בית הנבחרים הבריטי יחקור את ההשפעות הסביבתיות והחברתיות של תעשיית האופנה המהירה. ביום שישי האחרון החליטה ועדת הביקורת לעניינים סביבתיים של בית הנבחרים הבריטי לבחון כיצד מטפלת תעשיית האופנה בפסולת הבגדים הרבה, פליטת גזי החממה בתהליך הייצור ובזיהום וצריכת המים לאורך כל חיי הבגד – מהייצור ועד לתום השימוש. ב-2015 הכניסה תעשיית האופנה 28.1 מיליארד ליש"ט לתוצר המקומי הגולמי של בריטניה וזו תעשייה שמהווה נתח לא מבוטל מהמשק הבריטי.

"האופנה לא צריכה לגבות מחיר מכדור הארץ", אמרה מרי קריי, חברת פרלמנט מטעם מפלגת הלייבור ויו"ר הועדה, "אבל לדרך שבה אנחנו מעצבים, מייצרים ומשליכים את הבגדים יש השפעות סביבתיות עצומות". "ייצור בגדים מצריך שימוש בכימיקלים רעילים ומייצר פליטות גזי חממה שמשנים את האקלים. בכל כביסה שלנו אלפי סיבי פלסטיק מיקרוסקופיים שנשטפים במערכות הניקוז ומגיעים לאוקיינוסים. אנחנו לא יודעים איך למחזר את הבגד בסוף מעגל ה'חיים' שלו" מונה קריי חלק מן ההשפעות הסביבתיות של תעשיית האופנה. "התחקיר שלנו ייבחן כיצד תעשיית האופנה יכולה ליצור לעצמה מודל חדש שיהיה גם משגשג וגם בר קיימא" סיכמה קריי.

למרות שהיא לרוב לא נתפסת ככזו, לתעשיית האופנה השפעה העצומה על כדור הארץ. על פי הערכות, היא המזהמת השנייה בגודלה, כאשר לפניה רק תעשיית הנפט. היא אחראית לכ-8% אחוז מסך פליטת גזי החממה בכדור הארץ, על פי מחקר מקיף שהתפרסם במרץ האחרון, וזאת בנוסף לצריכת מים רבה וחומרי הדברה לגידול חומרי הגלם. השפעה מרכזית נוספת של תעשיית האופנה על הסביבה היא נושא פסולת הטקסטיל, כך על פי דו"ח שפרסמה קרן המחקר אלן מק'ארתור בנובמבר האחרון. בין השנים 2000 ל-2015 מכירות הבגדים הכפילו את עצמן מ-50 מיליארד פריטים בשנה בשנת 2000 ל-100 מיליארד ב-2015. לצד זאת בין השנים האלה מספר הפעמים בהן כל בגד נלבש טרם השלכתו ירד ב-36%. כלומר אנו צורכים פי שתיים יותר בגדים מדי שנה ומשתמשים בהם פחות פעמים טרם השלכתם והפיכתם לפסולת. על פי הדו"ח, הצריכה הגוברת והכמעט חד פעמית הזאת גורמת לכך שפסולת טקסטיל שיכולה למלא משאית זבל שלמה נשרפת או מוטמנת מדי שנייה, וכי רק אחוז אחד בלבד מפסולת הטקסטיל ממוחזר או נעשה בו שימוש חוזר. עוד נחשף בדוח כי בגדים משילים פסולת פלסטיק מיקרוסקופית בשם מיקרופייבר המזהמת את מקורות המים בכמות השווה ל-50 מיליארד בקבוקי פלסטיק מדי שנה.

בין השאלות עליהן מבקשת הועדה לענות בתחקיר הן: כיצד השתנו הרגלי הקנייה בבריטניה בשנים האחרונות? מהי ההשפעה הסביבתית של שרשרת האספקה של תעשיית האופנה וכיצד השתנתה בשנים האחרונות? אילו תמריצים הובילו לעלייתה של האופנה המהירה בבריטניה ואילו תמריצים יכולים ליצור תעשיית אופנה בת קיימא? כמה פריטי לבוש מוטמנים או נשרפים כפסולת בבריטניה מדי שנה? איך ניתן לעודד את הצרכנים לקנות פחות בגדים, ולחנך אותם להיפטר מהם באופן ראוי  כשאינם מעוניינים בהם עוד? ועוד שלל נושאים נוספים כגון היקף וסוגי הייצור בתוך בריטניה.

השאלות אותן שואלים חברי הפרלמנט מעידים על ההבנה שלהם את השפעתה העצומה של תעשיית האופנה על הסביבה בעולם. כמו כן ניכרת ההבנה שעליהם כמחוקקים, קובעי מדיניות וגורמי רגולציה לדעת יותר על השפעתה על מנת לפעול בצורה המיטבית. בישראל בולט במיוחד היעדר המידע על תעשיית האופנה והשפעותיה. אחד הנתונים היחידים שאפשר למצוא הוא כי 5% נפח הפסולת בארץ הוא הבגדים שלנו, כך על פי סקר פסולת המשרד להגנת הסביבה, 2012-2013.

"אף חברת אופנה בישראל לא מדווחת על הפסולת שלה, לא הישראלית ולא הבינלאומית. גם אם שואלים את החברות מה הן עושות עם הפסולת שלהם, האם הן שורפות אותם? מטמינות אותם? או תורמות ומעבירות לאפריקה? אי אפשר לקבל תשובה. וגם לחברות אין אינטרס לתת אותו" אומרת אילנה לייזין חוקרת אופנה בת קיימא וממייסדות 'הפורום לאופנה בת קיימא'. "פה בדיוק המקום של המדיניות הממשלתיות ושל החינוך ליצור מצב בו יהיה לנו כדור ארץ להשאיר לילדים והנכדים שלנו".