נקלעו פועלי ועניי פריז מוביל למרד בסדר החברתי. חיכוכים בין תושבי פריז לממשלה הזמנית שהוקמה לאחר נפילת נפוליאון השלישי גרמו להעתקת מושב האסיפה הלאומית לוורסאי ולאחר מכן הוצאת הצבא ומשרדי הממשלה מפריז, כל זאת תחת המצור הגרמני הכבד. החיכוכים רק הוסיפו לתחושת הבגידה של יושבי פריז אל מול הממשל הזמני שקם וייצג אינטרסים אחרים משלהם. תגובת תושבי פריז להתרחשויות נשאה בחובה את רוח המהפכה הצרפתית שהתרחשה מאה שנים לפני כן: מאבק הירואי למען 'חירות, שוויון ואחווה'. בשם ערכים אלו, כוננו הפריזאים משטר עצמאי שהתנתק מסמכותה של הממשלה הצרפתית המרכזית, והנהיגו דמוקרטיה ישירה וחוקים בעלי אופי סוציאליסטי.

נשים מגינות על הקומונה הפריזאית בבריקדה בזמן 'שבוע הדמים' (אמן לא ידוע/ מתוך ויקימדיה)

כשמוכרזת הקומונה פוטייה כבר ידוע בתור "משורר פועלים", ובזכות הכרה זו נבחר כחבר מועצת העיר של הקומונה, עם יותר מ-90 אחוזי הצבעה מהמחוז אותו ייצג. 72 יום החזיקה הקומונה בפריז עד שהגיע צבאה של הממשלה הזמנית היושבת בוורסאי. שבוע דמים שבו נרצחו כ-20,000 "קומונארדים" פירק את הקומונה ואת הניסיון הפועלי הראשון לבנות את עצמו כממשל. פוטייה, נרדף על ידי השלטון הצרפתי, מוצא מקלט באנגליה ולאחר מכן בארה"ב, אך חוזר לפריז ושם נפטר ב-1887. גם במותו הוא עורר מחלוקת: להלווייתו הגיעו כעשרת אלפים אנשים, רבים מהם היו חברים בקומונה הפריזאית, אך התהלוכה הופרעה על ידי שוטרים שהחרימו את הדגלים האדומים שנישאו בידי המתאבלים ויצרו מהומה.

#1 פריז 2016: מוחים צרפתים שרים את האינטרנציונאל בלחן המרסייז, במהלך מחאות כנגד רפורמות בחוקי העבודה בצרפת

מרוח גבית לקומונה הפריזאית להמנון פועלים עולמי

'האינטרנציונל' נכתב תחילה ללחן המפורסם של ה'מארסֵיֶיז', ובזכות מעמדו של פוטייה, הוא זכה מיד לפרסום בקרב תנועת הפועלים הצרפתית. בשנת 1888 הוקמה מקהלה במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית וראשי המפלגה ביקשו מאחד מחבריה שילחין את מילותיו של פוטייה. פייר דה-גייטר עשה זאת ללא היסוס, והשיר בוצע על ידי המקהלה בפעם הראשונה ביולי של שנה זו. השיר פורסם בכתב ב-6,000 עותקים ומהר מאוד אומץ על ידי המוני הפועלים הצרפתים. בכינוס האינטרנציונל – התאגדות של מפלגות וארגוני פועלים מכל העולם – בקופנהגן ב-1910 אומץ השיר כהמנון הפועלים הבינלאומי. מאז ועד היום הוא תורגם ליותר מ-100 שפות.

תנועות הפועלים לא התנגדו לרעיון הלאומיות ועל כן משמעות שמו של השיר היא 'בינלאומיות' ולא 'אנטי-לאומיות'. קצת קשה לנו להבין את זה היום, אבל בראשית המאה ה-20 המונח 'בינלאומיות' היה בחיתוליו. יחסים בין לאומים נערכו אך ורק במסגרת הדיפלומטיה, הסחר והמלחמה. האינטרנציונל (השיר והתנועה) שאפו למצוא את המשותף שבין הפועלים (ההמון) בני הלאומים השונים. הערבות שהפועלים בני הלאומים השונים יספקו זה לזה תבטיח את שלומם ואת הגברת כוחם בכל המדינות. לשיטתו של מנהיג הפועלים הצרפתי וראש האינטרנציונאל, ז'אן ז'ורס, לפועלים אין אינטרסים להילחם זה בזה ועל כן סולידריות בין תנועות הפועלים במדינות שונות עשויה להביא שלום עולמי. על כן, ניתן לראות באינטרנציונל – השיר הפופולרי הראשון שתורגם ליותר מ-100 שפות – כשיר המבקש להביא שלום עולמי.

#2 בינלאומי: האינטרנציונל ב-56 שפות שונות

השיר מוכתם בדם

המהפכנים הצרפתים ראו באינטרנציונל כהמנונה הרשמי של צרפת, ויש הטוענים כי כך היה בין 1871 למלחמת העולם הראשונה. עם זאת, המדינה היחידה שלקחה את השיר שכל מהותו היא בינלאומיות והפכה אותו להמנון לאומי היא רוסיה הקומוניסטית. עדות לעוצמת ההשפעה של 'האינטרנציונל' על המהפכנים הרוסים עוד בטרם הפכה רוסיה ל'ברית המועצות' ניתן למצוא בדבריו של לנין ב'פראבדה' בינואר 1913, לציון 25 למותו של פוטייה: "פוטייה מת עני ומחוסר כל, אך הוא השאיר מצבה שהיא השראה אמיתית יותר מכל דבר אחר שכתב האדם".

הגרסה הרוסית, שנכתבה בידי ארון קוטס ב-1902 ופורסמה בעיתון של גולים רוסים מהפכנים בלונדון, אגרסיבית ולוחמנית יותר מהמקור הצרפתי. בבית הראשון היא קוראת ל"קרב קטלני" ו"להשיג בלוחמה את הטוב לנו" – קריאות אשר אינן מופיעות במקור הצרפתי (שבו הקריאה לקרב מושמעת יותר כאיום: "ואם הם, הקניבלים, יתעקשו / לעשות מאיתנו גיבורים / הם יגלו במהרה שכדורינו / נועדו לגנרלים האמיתיים שלנו").  הבדל נוסף בין הגרסאות הוא בדגשים בין מאבק בהווה לבניית עתיד – בעוד שירו של פוטייה קורא ל"הצמחת דף חדש מתוך העבר", קורא "האינטרנציונל" הרוסי " את כל עולם האלימות נהרוס / עד היסוד, ואחר כך / נבנה עולם חדש שלנו".

במקור תרגם קוטס שלושה בתים מתוך ששת בתי השיר המקוריים. לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917 הם שונו מלשון עתיד ללשון הווה, ויורי סטקלוב, עורך עיתון יומי סובייטי, תירגם לרוסית את שלושת הבתים הנוספים. האינטרנציונל היה ההמנון הרשמי של ברית המועצות עד 1944, בשנים בהם נרצחו בידי השלטונות הסובייטים מיליוני בני אדם, חלקם מתנגדי שלטון, אחרים נחשדו בהיותם מתנגדים, ולצידם מיליוני איכרים אוקראינים, בני שבטים נודדים בסיביר, אינטלקטואלים ועוד.

כך הוכתם השיר בדם. רבים ברחבי העולם, ובמיוחד דוברי רוסית ומי שחיו בעבר בברית המועצות, חשים תחושות קשות – הנעות מצמרמורת, דרך גועל ועד פחד אימה – למשמע השיר, גם בשפה שונה. תחושת הדיכוי דבקה בלחן השיר ובמיוחד בכל ביצוע המתוזמר בקצב המארש.

#3 מוסקבה, שנות ה-40: האינטרנציונל מבוצע בידי תזמורת הצבא האדום כהמנון ברית המועצות

לוחמי צדק

באותה העת בה נרצחו מיליונים תחת משטר אכזר שראה באינטרנציונל את המנונו – מצאו לוחמי צדק ברחבי העולם, ובמיוחד באמריקה ובאירופה, את תקוותם באותו השיר בדיוק. בין מלחמות העולם צמחו והתחזקו איגודים מקצועיים ותנועות פועלים בעולם המערבי. אלה ראו באינטרנציונל כהמנונן, בחלק מהמקרים לצד ההמנון הלאומי ובמקרים אחרים (בהם ההמנון הלאומי יצג לאום אחר השולט בהם) בהתרסה אליו.

#4 ארגון, ספרד 1939: לוחמי חירות ספרדים-אנרכיסטים שרים את האינטרנציונל בלוויה של אחד הלוחמים (מתוך הסרט אדמה וחופש)

עד היום נוהגים לשיר את האינטרנציונל בכינוסים ובהפגנות של התאגדויות עובדים ברחבי העולם. כך למשל בקונגרס ה-51 של ארגון העובדים הצרפתי CGT המשבית בימים אלו את מערכת הרכבות בצרפת כדי למנוע את הפרטתה.

#5 מרסיי 2016: הנהגת ה-CGT מסיימת כנס של ארגון העובדים בשירת האינטרנציונל

האינטרנציונל בארץ ישראל

בתחילה, נהגו חלוצי העלייה השנייה והשלישית בארץ ישראל לשיר את האינטרנציונל ברוסית או ביידיש. את הגרסה העברית הראשונה לשיר כתב המשורר אברהם שלונסקי, שתירגם את השיר לרגל ה-1 במאי 1922, כאשר שהה עם גדוד העבודה בקיבוץ עין חרוד. התרגום כלל שישה בתים ופזמון חוזר, אך רק השניים הראשונים התקבעו כהמנון תנועת הפועלים בארץ ישראל. השפעת הגירסה הרוסית ניכרת, ולעיתים נראה ששלונסקי אף הרחיק לכת ממנה בלוחמניות המילים שבחר: "קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה / עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב / אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלַּב לִחֵכַה / לִקְרַאת אוֹיַב הִכּוֹן לַקְרָב. / עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה/ מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל / אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה / לֹא כְלוּם מִתְּמוֹל, / מָחָר – הַכֹּל / זֶה יִהְיֶה קְרַב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם / עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנַל יַעוֹר, יִשְׂגָב אָדָם".

הביטויים "לקראת אויב היכון לקרב", ו"עולם ישן עדי היסוד נחרימה" הם שיקוף של הגירסה הרוסית, ואינם מופיעים ב'אינטרנציונל המקורי'. גם "אש התבונה" של פוטייה הופכת אצל שלונסקי ל"אש הנקמות" (רמז ל"אל נקמות ה'"?). כך קרה שדווקא בארץ ישראל, שבה נבנתה חברה בעלת מאפיינים סוציאליסטיים ללא מאבק אלים בקפיטליזם ובבורגנות, הושר ה"אינטרנציונל" בגירסה מיליטנטית ואלימה יותר מהשיר המקורי, ואף מגירסתו ברוסיה הקומוניסטית. אך הגופים השונים שהרכיבו את תנועת העבודה בחרו בו כהמנונם – ההסתדרות, התנועה הקיבוצית, מפלגות הפועלים ותנועות הנוער.

בפברואר 1985, התקבלה בוועדה המרכזת של ההסתדרות הכללית הצעתו של יצחק בן אהרון לבקש מן המשורר חיים חפר לחדש תרגום עברי עדכני להמנון תנועת הפועלים: "הועדה ממליצה על עריכתו מחדש של טקסט האינטרנציונל במובן של מחיקת תוכן שאבד עליו הכלח וצירופם של תכנים עכשוויים מן ההוויה הישראלית או הבינלאומית". חפר נענה לקריאה, ותרגם את האינטרנציונל בגירסה מרוככת יותר: "קוּם עַם עוֹבֵד, הָרֵם דְּגָלֶיךָ / מִן הַשָֹדֶה, מִן הַסַּדְנָה, / כָּל הָרָעֵב שָלוֹם וְלֶחֶם, / הוּא אָח אִתְּךָ לָאֱמוּנָה. // עוֹלָם יָשָן עֲדֵי הַיְסוֹד נַחְרִימָה, / מִגַב כָּפוּף נִפרֹק הָעֹל, / אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה, // לֹא כלוּם אֶתְמוֹל – מָחָר הַכֹּל. // אַחוָה הִיא דִגְלֵנוּ // וְחֵרוּת לְכָל עַם, // עִם הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנַל, // יֵעוֹר, יִשְגַב אָדָם!"

גירסה זו אינה תרגום ישיר, אלא שינוי נוסח חלק מהשיר, את השורה 'עם עבדים מזי רעב' וקריאות הקרב שבשיר החליפו קריאות לסולידריות בין עובדים בארצות שונות ("כל הרעב שלום ולחם הוא אח איתך לאמונה" "אחווה היא דגלנו וחירות לכל עם"). גישה זו אולי התאימה יותר לסוציאליזם הקונסטרוקטיבי שנוצר בארץ ישראל לאורך המאה העשרים. עם זאת, ייתכן שהסרת מרכיבי ה'מאבק' מהמנון הפועלים לא לקחה בחשבון את הצורך להיאבק גם כאן על ערכי הצדק החברתי ומדינת הרווחה, שנמצאים תחת מתקפה החל משנות השמונים.

ההחלטה היתה שנויה במחלוקת גם אז: ירוחם משל, שהיה מזכ"ל ההסתדרות עד 1984 (שנה לפני השינוי), אמר בראיון ל'מעריב' כי הוא מתנגד להשמטת הביטוי 'מזי רעב': "אני בהחלט מודע לרגישות שקיימת אצלנו למושג מזי רעב ולכך שאין אצלנו מזי רעב, אבל המילים של ה'אינטרנציונל' חוברו בצרפת, לא בישראל, והן משקפות מצב עולמי. מצב שעדיין קיים, של דיכוי, של רעב, של ניצול ילדים לעבודה זולה. ה'אינטרנציונל' אינו המנון לאומי, אלא המנון של כל העמלים בעולם". משל סיפר כי אמר למזכ"ל ההסתדרות ישראל קיסר כי "ביום שבו יהיה העולם שבע וייפסק הדיכוי – גם אני אהיה בעד שינוי המילים", אך הבהיר כי הוא מקבל את ההחלטה.

#6 עין חרוד 1922: האינטרנציונל בתרגומו של אברהם שלונסקי

האינטרנציונל תחת שלטון הקפיטליזם

בארה"ב פעלו תנועות הפועלים במאה ה-20 בסביבה עוינת עד מאוד. בתקופת המקרתיזם נרדפו מנהיגי עובדים וכל מי שנחשד כקומוניסט, מה שהוביל תנועות סוציאליסטיות לפעול במחתרת. בשונה ממדינות מערב אירופה, תנועות הפועלים בארה"ב לא הצליחו להגיע לשלטון. מה שמאפיין יותר מכל את שירת האינטרנציונל בארה"ב היא האווירה המרדנית והמחתרתית בה השיר מבוצע. גירסה חדשה יותר לשיר נכתבה על ידי זמר הפולק בילי בראג, שסיפר כי חיבר את המילים המחודשות לבקשתו של חברו הזמר פיט סיגר במהלך פסטיבל פולק, כמחווה לדיכוי המרד בכיכר טייננמן בסין. "אמרתי לו, 'פיט בחייך… הגירסה האנגלית היא כל כך ארכאית…. אני אפילו לא מבין את המילים!'. אז הוא אמר לי – 'למה לא תכתוב גרסה חדשה….' ", סיפר בראג. "לפני שהספקתי להתלונן הוא עצם עיניו, מצא חתיכת נייר, והחל לשיר לעצמו ברכות את המילים המקוריות בצרפתית, אפילו מבלי ממש להסתכל רשם תרגום מילולי על הדף. בסוף הוא הושיט לי את הנייר ואמר לי 'הנה לך, יש לך 24 שעות…'. יש אנשים שאתה לא יכול לסרב להם, ופיט סיגר הוא אחד מהם". גירסתו של בראג הוכרה על ידי ארגוני העובדים בארה"ב כגריסה רשמית, לצד התרגום הוותיק יותר.

#7 ניו יורק 2009: בילי בראג שר את האינטרנציונל ביומולדת 90 של פיט סיגר

שלוש צעירות קנדיות חשבו כנראה שגם גרסתו של בראג קצת "כבדה" מדי והחליטו להעלות ליוטיוב ביצוע קליל יותר שלא מוותר על שמץ מהלהט שבדרישה לצדק לכל.

#8 אונטריו, קנדה. המוזיקאית ארין סווירסה אדייר וחברות מקלילות את האווירה

במזרח

את ההיפך הגמור מהיחס האמריקאי לאינטרנציול ניתן למצוא במזרח. בצפון קוריאה למשל, הנשלטת בידי שושלת הקוראת לעצמה קומוניסטית, משמש האינטרנציונל עד היום כהמנון שני.

#9 פיוניאנג 2013, התזמורת של צבא צפון קוריאה מבצעת את האינטרנציונל

בסין, בה השיר מוכר לכל מוועידות המפלגה הקומוניסטית השולטת אך התרבות מושפעת עמוקות מתרבות המערב, הצליח האינטרנציונל להגיע לשלבים מאוחרים בתחרות בסגנון 'כוכב נולד'. אולי בשביל לבטא את הבינלאומיות, ולמרות שניכר כי איננו מבין את השפה, התעקש המבצע לפתוח במילים הצרפתיות המקוריות. חכו לחצי השני בו נכנסת הזמרת ושרה בסינית – שם החגיגה מתחילה.

#10 סין 2016: האינטרנציונל כשיר רוק כבד ב'כוכב נולד'

ישראל 2018: בין ישן לחדש

נחזור למספר אירועים שאירעו בשבועות האחרונים בישראל: עם ההכרזה על זכייתה של תמר זנדברג בבחירות לראשות מרצ החלו חלק מהפעילים באופן ספונטני לשיר את ה'אינטרנציונל'. בסיום תהלוכת האחד במאי שהתקיימה השבוע בתל אביב, בהובלת תנועת 'הנוער העובד והלומד' ו'דרור ישראל' בשיתוף ההסתדרות הכללית, שרו המשתתפים את 'האינטרנציונל' בסיום העצרת. גם בסיום הדרבי שקיימו השבוע הפועל ומכבי תל אביב בכדורסל (בו הפסידו האדומים 82:90) התנגן 'האינטרנציונל', כמו בכל משחק של הפועל תל אביב מאז שהוקמה כקבוצת האוהדים 'הפועל אוסישקין' ב-2007. ישנם עוד מקומות וכינוסים בישראל בהם המנון הפועלים חי ובועט, אבל נדמה כי הם היוצא מן הכלל המעיד על הכלל: אחרי שתנועות הפועלים שרו אותו בגאון (לצד ההמנונים ציוניים 'התקווה' ו'תחזקנה'), כיום מרביתם מתייחסים אליו כשיר נוסטלגי, שהיה מתאים לתקופתו, אך לא בהכרח להווה. כך, מלבד (אולי) הקריאה 'העם דורש צדק חברתי' נותר השמאל החברתי בישראל ללא המנון.

כשפנינו למספר ארגונים, תנועות ומפלגות שיש להם זיקה לתנועת העבודה הישראלית ושאלנו מהו יחסם הנוכחי ל'אינטרנציונל', גילינו כי במרביתם אין לו מעמד רשמי של המנון, אך דובריהם דאגו לציין בפנינו כי יש לשיר ערך היסטורי וחינוכי, וחבריהם או חניכיהם שרים אותו מדי פעם. "לאינטרנציונל אין מעמד רשמי בכנסים או טקסים של מפלגת העבודה, אך הוא בהחלט מהווה מקור השראה לרבים רבים במפלגה", אמר ערן חרמוני, מזכ"ל מפלגת העבודה, "וזאת באופן טבעי וכחלק ממהותה של מפלגת העבודה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית". עם זאת יו"ר המפלגה אבי גבאי הודה בציוץ בטוויטר שאינו מכיר את מילות השיר, וכתב: "אני מכבד את הרעיון ולא מכיר את המילים. אני בין אלה שעבדו כשאחרים שרו על עבודה."

ומה לגבי מרצ, מפלגה המהווה איחוד מפלגות שאחת מהן היא מפ"ם – מפלגת הפועלים המאוחדת? מוסי רז, מזכ"ל מרצ, אמר כי "למרצ אין שיר או המנון רשמי, ולכן גם לא יחס מוסדי או מפלגתי. יש בינינו כאלה שיש להם יחס אישי, פוליטי או היסטורי לשיר, בהיותנו מפלגה שורשית. עם זאת, מרצ פועלת כל יום על מנת שיותר אנשים יממשו את השורה ״מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל״.

להפתעתנו גם חד"ש, המהווה איחוד היסטורי של המפלגות הקומוניסטיות בישראל, לא מגדירה את 'האינטרנציונל' כהמנון. מנסור דהאמשה, מזכ"ל המפלגה, אמר כי "השיר מאוד חשוב למפלגה, הוא מאחד את כל העמים ברצון לצאת מהקיפוח ומהאפליה ולהשתחרר. אנחנו מאמינים שהחירות היא לעם ולפועלים, לשכבה המדוכאת ולא לטייקונים ולמי ששולטים באנשים האלה. לכן אנחנו מאמינים שה'אינטרנציונל' מייצג את העמדות שלנו, אנחנו מזדהים איתו ושרים אותו מדי פעם. עם זאת, הוא לא ההמנון הרשמי של המפלגה". דהאמשה ציין כי בהפגנות האחד במאי המתקיימות מדי שנה בנצרת נהוג לשיר את 'האינטרנציונל'.

גם בתנועות הנוער ה'כחולות', שהעמידו דורות של חניכים על שירת האינטרנציונל, הפגינו יחס אמביוולנטי לשיר. "מידי שנה בוחרת תנועת השומר הצעיר לציין את האחד במאי, חג הפועלים, במסגרת האמונה הבלתי מתפשרת בערכי השיוויון והסולידריות", נמסר מדוברות התנועה. "במסגרת אירועי יום זה נלמדים בקני התנועה הרקע לחגיגות, נלמדים נתונים אקטואליים על מצב העבודה המאורגנת והפערים החברתיים. שיר האינטרנציונל הוא אחד מסמלי האחד במאי, במעמד טקס סיום הצעדה חניכי התנועה לומדים ושרים אותו, לצד המנון המדינה והמנון התנועה 'אני מאמין', אך האינטרנציונאל איננו המנון התנועה. השיר הוא סמל היסטורי של תנועות הפועלים בעולם, אך הוא מביא איתו גם תפישה רדיקלית ובעייתית, ברוח המהפכה דאז. תנועת השומר הצעיר ממשיכה להאבק את מאבקם של העובדים והעובדות בדרישתם המוצדקת לזכות להתארגן, להעסקה שאינה נצלנית ולשכר הוגן. וממשיכים וממשיכות לשאוף ליום בו 'ייעור ישגב אדם'". גם בתנועת המחנות העולים ציינו כי בתנועה מלמדים את החניכים את מילות השיר ואף שרים אותו, אך לא רואים בו המנון.

ייתכן כי התנועה היחידה שמגדירה את ה'אינטרנציונל' כהמנון רשמי שלה היא תנועת 'הנוער העובד והלומד' – לצד 'התקווה' ו'אני מאמין' ('שחקי שחקי'). ב-1994 החליטה הוועידה התשיעית של התנועה כי "הוועידה רואה בשירת האינטרנציונל סמל מאחד ומחבר בין תקופות וחלקים בתנועה הסוציאליסטית העולמית בכלל והנוער העובד בפרט וכהימנון רלבנטי למציאות התנועתית העכשווית". עיתון התנועה, 'במעלה', דיווח כי ההחלטה אושרה "לאחר ויכוח נוקב וקשה". בנוער העובד אמנם החליטו בעבר על הגרסה ה'מתונה' יותר של חיים חפר, אך בפועל, בכינוסי התנועה שרים מרבית החברים את הגירסה ה'מהפכנית' יותר, של שלונסקי.

בהסתדרות ובתנועה הקיבוצית לא הגיבו לשאלתנו על יחסם ל'אינטרנציונל' כיום.

כמעט 150 שנים מכתיבת ה'אינטרנציונל', 'פועלי כל העולם' ממשיכים להיאבק על עולם חדש. גם אם לא כולם רואים באינטרנציונל את המנונם, יש לו מקום של כבוד והשראה במאבק לעולם טוב וצודק יותר.