דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
אופנה

אופנה וקיימות / מה נלבש בעוד 20 שנה והאם יישאר לנו בכלל עולם להתלבש בו?

בובות בחלון ראווה בחנות (צילום אילוסטרציה: Shutterstock)
בובות בחלון ראווה בחנות (צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

כמויות אינסופיות של בגדים ההופכים לפסולת, שימוש מופרז במשאבי טבע, וניצול עובדים: שני דוחות בינלאומיים שפורסמו לאחרונה דורשים חשיבה מחודשת על הדרך המדאיגה בה צועדת תעשיית האופנה, ומציעים לשלב בין שינוי החומרים מהם עשויים הבגדים, לשינוי יסודי בהרגלי הצריכה

מור הופרט
מור הופרט
סביבה ואופנה
צרו קשר עם המערכת:

איך ייראו הבגדים שנלבש בעוד 20 שנה? האם נלבש בדים סינתטיים חכמים כמו בשלל סרטי מד"ב, או שאולי הם יהיו עשויים מחומרים אורגניים כך שנוכל לזרוק אותם לקומפוסט במקום לפח כשנסיים ללבוש אותם? הקצב המואץ של התפתחות תעשיית האופנה המהירה מאופיין בצריכה מוגברת וזולה, בקולקציות מרובות השורדות רק כשבועיים בכל עונה ובבגדים הנלבשים רק פעמים ספורות לפני שהם נזרקים למעמקי ארון הבגדים או פח האשפה, ומיוצרים בתנאי ייצור מסועפים ומעורפלים המלאים בניצול כלפי הפועלות שמייצרות אותם.

שבועות האופנה שהתקיימו בשבועות האחרונים בניו יורק, לונדון מילאנו ופריז, היוו עבור התעשייה הזדמנות לעסוק לא רק בטרנדים ובמגמות העכשוויות שנראה מסביבנו בשנה הקרובה, אלא גם בעתידה של התעשייה והכיוון אליו היא צועדת. כמויות הפסולות העצומות והזיהום שנוצר על ידי תעשיית האופנה, לצד השיח המתגבר בעולם  בכלל ובתעשיית האופנה בפרט בנושאי קיימות, אקולוגיה ומחזור, מעצבים מחדש את הכיוון אליו צועדת התעשייה. שני דו"חות שפורסמו מנסים לנתח את המצב ולהשפיע על השיח.

תצוגת אפנה בשבוע האפנה בניו יורק 2017 (צילום: Sam Aronov / Shutterstock.com)
תצוגת אפנה בשבוע האפנה בניו יורק 2017 (צילום: Sam Aronov / Shutterstock.com)

הדו"ח הראשון פורסם במאי 2017 ונכתב ע"י ארגון גלובל פאשין אג'נדה, ארגון העוסק בקידום קיימות וזכויות עובדים בתעשיית האופנה, ומכון המחקר BSG – Boston Consulting group. בדו"ח הנקרא "הדופק של תעשייה האופנה" מסמנים המחברים את שנת 2030 כנקודת מפנה. לטענתם, קצב גידול האוכלוסייה וקצב הצריכה יעלה את היקף צריכת מוצרי ההלבשה וההנעלה מ-62 מיליון טון ב-2015 ל-102 מיליון טון בשנת 2030. בנוסף לעלייה המשמעותיות של 63% בהיקף הצריכה מתייחס הדו"ח להשפעתה של התעשייה על צריכת משאבים כגון מים ואדמה, כמות הפסולת הנוצרת בתהליך הייצור וכמות הכימיקלים המשומשים בתהליך הייצור. בנוסך מתייחסים מחברי הדו"ח גם לזכויות העובדים ובטיחותם. לטענתם, תעשיית האופנה לא יכולה להמשיך להשתמש באותן דרכי פעולה ושיטות עבודה הנהוגות כיום, ועליה להסתגל ולפתח טכנולוגיות חדשניות ושיטות עבודה המצמצמות את צריכת המשאבים ומיטיבות עם הפועלים בתעשייה. כך לדוגמה, אם תהליכי הייצור יישארו כפי שהם היום, צריכת המים של תעשיית ההלבשה והנעלה תעלה מ-79 מיליארד קוב ב-2015 ל-118 מיליארד קוב ב-2030, ופליטת הפחמן הדו חמצני תגדל מ-1,715 מיליון טון ל-2,791 מיליון טון ב-2030. גם כמות הפסולת הנוצרת כתוצאה מתעשיית האפנה תגדל מ-92 מיליון טון ל-148 מיליון טון. לטענת מחברי הדו"ח כבר ב-2015 נחצה הגבול שכדור הארץ מסוגל להכיל מבחינת שימוש במשאבים כגון פליטת פד"ח, כמות פסולת ושימוש באדמה, ובשנת 2030 נהיה קרובים לגבול מבחינת צריכת מים, ולכן עלינו לפעול בדחיפות ולמצוא פתרונות למצב המדאיג המתואר.

כדי להבין מה הם הגורמים המשפיעים על מקבלי ההחלטות בתעשיית האופנה ערכו המחברים ראיונות, סקרים ופאנלים עם מנהלים ואחראי תחום הקיימות בחברות אופנה, ומהנתונים שאספו הסיקו כי ככל שהחברה גדולה יותר, ובעלת נראות ציבורית גדולה יותר, וככל שהיא עומדת תחת ביקורת ממשלתית-רגולטיבית ועיתונאית, כך גדלה המוטיבציה שלה לפעול בנושאים כגון שימוש בכימיקלים, שיטות העסקה לא נאותות, בריאות ובטיחות בעבודה, ופליטת פחמן דו חמצני. לצד זאת, מציינים החוקרים כי חברות קטנות יותר, בעלות אוריינטציה משפחתית וקהילתית יעסקו בנושאים אלו מראש, בעוד שחברות גדולות בבעלות של בעלי מניות יעשו זאת רק לאחר לחץ ציבורי. כאן חשוב לציין את המאבק לשקיפות בתעשיית האופנה הידועה לשמצה באופני העסקה מסועפים שמטרתם לטשטש את הקשר בין החברות היצרניות לספקי המשנה והקבלנים שלהם ובכך לטשטש גם את האחריות שלהם על תהליך הייצור.

תופר בן 14 במתפרה בהודו (צילום ארכיון: AP Photo/Anupam Nath).
תופר בן 14 במתפרה בהודו (צילום ארכיון: AP Photo/Anupam Nath).

בחלק בדו"ח המוקדש לפתרונות מציעים המחברים מגוון עקרונות: בתחום הסביבתי מציעים המחברים להגיע לפתרון טכנולוגי המאפשר 'לסגור את הלולאה' כך שכל פריט הלבשה יוכל להיות ממוחזר לפריט חדש ובכך תצומצם כמות הפסולת המיוצרת. בנוסף, מוצע לעבור מייצור בגדים באמצעות כותנה הדורשת כמות מים רבה וחומרי הדברה בגידולה, לייצור מבדים שעיבודם פוגע פחות בסביבה, דוגמת הבד הסינטטי פוליאסטר, הצעה שספגה ביקורת חריפה. עוד הם מציעים את הוצאתם של כל הכימיקלים הרעילים מתהליך הייצור וצמצום ייצור היתר בתעשייה בעזרת אמצעים טכנולוגיים כגון הדפסה בתלת מימד של פרטי לבוש, וכך יתאפשר לצרכן להדפיס את הבגד רק כאשר הוא מעוניין בו. בתחומים החברתיים קוראים המחברים לשקיפות מלאה של כלל תהליכי הייצור, שיפור תנאי העבודה והבטיחות, ומתן משכורות נאותות ושוות לכלל הפועלות והפועלים בתעשייה.

בגד שהודפס במדפסת תלת ממד על ידי המעצבת הישראלית דנית פלג:

אירגון גרינפיס, העוסק בין היתר בקמפיין בשם Detox הקורא להפחתת השימוש בכימיקלים בתעשיית האופנה מאז 2011, וזוכה להצלחה בנושא, הגיב לשלל יוזמות בנושא עתיד תעשיית האופנה. צ'יארה קמפיונה מגרינפיס איטליה אמרה במסיבת עיתונאים בפתיחת שבוע האופנה באיטליה כי "מאבק אפקטיבי של שש שנים להפחתת השימוש בכימיקלים מסוכנים מתעשיית הטקסטיל עלול להיהרס בעקבות רצון מוקדם מדי ליצור תעשייה סגורה בה המחזור מתבצע לפני שהחומרים הרעילים המסוכנים לסביבה יוצאים מתהליך הייצור ובכך להמשיך ולהוות סכנה חמורה לסביבה". בנוסף, ביקרה צ'יארה את הדו"ח שפורסם על ידי ארגון גולובל פאשין אג'נדה (ראו תחילת הכתבה) המציע, כאמור, לעבור מהתבססות על כותנה כחומר הגלם העיקרי, לבד הסינטטי פוליאסטר שהשימוש בו מזהם את הסביבה והוסיפה כי "הדו"ח מעודד עלייה בייצור מבלי לערער את ייצור היתר והצריכה המוגברת בתעשיית האופנה".

במסיבת העיתונאים הציג ארגון גרינפיס גם הוא דו"ח העוסק בעתיד תעשיית האופנה, ושמו "אופנה בפרשת דרכים" . בתחילת הדו"ח מתייחס הארגון לרצון שהובע בדו"ח של גלובל פאשין – להוביל לכך שכל התוצרים של תעשיית ההלבשה וההנעלה יוכלו בתורם להפוך שוב לחומר גלם. לטענתם של גרינפיס, פעולה זו עלולה ליצור דווקא את התוצאה ההפוכה ולהשפיע לרעה על הסביבה. ראשית, דוחים בגרינפיס את הרעיון להכפיל את כמות השימוש בפוליאסטר שהינו בד סינטטי המיוצר מפלסטיק על חשבון כותנה, שהיא כמובן חומר טבעי. הארגון מציין כי פוליאסטר ידוע כחומר מזהם הפולט סיבים קטנים הנקראים 'מיקרופייבר' המגיעים למקורות המים שלנו ומזהמים אותם. בנוסף אומרים בגרינפיס כי מחזור חומרי הגלם עלול להוביל להגברת הייצור והצריכה של בגדים ללא נקיפות מצפון עקב המחשבה כי ההשפעה על הסביבה קטנה, וזאת על אף עלות האנרגיה הגבוהה המושקעת במחזור החומרים וייצורם מחדש ובשינוע שלהם ברחבי העולם כחלק מתהליך הייצור. עוד חוששים בארגון כי האפשרות למחזור בעתיד תיתפש כ"פתרון קסם" טכנולוגי שיאפשר לצרוך בלי סוף, ולכן אין טעם לשנות את הרגלי הצריכה  – בשל הפתרון ש"נמצא מעבר לפינה". בנוסף אומרים בגרינפיס כי רוב הבגדים שנקנים נזרקים יחד עם שאר הפסולת לפח ואינם מופרדים ולכן לא יופנו למחזור בסוף השימוש אלא למטמנות האשפה.

ערימת פסולות מבגדים בפקיסטן (צילום: REUTERS/Mohsin Raza)
ערימת פסולות מבגדים בפקיסטן (צילום: REUTERS/Mohsin Raza)

הפתרון אותו מציעים בגרינפיס בדו"ח בנוי ברובו מהרצון להאט את תעשיית האופנה ואת קצב הייצור והצריכה הגבוה במיוחד שלה. הפתרון מורכב מחמישה חלקים. הראשון מתבסס על ייצור לטווח ארוך והוא כולל בתוכו ייצור מוצרים באיכות טובה מאד המיועדים לשימוש לאורך זמן, בתוספת אחריות ושירותי תיקון שבתקווה יובילו להאטת קצב רכישת מוצרים חדשים. הפתרון השני הוא יצירת מודלים עסקיים אלטרנטיביים בהם השקיפות ויכולת המעקב אחר תהליך הייצור תשפר הן את תנאי העבודה, השכר והבטיחות של הפועלות והן את הזיהום והנזק הסביבתי בתהליך הייצור. בנוסף, ייצור מודלים בהם עסקים קטנים ובינוניים מייצרים בקרבת אזור מגוריהם תשפר גם את ההשפעה הסביבתית של השינוע המסיבי המתקיים לאורך מסלול הייצור. הפתרון השלישי אותו הציעו גרינפיס הוא צמצום טביעת הרגל האקולוגית, באמצעות שימוש בחומרי גלם טובים יותר ופתרונות טכנולוגיים לצמצום צריכת האנרגיה, ופיתוח שימוש בחומרים טבעיים בתהליך הייצור בשאיפה להתכלות מלאה. הפתרון הרביעי קשור לאיסוף ומחזור של הבגדים בסוף השימוש. גרינפיס קוראת ליצרניות לקחת אחריות על איסוף הבגדים למחזור או לשימוש יד שנייה במקום שהדבר ייעשה על ידי ארגונים התנדבותיים. הפתרון החמישי והאחרון קשור אף הוא לייצור מחדש ומחזור וקורא להעברת המחקר מפתרונות מחזור ממוצרים שונים כגון בקבוקי פלסטיק לחומרי גלם למוצרי צריכה בתעשיית הטקסטיל – למעבר למחקר ל'סגירת המעגל' מטקסטיל לטקסטיל. בסיכום הדו"ח קוראים גרינפיס ליצירת חברה של "מטריאליזם אמיתי" שבו הערכים הן הכלכליים והן הרגשיים של המוצרים שלנו מוערכים וזוכים להוקרה והכרה לעומת המצב היום, בו הורגלנו לזרוק כל דבר שחדל להיות שימושי עבורנו.

תופרת בבנגלדש (צילום: AP Photo, File)
תופרת בבנגלדש (צילום: AP Photo, File)

שינוי מלמטה למעלה

אילנה לייזין, ממקימות "הפורום לאופנה בת קיימא", קבוצת אינטרנט פעילה המאגדת בין היתר כלכלניות, עיתונאים, מעצבות, וחוקרים סביב הנושאים הבוערים של תחום האופנה בת הקיימא בארץ ובעולם, עבדה בתחום העיצוב והאופנה וכיום חוקרת אופנה בת קיימא לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, מסבירה כי "כשמדברים על אופנה בת קיימא חשוב לזכור כי מדובר ביותר מאשר רק כותנה אורגנית או בגדי יד שנייה – מדובר בעצם בתפיסה של מכלול של דברים: מדובר בקהילה, בתרבות, בכלכלה ולא רק בבגד עצמו". כדוגמא לכך, מתייחסת לייזין לעודפי הקולקציות הרבים: "בעצם החברות מייצרות בכל קולקציה עודפים כדי שתמיד יהיה הכל בדיוק בצבע ובדיוק במידה של כל לקוח שיגיע לחנות. בהתחלה העודפים האלה מגיעים למבצעי סוף העונה, ושם חלקם נמכרים, אך עדיין יש המון. חלקם מגיעים לחנויות יד שנייה אך גם הן מוצפות בבגדים, לבסוף הרבה מאד בגדים מועמסים על קונטיינרים, נשלחים לאפריקה ונמכרים שם בדולר אחד. המצב הזה גם הורס את תעשיית הטקסטיל במדינות אפריקה כי הן לא מסוגלות להתחרות במחירי הרצפה, וגם הורס תרבות רבת שנים של תפירה, רקמה, וסריגה באותם מקומות, ועדיין, גם בסוף התהליך הזה, יש יותר מדי בגדים שיוצרים פסולת הדורשת טיפול".

אילנה לייזין (תמונה באדיבות המצולמת)
אילנה לייזין (תמונה באדיבות המצולמת)

עוד מזהירה לייזין מפני "גרינווש" (שימוש באג'נדה ירוקה וסביבתית כדי לעודד רווחים). "ההיצע של החברות יחסית מאד דומה בין אחת לשניה, בסך הכול הרוב שבלוני וכולנו צורכים דברים דומים, ולכן החברות מחפשות דרכים למכור לנו דווקא את המוצר שלהן. עכשיו הטרנד של איכות הסביבה תופס אז כולם יבואו ויגידו לך ש'הבגד שלנו מכותנה אורגנית או מבד ממוחזר'. זה כשלעצמו חשוב אך מה יקרה כשהם יעברו לטרנד הבא? לאנשים היום יש כל כך הרבה בגדים שהם פחות נוהרים לקנות דברים כי הארונות כבר מלאים והרשתות מפסידות כסף, אז זה נהיה רווחי להיות אקולוגי. אני לא רואה את זארה אומרים לנו לא לקנות אצלם כי זה מזהם". היא מוסיפה כי "חשוב להתייחס גם לפתרונות הקצה כגון הפסולת הרבה שנוצרת בתעשייה. הדבר חייב לכלול רגולציה של המדינות, וכמובן את נושא זכויות העובדים בתעשייה ותנאי הבטיחות וההעסקה שלהם".

נשים בקניה מסתכלות על בגדים יד שנייה שהגיעו ממדינות במערב (צילום ארכיון: AP Photo/Khallil Senosi)
נשים בקניה מסתכלות על בגדים יד שנייה שהגיעו ממדינות במערב (צילום ארכיון: AP Photo/Khallil Senosi)

"השינוי מתרחש לא רק מלמעלה למטה, אלא גם מלמטה למעלה. פעם טבעונות נתפסה כשוליים, אבל היום זה חלחל לכל החנויות והתכניות בתרבות המיינסטרים דרך האנשים. המהפכה השקטה תהיה דרך התארגנויות מקומיות, שווקים קטנים, שווקי קח-תן וקורסי תפירה וסריגה. אולי כמו שמהפכת האוכל האורגני והטבעונות החזירה לתודעה את אומנות הבישול הביתי, מהפכת האופנה בת הקיימא תחזיר את אומנות התפירה והסריגה והרקימה. היום אנשים כבר לא יודעים לתקן בגדים, צריך שנחזור לידע התרבותי שצברו הדורות הקודמים לפני שנאבד את זה, אך הכי חשוב זה להפחית את הצריכה שלנו". לדבריה השינוי צריך לחול בסופו של דבר בכל תחומי החיים ולא רק בתחום צריכת הבגדים: "זה לא מספיק שהחולצה שאני לובשת היא מכותנה אורגנית, זה גם משנה הרכב שאני נוסעת בו לעבודה והמזון שאני צורכת וכמות המוצרים שאני קונה".

מבצע בחנות בגדים (צילום: shutterstock)
מבצע בחנות בגדים (צילום: shutterstock)

נקודה נוספת אותה העלתה לייזין היא המחירים הזולים אליהם הרגילה אותנו האופנה המהירה: "אני לא רואה איך אופנה בת קיימא תתרחש לצד מבצעי 2 ב-100. ברגע שהמחיר יהיה גבוה יותר ונקבל בתמורה מוצר איכותי יותר שמחזיק לאורך זמן, זה יגרום לנו להאט את הצריכה שלנו ולקנות פחות ולהעריך ולהוקיר יותר את מה שברשותנו, במיוחד כשמדובר ביצרנים מקומיים".

"באקולוגיה אחד העקרונות המנחים זה מגוון, כל הדברים שונים ומגוונים אך תלויים וקשורים אחד בשני" מסכמת לייזין, "ככה זה גם באופנה בת קיימא, החנויות הגדולות יהיו ואנשים ימשיכו לצרוך, אבל לצד זה חשוב לשמר ולפתח מגוון צרכי צריכה ויצירה נוספים".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!