דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.6°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 16.9°חיפה
  • 17.9°אשדוד
  • 19.7°באר שבע
  • 23.6°אילת
  • 15.9°טבריה
  • 19.7°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
דבר השבוע

זבוב על הקיר / כך (אולי) זה נשמע: אורי יוגב בשיחה מפתיעה עם הבוס לשעבר

אורי יוגב, לשעבר מנהל רשות החברות הממשלתיות בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה, יוני 2018 (צילום: יח"צ)
אורי יוגב, לשעבר מנהל רשות החברות הממשלתיות בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה, יוני 2018 (צילום: יח"צ)

"לפעמים צריך להגיד 'טעינו' גם כשאתה לא מאמין שטעינו. זה משדר אמינות, אתה יודע, אנושיות". - "אתה מחוץ למשחק היום, אז אתה מרשה לעצמך. אני עוד נלחם בשוחות. יש לי עוד יעדים לכבוש", השיב הקול שמעבר לרמקול | שיחה דמיונית

עמר כהן
עמר כהן
כתב כלכלה
צרו קשר עם המערכת:

לא עברו שלוש דקות מרגע שיצא אורי יוגב עם הרכב שלו מהחניון של מלון מצודת דוד בירושלים, עד שהטלפון צלצל. יוגב הסתכל על מסך הטלפון וחשב לעצמו – 'איך הוא תמיד עושה את זה? יש לו איתור על הרכב שלי? הוא מקבל מידע מהשב"כ?' היסס לרגע לפני שלחץ על המסך כדי לקבל את השיחה. חשב אם עדיף לו לעצור בצדד לרגע, אבל הוא לא רצה להיתקע בפקקים של היציאה מירושלים והחליט לענות תוך כדי נסיעה.

"מה קורה בוס?" הוא הקדים את בן שיחו המתקשר, מנסה לפתוח את השיחה בטון קליל. פעם הוא באמת היה הבוס, אבל היום, בהזדמנויות המעטות שהם מדברים, השיחה מזכירה לו את השיחות עם חברים מהמילואים. שילוב של התרפקות על זכרונות מהעבר, עם הבנה הדדית שלא צריכה יותר מדי מילים כדי להיות מורגשת.

"מה שלומך אורי?", הדהד קול הבריטון המוכר כל כך מהרמקול של הרכב, "שמעתי שאתה נהיה רכרוכי עם השנים". את החיוך המרוצה מעצמו אפשר היה לשמוע דרך הדיבורית: "עשינו טעויות, אפשר היום אחרת, מה זה השטויות האלה? עוד מעט נשמע שאתה רץ לראשות ההסתדרות".

יוגב, שהכיר את ההקנטות האלה, הרים מעט את ראשו לכיוון המיקרופון כדי לוודא שדבריו נשמעים בבירור: "אותו אורי, אל תדאג. לא מכה על חטא, לא מתחרט ולא כלום". הוא שתק לרגע, כדי להתרכז בפניה ימינה לכיוון בגין צפון. "לפעמים צריך להגיד 'טעינו' גם כשאתה לא מאמין שטעינו. זה משדר אמינות, אתה יודע, אנושיות".

"אתה מחוץ למשחק היום, אז אתה מרשה לעצמך. אני עוד נלחם בשוחות. יש לי עוד יעדים לכבוש", השיב הקול שמעבר לרמקול.

"נו באמת, תפסיק עם הטון הפולני הזה, אתה יודע שלא היה לך חייל נאמן ממני. לא שטייניץ ולא שמחון עשו את מה שאני עשיתי. באש ובמים. תגיד שם של מישהו אחד שהלך איתך רחוק כמו שאני הלכתי". יוגב ידע שאין אף אחד כזה. ישנם הנאמנים העיוורים, וישנם אלו שבאים לגזור קופון. אבל את השירות שהוא נתן, אף אחד אחר לא היה מסוגל לתת. אף אחד לא החזיק כמותו בשילוב של שותפות אידיאולוגית עמוקה, עם יכולת ביצוע של מהלכים מורכבים. אף אחד אחר לא היה ורסטילי כמותו ביכולת להחזיק בתפקידים שונים כל כך, ולהתמיד באותו הכיוון. לצפצף על השרים, להכניס את הידיים לבוץ ולעשות את העבודה.

"אורי", הבריטון ירד לכיוון הבס, חצי נוזף, "כשקיצצנו את הקצבאות ב-2003, אני עמדתי מול המצלמות. את המשפט הדבילי שהמצאתם לי, 'קודם כל עצירת הנפילה, אחר כך סיבוב, ואז נסיקה', אני אמרתי מול הקהל שצחק. אז אל תתחיל איתי. כשאתה הלכת להפסיד כסף של אחרים במיזמי מים פנטזיונריים אני ישבתי באופוזיציה ושמרתי על הגחלת".

נתניהו משוחח בטלפון בלשכתו (צילום: עמוס בן-גרשום לע"מ)
נתניהו משוחח בטלפון בלשכתו (צילום: עמוס בן-גרשום לע"מ)

"אתה באמת פולני. עם כל הדיבורים על ציונות, השטייטל תקוע לך עמוק בדי.אנ.אי". מעטים יכלו לדבר אליו ככה, ויוגב, שבילה במחיצתו שעות ארוכות ותמיד היה מוכן לשכב על הגדר, היה אחד מהם.

"אגב, שמעת מה עלה בכנס?", הוסיף, "על כל הנושא של הגמשת הוותק והספירה של השעות הנוספות. אני חושב שאולי בשלו התנאים לפרק מחדש את עסקת החבילה של 2009. אפשר למכור להם הגדלה של דמי האבטלה, ואולי גם הגדלה קטנה בקצבאות. אלו לא דברים משמעותיים פיסקאלית, ועל זה אפשר לדרוש את ההגמשה של שוק העבודה".

"כן, כן, יש לנו עוד כמה חזיתות כרגע. קודם נסיים עם חברת החשמל והנמלים. אח"כ כבר יהיה יותר פשוט. אתה יודע, הנמלים וחברת החשמל זה לא כמו שהיה לנו ברכבת".

יוגב שנא את ההתפלשות בעבר, והרגיש איך בן שיחו מוליך אותו שוב לנוסטלגיה. "איך הפוגלים של היום?", ניסה יוגב להחזיר את הכדור לצד השני, "שאולי, עושה את העבודה? כי מהמקום שבו אני עומד נשמע שדווקא אצלכם יש התרופפות".

"האמת, אין ולא יהיה כמוך".

יוגב קיבל את המחמאה, אבל התחיל להבין שמשהו מתבשל בצד השני של השיחה. זו לא הייתה עוד שיחת התרפקות על הימים הסוערים של 2003, בהם בנה יוגב את מכונת הקיצוץ התקציבי והוציא אותה אל הפועל. הוא הכיר את ההתחנפות השקופה הזו מהשיחה שקיימו ב-2009, לפני שהתבקש לחזור לחיים הציבוריים כיו"ר המועצה המייעצת לראש הממשלה. הוא זכר את השיחה שבה התבקש להיכנס לדירקטוריון הרכבת, או את זו שב-2013 הנחיתה אותו לתפקיד יו"ר רשות החברות. יוגב זכר גם איך נשאר לבד לריב עם שר התחבורה, ואח"כ עם שר האוצר.

הוא פנה ימינה לכביש המוביל למכבים. עוד חמש דקות הוא בבית. "אז מה אתה צריך עכשיו?", שאל את הבריטון באופן מתגרה, "יו"ר חדש לנמל אשדוד? מנכ"ל לביטוח הלאומי? מה היעד הבא?".

"תבוא אלי למשרד ביום ראשון. אנחנו צריכים לדבר. אני מקווה שאתה יכול לדחות את העניינים של פיוצ'ר מוביליטי בשנתיים, יש לנו עבודה".

יוגב שתק. הוא אהב להיות בלב העניינים, והרגיש תמיד שעסקיו הפרטיים הם סוג של גלות כפויה. מצד שני, אחרי ארבע שנים סוערות ברשות החברות, הוא הבטיח לעצמו לא לחזור לממשלה.

"טוב, אני אגיע. אבל אני לא מתחייב לכלום", אמר.

"אנחנו פה סומכים עליך. תבוא".

'טוב להיות בבית', חשב לעצמו יוגב תוך כדי שנכנס לחניה.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!