דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

פשיטת רגל

בספר השירה האחרון של רון דהן ״מות הציפור שירים 2014-2017״ הוא מקדיש שער שלם לפשיטת הרגל של אבי הדובר. אין בכרוניקה השירית הזאת מוקדם ומאוחר והיא נעה בין עבר, הווה ועתיד כאשר ראשיתה נעוץ ככל הנראה במלחמת יום הכיפורים.

״הי אבא, בינינו, לא חזרת מ-73׳, נכון?״ נפתח השיר הלפני אחרון בשער, ממקם את הסבל המתואר עד אליו בהקשר של סבל שנולד במקום אחר. ״לא אנחנו ירינו,/ לא אנחנו הרגנו,/ לא אנחנו קברנו״, אבל את הדף המאורעות ומחיריהם משלמת המשפחה. והמחיר כבד.

ההורים מתגרשים אבל חובו של האב רודף את גרושתו, אם הדובר, ומרוקן את ביתה פעם אחר פעם. כשהיא מנופפת במסמכי הגירושין, מנופף המוציא לפועל במסמכים שמתירים לו לקחת את תכולת הבית. רק את הפסנתר העתיק ששייך לאב הוא משאיר מאחור, כבד מדי בכדי לטרוח עבורו. רגעי הפינוי הם רגעים פולשניים ואינטימיים עד לכדי מתח אירוטי. משיכה למתעללים, שרק מבצעים את תפקידם, היא עוד מחיר סמוי ומפתיע של גביית חובות.

צילום: פסטיבל מטר על מטר
צילום: פסטיבל מטר על מטר

חכמה נפוצה אומרת שאם אתה חייב לבנק 1,000 ש״ח יש לך בעיה אבל אם אתה חייב לבנק מיליון ש״ח לבנק יש בעיה. השירים בשער מגוללים את הבעיה של חוב שהוא בעיה של האב, בעיה שהופכת לפצצה בלב המשפחה. החוב שולח את הנער לעבוד במלצרות, להגיש עופות מתים בחתונות, על מנת להגניב כסף אל אביו ואל אחותו. החוב מבריח את האב הרחק מילדיו בניסיון להקל את לחצו. החוב שולח את הגובים למרר את חיי המשפחה, זאבים בלשון השירים. הזאבים מתחקים אחרי ריח הכסף והפחד, צדים את שאריות החיים שהאב מותיר אחריו.

חוב משקי הבית לבנקים בישראל עולה כל שנה במשך עשור. הריבית נמוכה, הממשלה מעודדת תחרות בין בנקים לחברות אשראי והחובות הולכים ומצטברים וב-2017 עמדו על 193 מיליארד ש״ח. חובות שלא מגובים בנכסים ולא בטוח שיש בכלל דרך לגבות אותם. זאת בעוד הבנקים קוצרים רווחים גבוהים מדי רבעון וגם השנה רווחיהם עלו ללמעלה מ-9 מיליארד ש״ח לחמשת הבנקים הגדולים שגם חילקו כמעט 3 מיליארד ש״ח בדיבידנדים, שכר בכירים במיליוני שקלים לשנה וזאת בעוד רק בשנה החולפת נסגרו 100 סניפים ופוטרו 6,000 עובדים. המציאות הברורה הזו, שבה מערכת הון פיננסי עושה רווחי עתק על גבם של אנשים פשוטים, המנסים לגדל משפחות ולהסתדר ונתקלים בכוח שרירותי בעת משבר, היא אחד הגורמים המרכזיים למחאה של ברק כהן ופעילים אחרים כנגד ראשי המערכת הבנקאית ״באים לבנקאים״, אותם הם מכנים גנבים. כמו שאומר מקי סכינאי במחזמר אופרה בגרוש של ברטולד ברכט ״למה לשדוד בנק כשאפשר להקים בנק?״.

מתוך אתר בנק ישראל
מתוך אתר בנק ישראל

מחזור השירים נותן הצצה חשופה ומכאיבה למציאות החיים הנגרמת בשל החוב והמערכות החברתיות המאורגנות סביבו. אמנם קניין פרטי, שוק הלוואות של כסף (כלומר גביית כסף על כסף) והמכניקות באמצעותן ניתן ליטול רכוש ממי שלא עומד בתשלומי חובו נשמעים לנו הגיוניים וטבעיים, אך לא כך הדבר. זהו מבנה חברתי דמיוני שיש לו היסטוריה ממשית, מוטבים ממשיים ושאין סיבה לחשוב שהוא טבעי או נצחי כלל. כל דיון במערכות אלה חייב לכלול את נקודת המבט של אלה שמופעל עליהם הכי הרבה לחץ כתוצאה מפעולתן וזוהי אולי מעלתה הגדולה של שירה חברתית נוקבת, שהיא מאפשרת דיון כזה בממשותם של החיים באמצעות הכתיבה.

כריכת הספר
כריכת הספר

את מחזור השירים אופף ריח מותם של בעלי החיים. אם בצלחות אנשים בשמחות ואם במפעל הזמני שמקים האב למלכודות דבק לעכברים. אם בעלי חיים היו כותבים שירה על בני אדם הם לא היו מצליחים למצוא מטאפורות לעיוורון, האלימות והכאוטיות של היחסים האנושיים. בשיריו של דהן המוות הסתמי של בעלי החיים הוא עובדה פשוטה, באותה המידה שהוא אמירה נוקבת על המצב האנושי.

״מות הציפור – שירים 2014-2017״, הוצאת אינדיבוק 2018

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!