נשיא בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, השופט אלכס קוגן, החליט היום (שלישי) כי כי פיטורי העובדים מפעל חיפה כימיקלים צפון הם לגיטימיים, וההחלטה על סגירת המפעל היא אותנטית. כעת, ייאלצו העובדים לבחור בין יציאה לחופשה בת שישה חודשים ללא תשלום לקבלת זכות קדימה בקבלה לעבודה, אם וכאשר המפעל ייפתח מחדש. ועד העובדים: "בשל מאבקי אגו וניסיונות כיפוף ידיים בין המדינה, העירייה, והנהלת המפעל נותרו העובדים ללא פרנסה".

למרות הסימנים הרבים שפיזר, במהלך הדיונים הקודמים, לכך שהוא מטיל ספק באותנטיות של ההחלטה לסגור את המפעל, החלטת השופט קוגן מהיום קובעת בדיוק להיפך. ובאופן חד משמעי. הסיבה – הוויכוח הלא-פתור על אופן יבוא האמוניה, שבלעדיו אין תוחלת לקיום המפעל.

הפגנת עובדי חיפה כימיקלים מחוץ לבית הדין האזורי לעבודה,
אוגוסט 2017. (צילום: ארז רביב).

"כשאין הסכמה של חיפה כימיקלים ועיריית חיפה לקבל על עצמן את מסקנות ועדת המומחים, ומהודעת עיריית חיפה כימיקלים שהוגשה לבית הדין ב-6.11.17 עולה, כי לחלק ניכר מעובדי המפעל הצפוני אין כלל יתרות חופשה, לא ניתן להמשיך ולהחיל את ההסדר הזמני שקבענו בהחלטה מיום 28.09.17", כתב בהחלטתו.

השופט קבע כי העובדים יצאו לחופשה ללא תשלום, בת שישה חודשים, במהלכם יוכלו לקבל דמי אבטלה, וכי "מאליו מובן, שאם עובד מעדיף על פני יציאה לחל"ת, כי יפוטר והחברה תיתן בידו את זכות הקדימה בקבלה לעבודה, למשך שישה חודשים ממועד פיטוריו, כפי שהתחייבה החברה – יוכלו הצדדים לפעול כן."

הוועדה החדשה לבחינת חלופות לייבוא האמוניה התכנסה אתמול לראשונה, אך חיפה כימיקלים לא מיוצגת בה, ולא מחויבת למסקנותיה. בנוסף, התנערה גם עיריית חיפה ממחויבותה למסקנות, בעקבות שינוי שיזמה המדינה בזהות נציג פיקוד העורף בוועדה.

"אין צדיקים בסיפור הזה"

סימני שאלה רבים צפים מעל כל המשתתפים בפרשה הסבוכה של חיפה כימיקלים. השופט שוכנע כי לא רק שזכותה לבחור את מודל שיטת יבוא האמוניה, אלא שאין באפשרותה להסתמך על פתרון האיזוטנקים, בשל מגבלות השוק.

לדבר ראשון נודע כי עוד בחודש מרץ שעבר הוצע לחברה פתרון שיכול להספיק לשני מפעליה באמצעות איזוטנקים, אך החברה העדיפה שלא לבחור בו. ייתכן שהתייצבות גורמים רבי משקל כמו מדינת ישראל, התאחדות התעשיינים ואף ההסתדרות לצד הפתרון שגיבשה המדינה – אוניית אמוניה בעגינה קבועה, עודדו את  החברה שלא לבחור בפתרון יקר יותר, אותו היא מפעילה באופן זמני בדרום על מנת לצמצם את ההפסדים הכרוכים בהשבתה, ולו היו בוחרים בזאת היו מונעים מעצמם בעתיד שימוש באניה וגם נאלצים לשמור על ההסכם הקיבוצי בצפון, ממנו רצו להיפרע.

"אין צדיקים בסיפור הזה" אמר אלי אלבז, יו"ר וועד העובדים, " את המאמץ של הנהלת החברה לסגור מפעל משגשג מתוך חמדנות ונקמנות כלפי העובדים אנחנו כבר מכירים. עתה מסתבר שגם למדינה חשוב לסגור חשבון עם העירייה וזו מצידה, בשל מאבקי אגו בלבד, שולחת 450 עובדים ללשכת האבטלה".

"לאורך כל התקופה הזו, היינו כלי משחק בידי גופים ציניקנים – השרים אלקין כהן ושקד וראש העירייה יהב, שחבר אחד בוועדת מומחים חשוב עבורם יותר מפרנסתם של 450 משפחות ", הוסיף.

ההסכם הקיבוצי במפעל בצפוני חל על כ-200 עובדים, ולא 450. אין לדעת כמה מעובדי הקבלן עברו לתעסוקה במקום אחר וכמה פוטרו, אך דברי אלבז חושפים אמת בסיסית – העובדים שימשו ככלי משחק בידיהם של גורמים חזקים יותר. הייצוג המשפטי שקיבלו מעורכי הדין סיגל פעיל ואדר שוורץ לא שיכנע את השופט קוגן, שכתב כי "את טענת נציגות העובדים בדבר קיומה של 'מזימה'/'תרגיל' שכל מטרת היא להיפטר מהעובדים המאורגנים במפעל ולהחליפם בעובדים  חדשים אפשר יהא לבחון בהמשך, על ציר הזמן, כאשר נכון לשלב זה, שוכנענו  באמיתות כוונתה של חיפה כימיקלים לסגור את פעילות מפעל הצפוני ואף שוכנענו, כי המפעל הצפוני סגור בפועל ואין מקו להתערב, בשלב זה, בהחלטתה של חיפה כימיקלים, שהינה כאמור מעסיק פרטי, ולהורות לה על פתיחת המפעל".

עו"ד סיגל פעיל (במרכז) בדיון בנושא חיפה כימיקלים צפון, אוגוסט 2017 (צילום: ארז רביב)

במהלך המשפט, היה נראה כי כלל העדים התקשו לבסס את טענות הצד ממנו הגיעו. עדי ההנהלה זכו לנזיפות חוזרות מהשופט, על כך שכוונתם לסגור את המפעל אינה משכנעת, ואילו דווקא העדים מטעם העובדים, ערערו את הקו המשפטי אותו ניסו להציג. כך, מנכ"ל העירייה גדי מרגלית שכנע את השופט שמדובר במפעל סגור בפועל.

על עדות היועץ של עיריית חיפה, פרופסור אהוד קינן מטעם העובדים, כתב השופט כי "כפי שניתן לראות, סשה ( בתו של מר טראמפ, בעלי החברה. א.ר) העידה מפורשות כי, באותה פגישה מיום 20.08.17 הציע פרופ' קינן פתרון של העתקת פעילותו של המפעל הצפוני אל הדרום, כך שהמפעל הצפוני בחיפה ייסגר והנה , כי כן פרופ' קינן לא שלל עדות זו אלא פשוט ציין כי, הוא לא זוכר את הדברים. כלום באמת ייתכן שדווקא דברים אלו נשכחו מפרופ' קינן? עדותו של פרופ' קינן רק הדגימה לפנינו את המבוי הסתום ביחסים שבין חיפה כימיקלים לעיריית חיפה".

מחיפה כימיקלים נמסר, בתגובה להחלטה, כי "בית המשפט הבהיר כי הפיטורים הם כורח המציאות שנכפתה על חיפה כימיקלים בעקבות החלטת עיריית חיפה למנוע מתן רישיון עסק לחיפה כימיקלים, גם לאחר שהממשלה החליטה על פתרון האוניה הקטנה בהזרמה ישירה. אנו מקווים שעיריית חיפה תחזור בה".

ההשקעה המיותרת של המדינה

הצוות החדש לבחינת החלופות הזמניות ליבוא אמוניה, שהתחיל כיוזמה של עיריית חיפה ועוצב בהשפעת שרת המשפטים איילת שקד תמורת הקפאת התיקון לחוק רישוי עסקים התכנס אמש לראשונה.

המשימה הסבוכה העומדת בפניו היא התרת את הסבך שנוצר בין החלטת הממשלה, התומכת בכניסת אניות אמוניה, לבין עיריית חיפה, המונעת רישוי עסק מחיפה כימיקלים בשל הסיכונים הנובעים מכניסת אניות אלו.

בינתיים, התנערו ממנו גם העירייה וגם חיפה כימיקלים, מה שמעיד על כך שכל התשומות שמדינת ישראל השקיעה בסבך של חיפה כימיקלים, וייתכן שאף תמשיך להשקיע, הן למעשה "לתת גז על ניוטרל".

הדבר המרכזי שאותו המדינה יכולה לעשות, ועד כה לא העזה להעלות על הדעת, הוא להפעיל את סמכותה מבפנים ולא רק מבחוץ – למנות מפרק מפעיל למפעל, או להלאימו. ללא האופציות הללו על השולחן המדינה מעניקה יתרונות מובנים עצומים להנהלה, ולא מסוגלת לכפות בעצמה פתרון שיישב בין האינטרסים העסקיים של המפעל, צורכי התעסוקה של העובדים, וצורכי הציבור בהגנה מפני חומרים מסוכנים.

מיכלי איזוטנקים לאמוניה (צילום: באדיבות חברת אירטמד בע"מ)

אחד המונחים שחוזרים על עצמם שוב ושוב בהחלטת בית הדין היא היות החברה "עסק פרטי" והזכויות המוקנות לו, כולל לפעול מתוך שיקולים עסקיים מוטעים או אף לחרב מרצון את עצמו. חשוב לזכור שמדובר בעסק שהקימה מדינת ישראל, מטעמים ציוניים ומשקיים ואז מכרה אותו לאיש עסקים בחו"ל. רק אם המדינה לא הייתה מוותרת מראש על ארסנל הכלים של מעורבות ישירה, ייתכן כי היה בכוחה להגן על העובדים.

רבים מטיעוני העובדים על ה"קשר" שכביכול נרקם נגדם לא הצליחו לשכנע את בית המשפט. עם זאת, הבחירה להגדיר את המגרש של הסכסוך כבעיה של עסק פרטי, עליה לא ערערה המדינה, ואותה אימץ בית המשפט, חושפת את ההפקרות המובנית בגישת ההפרטה, כאשר למפעל הזה אין רק השלכות כלכליות, אלא הוא מחייב התייחסות מעמיקה של כל גורמי הביטחון, איכות הסביבה, הבטיחות, כיבוי האש והתכנון האסטרטגי. אם במכלול השיקולים, הייתה מתקבלת החלטה לפיה האינטרס הציבורי הרחב מצדיק את סגירת המפעל, הרי שהפעלה ציבורית הייתה יכולה לספק פיצוי הולם לעובדים בהסכמה, לעומת המצב עכשיו, בו ייתכן כי העובדים יפוטרו, ללא אפשרות הולמת לתעסוקה חלופית, ובפיצויים מינימליים.