עתירת עובדי חיפה כימיקלים נגד פיטוריהם ממשיכה להתנהל, ללא פשרה וללא הכרעה. בדיון שערך אתמול (שלישי) בית הדין לעבודה בחיפה, ביקשו העובדים להיאחז בכל בדל של ראיה שתוכל להיטיב את מצבם, למרות שהמפעל לא יוחזר לפעילות בקרוב. לצד זאת, ההנהלה התקשתה להסביר מדוע לא הושארו מספר מועט של עובדי ההסכם הקיבוצי ובמקומם נשכרו עובדים אחרים, חלקם בחוזה אישי. התיק העיקרי יוכרע רק באוגוסט, אך עד אז ייתכן כי יש עובדים שישקעו בחובות ובעוני.

עובדי המפעל הצפוני של חיפה כימיקלים מושבתים מעבודתם מאז אוגוסט שעבר, ואחרי מספר חודשים בהם שולם להם שכר בזמן שהמפעל עסק בעיקר בתחזוקה, החלה ההנהלה בהליך פיטורים משום שהבינה שלא תצליח לפתוח אותו מחדש במהירות ואולי בכלל. בדיון שנערך בחודש נובמבר, קבע השופט אלכס קוגן, כי יש להתיר להנהלה להוציא את העובדים לחופשה ללא תשלום (חל"ת).

ישראל לייבוביץ', חבר ועד עובדי חיפה כימיקלים בצפון בבית הדין לעבודה בחיפה 5 ביוני 2018. (צילום: ארז רביב)

החופשה הזאת כבר הסתיימה, והדיון אתמול עסק בתביעתם של העובדים לפיצוי כספי של 9.5 מליון שקל,ולביטול הפיטורים, אותם הם מגדירים כ"פיקטיביים". עו"ד סיגל פעיל, המייצגת את העובדים, טענה לאורך כל הדיון כי ההבטחות של ההנהלה לא התממשו: לא נמכרו מתקנים, לא נערכה תכנית סגירה ממשית, ומנהלים בחברה שאמרו שהם מחפשים עבודה אחרת, ממשיכים להיות מועסקים על ידה. ולמרות זאת, פעיל לא הכחישה את הממצא העיקרי של החלטת הביניים בתיק – המפעל מושבת, והקושי היסודי בהפעלתו הוא רגולטורי, ולא רק יחסי עבודה עכורים.

עו"ד פעיל קבלה על כך שמבין תשעה עובדים שמועסקים עדיין במפעל , בעיקר בעבודות תחזוקה או בשירותים לוגיסטיים למפעל הדרומי של החברה ששב לעבוד, שבעה אינם חברים בארגון העובדים היציג, כוח לעובדים, אלא דווקא בהסתדרות. השופט קוגן שאל את נציגי החברה מדוע לא בחרו עובדים חברי הארגון, ומנהל האתר הצפוני, אורי גוטמן, השיב לשופט כי העובדים נבחרו לפי שיקולים מקצועיים, ולא לפי שייכות ארגונית. כששאל השופט : מדוע לא חולקו משרותיהם לחצאי משרות בעבור יותר עובדים, תוך התחשבות בגילם, בוותק ובמצבם הפיננסי השיב גוטמן רק: "לא שקלנו פיצול משרות". על גיוסם של עובדים חדשים, הבהיר שחר את המצב בו משרה ארצית של קצין בטיחות התייתרה, ואילו הצורך בה קיים כעת רק בדרום ולכן נשכר שם עובד חדש.

חלק מטענות העובדים התבססו על נטיית החברה להחליף זהויות – מגוף פרטי לגוף ציבורי, וחוזר חלילה – בהתאם לצורך המשפטי. צעד המתאפשר משום שהחוק מכיר במתקניה כ"גוף ציבורי", ובעבר הייתה זכאית לתואר מפעל חיוני בשל אחריותה על ריקון מיכל האמוניה בחירום. בדיון המשפטי על סגירת המיכל במפרץ חיפה, טענה החברה כי התבקשה לקחה על עצמה תפקיד לאומי של אספקת אמוניה למשק, אך בבית הדין לעבודה התעקשה על היותה חברה פרטית (בבעלות זרה), שלא חייבת דין לאיש על החלטותיה העסקיות, גם אם הן נראות תמוהות למבקרים מבחוץ.

סמנכ"ל משאבי אנוש ולוגיסטיקה, ניר יצחקי, אישר כי חבר הועד ישראל לייבוביץ', שעסק בתפקיד לוגיסטי יכול עקרונית לבצע את העבודה גם היום, אך עו"ד עמי שחר, המייצג את ההנהלה, הודיע כי: "עובדי ההסכם הקיבוצי הוצאו לחל"ת, בהתאם להחלטת בית הדין. התפקיד של ישראל צומצם, בגלל השבתת המפעל, והוטמע לתוך תפקיד של עובד אחר, אשר לו עוד תחומי טיפול. האם היה צריך לפטר אותו כדי שישראל יעבוד?", אמירה לה השיבו מיד העובדים באולם: "כן!".

עו"ד שחר הסביר כי יש גם עשרות מנהלים שסיימו את עבודתם, וכי כל הפעילות שהוצאה למיקור חוץ בעזרת מפעל "דשנים" היא בהיקף נמוך, ורובה עתיד להסתיים ביולי, עם פתיחת מתקן חדש במפעל הדרומי של החברה. הוא גם הסביר כיצד החלטה של תת-ועדה בכנסת התחמקה ממתן תשובה בעלת עומק לשאלת יבוא האמוניה, ואישרה את שיקולי הוועדות הקודמות שעסקו בנושא.

"כעת עיריית חיפה מתנגדת, ולכן צריך לעבוד באופן זמני עם איזוטנקים, זה מה שכתבו הפוליטיקאים, הם לא מבינים בשיקולים לוגיסטיים", אמר שחר. השופט קוגן השיב לו כי "זה בדיוק הטיעון שלהם (העובדים, א.ר) – שאתה עושה הכל – הולך ל'דשנים', הולך לדרום, תנסה להבין אותם, ההפעלה של המתקן החדש בדרום לא תנחם אותם".

עובדי חיפה כימיקלים צפון בדיון בעניינם בבית הדין לעבודה, 5 ביוני 2018. (צילום: ארז רביב)

אחד מעורכי הדין של חיפה כימיקלים הפתיע כאשר טען שכל ההתקשרות המסחרית של החברה עם מפעל "דשנים" נעשית ללא הסכם חתום, ולכן אין ביכולתו להמציא הסכם כזה. לדבריו, "אין התקשרות כתובה בין דשנים לחיפה כימיקלים, ההתקשרות מבוססת על מייל מה-10.1.2018". עו"ד פעיל מיד הגיבה: "המייל הזה מושחר ואי אפשר להבין מתוכו כלום. אני מבינה רק שיש כאן הצעה. אני אסתכן ואומר שיש הסכם כתוב", אך הסמנכ"ל יצחקי טען כי הוא "לא מכיר הסכם כזה".

ברור מעבר לכל ספק שהמפעל הצפוני לא ייפתח בקרוב, וכנראה שרק חלק קטן מהעובדים יוכלו לשוב לעבודה – על גב פיטורי חבריהם למפעל – ואלה יהיו עובדים בחוזים אישיים או כאלה מאותו הסכם הקיבוצי שהעדיפו את ייצוג ההסתדרות הכללית.

פגישה שערכו הצדדים אחרי הדיון תביא, אולי, להחלטה הקובעת קריטריונים שאינם רק  שרירותיים או למצער מקצועיים בלבד, אלא גם כאלה המתחשבים במצב העובדים ובוותק שלהם, כפי שדרשה עו"ד פעיל, וקיבלה גיבוי ברמז מהשופט קוגן.

הדיון המשפטי עצמו לגבי חוקיות הפיטורים ותביעת הפיצויים ייערך רק באוגוסט. בינתיים, העובדים יאלצו להסתדר ללא דמי אבטלה, שתקופת הזכאות לקבלתם כבר הסתיימה, ולעשרות מהם – בעיקר המבוגרים – אין כלל מקום עבודה והייאוש שלהם רק הולך ומתגבר.

לקריאת תיעוד תמציתי של הדיון לחץ כאן