"אני חושב שהמשבר היווני הסתיים" הודיע בחיוך רחב יוקליד טסטקולוס, שר האוצר היווני בסיום השיחות המרתוניות בין שרי האוצר האירופיים בשישי האחרון. השבוע פרסם האיחוד האירופי סרטון אופטימי וחייכני, המציג את יוון כמדינה ששמה מאחוריה משבר של כמעט עשור, ומוכנה לקראת עתיד מזהיר המחכה לה כחברה שווה באיחוד האירופי. ההתבטאויות של נציגי יוון היו כל כך אופטימיים, שהקורא הסביר עשוי לשאול את עצמו "האם הם לא קראו את ההסכם שעליו הם חתמו?".

למעשה, מדובר בהסכם שמסנדל את הפוליטיקה היוונית למדיניות צמצום תקציבי אגרסיבי מהסוג שגרמניה דוחפת כבר שמונה שנים. בפועל, עד לשנת 2060 יהיו ממשלות יוון מחויבות לקיומו של עודף תקציבי של 2.2%, בלי קשר למצב הכלכלי בו תימצא יוון – דבר שאף מדינה אירופית לא עמדה בו מעולם.

אפשר לומר שגרמניה ובעלות בריתה בימין האירופי מכתיבות כעת את המדיניות הכלכלית של ממשלות יוון – שכידוע מכתיבה כמעט את כל תחומי החיים של אזרחי המדינה. בין אם יבחרו אזרחי יוון בממשלה שמאלית או ימנית בארבעים השנים הקרובות, הם יישארו מחויבים למדיניות חנק תקציבי.

שר ההגנה היווני פאנוס קמנוס ראש ממשלת יוון, אלקסיס ציפרס וזוגתו בטי בייזיאנה, בכינוס אשר הכריז על הסדר לחוב היווני, יוני 22, 2018. . (AP צילום / פטרוס Giannakouris)

במהלך ההפגנות נגד קיצוצים נוספים בשנה שעברה צייץ אחד המפגינים: "אלפים בהפגנות נגד הקיצוצים באתונה. אבל האם הפרלמנט היווני עוד משנה משהו בכלל?". בתום שמונה שנים של התערבות חיצונית בפוליטיקה היוונית וכפיית צעדי צנע אליהם התנגד רוב העם היווני, השאלה הזו מהדהדת יותר מתמיד. עם מגבלות מסוג זה על הדמוקרטיה ביוון, רבים מרגישים שמדובר בלא פחות מאובדן העצמאות הלאומית וכיבוש כלכלי של גרמניה.

מדובר למעשה בכיבוש 'נקי', בלי צבא ובלי פלישה. במקום כל אלו, משתמשים הכובשים בהכרח לשרת לאורך עשורים חוב שלא ניתן לעמוד בו, כדי ללחוץ על הממשלות הנבחרות "להתיישר" למדיניות כלכלית בה מעוניינים הגרמנים. כך הפכה יוון למקרה של 'למען יראו וייראו' לכל מדינה שתסטה בעתיד ממדיניות הצמצום אותה מוביל האיחוד האירופי.

חובות ככלי של שליטה

"חובות צריך להחזיר!" הייתה כותרת נפוצה בעיתונות הגרמנית בימי הקיץ הסוערים של שנת 2015, כאשר ממשלת יוון איימה שלא לעמוד בהתחייבויותיה למדינות אירופה אם לא יושג הסכם על שמיטת חובות משמעותית. התעקשות זו של גרמניה, שזוכה לתמיכה ציבורית רחבה בקרב העם הגרמני, מוצגת כ'ענין של עיקרון': אין ארוחות חינם, ומי שלווה כסף צריך להחזיר אותו. לכן, בניגוד להמלצותיה של קרן המטבע ודרישותיו של העם היווני, מתעקשים בגרמניה על החזר מלא של אותם החובות שעומדים על כ-180% מהתוצר היווני, על אף ההערכות של כלכלנים רבים, כולל אלו של קרן המטבע, כי ללא שמיטת חובות יוון פשוט לא תוכל לעמוד בהחזרים.

בנקי השקעות גרמניים כמו דיוטשה בנק הם מהגדולים באירופה, ומחזיקים במקום מכובד גם בקנה מידה עולמי. כמו בנקי השקעות גדולים אחרים, לפני המשבר הכלכלי של שנת 2008 הם הסתבכו בהשקעות מסוכנות, על ידי נטילת הלוואות ענק וחסרות אחריות, תוך ניסיון לייצר רווחים שמנים בזמן קצר. לכן, כמו כולם, כשפרץ המשבר בקיץ 2008, גם הם קרסו, ולא יכולו לעמוד בהתחייבויותיהם. גרמניה מצאה את עצמה בסכנה להיות באותו מצב כמו ארה"ב ובריטניה – פעילות פיננסית קפואה, בנקים על סף פשיטת רגל, כספומטים סגורים ותורי ענק מחוץ לסניפי בנק סגורים.

באותם ימים ממשלתה של מרקל עשתה את המעשה הנבון והאחראי וחילצה את הבנקים דרך "הזרקת נזילות" של 500 מיליארד יורו. בעברית, משמעותה של "הזרקת נזילות" במטרה לחלץ את הבנקים היא לא אחרת משמיטת חובות ענקית. למעשה, ממשלת גרמניה שילמה את חובותיהם של הבנקים הגרמניים בסכום של 500 מיליארד יורו. זאת ללא כל אזכור של האשמות ה"אחריות אישית" ו"נשיאה בהשלכות" שגרמנים רבים מטיחים ביוונים.

ביטוי נוסף לצביעות הגרמנית אפשר למצוא אם גולשים כמה עשורים אחורה בזמן, אל השנים שאחרי מלחמת העולם השנייה. אז היתה גרמניה המדינה ששקועה בחובות, עקב הפיצויים שהוטל עליה לשלם לאחר תבוסתה במלחמת העולם השנייה – וכן, ניחשתם נכון: היא מעולם לא החזירה אותם, ויוון למעשה ויתרה עליהם. על פי פרסום בשבועון הגרמני 'דר שפיגל' ב-2013, דו"ח שהזמין משרד האוצר היווני העריך את החוב של גרמניה ליוון ב-162 מיליארד דולר, כ-80% מהתמ"ג השנתי של יוון. לשם השוואה, ב-2009 הוערך החוב של יוון בכ-12-15% מהתמ"ג שלה.

אם כך, מדוע ממשלת גרמניה מעניקה מצד אחד שמיטת חובות לבנקים הגרמניים מצד אחד, אבל מסרבת בתוקף לכל שמיטת חובות ליוון – שהגיעה למצב של פשיטת רגל חברתית מוחלטת? מעבר לכך שקל הרבה יותר לדרוש מאחרים להגשים 'עקרונות' כאשר הנפגעים הם אזרחי מדינה אחרת, ההסכם שנחתם בשבוע שעבר בין יוון לאיחוד האירופי עשוי לתת לנו רמז נוסף.

למעשה, ההסכם מכפיף את הפוליטיקה היוונית לדרישותיו של האיחוד האירופי לשני הדורות הקרובים. היוונים הסכימו לאפשר לאיחוד האירופי מידה גבוהה של שליטה על האופן שבו הממשלה מחלקת את התקציב, יחד עם התחייבות לקיצוצים ענקיים וארוכי טווח – מדיניות אותם דורשות מדינות צפון אירופה, אבל שנואה על אזרחי יוון. הממשלה היוונית הסכימה לתנאים אלו בתמורה ל"פשרה" ביחס לחוב – דחיית התשלומים על חובות של כמעט 100 מיליארד יורו בעשור נוסף.

האמת היא שיוון פשוט לא מסוגלת לעמוד בהחזרי הענק הנדרשים ממנה, יחד עם ההוצאות השוטפות של ניהול המדינה. לכן, החובות של יוון מהווים לא פחות מאיום מתמיד על יכולתה של מדינת יוון להמשיך ולהתקיים מבלי להיות מודחת מהאיחדו האירופי. כל עוד יוון נשארת בחובות כבדים ובלתי ניתנים להחזר, היא נשארת נתונה לחסדיה של המדינות הנושות. חסדים אלו באים, כמובן, עם מחיר- יישום מדיניות כלכלית הרסנית, שפוגעת באופן אנוש בחברה היוונית ושנואה עליה.

כך, צריך לראות את ההסכם האחרון לא כשחרור של יוון מעול החובות, אלא דווקא כהארכה של מנוף הלחץ של מדינות כמו גרמניה עליה. על פי ההסכם, בארבעים השנים הקרובות ישאר האיום של חובות הענק מעל לראשה של כל ממשלה יוונית, והאיחוד האירופי, בהנהגת גרמניה, יוכל להמשיך ולהכתיב את המדיניות הכלכלית בה. החוב הוא כמו מפלצת שצריך להאכיל תמיד- על ידי צמצום תקציבי הולך ומחריף- אחרת יבוא אסון.

מדינה ללא ריבונות

אחד הסעיפים בהסכם עליו חתמה הממשלה היוונית בשבוע שעבר יאפשר לאיחוד האירופי להמשיך ולפקח על המדיניות הכלכלית במדינה, ולהכתיב אותה ללא הסכמתו של העם היווני. מעבר להתחייבות לעמידה בעודף התקציבי של 2.2% עד לשנת 2060, ממשלת יוון תגיש את התקציבים השנתיים שלה ל"הערכה" של פקידי האיחוד האירופי. סביר להניח שאותם הפקידים ימשיכו לדרוש את אותם הצעדים הכלכליים השונאים כל כך על העם היווני. עם זאת, מצבה של יוון היא זו של "מדינת חסות"- אשלייה של ריבונות, אך לעם היווני יש מעט מאד יכולת להכתיב את מדיניות הממשלה.

למעשה, לאורך שמונה השנים האחרונות "מועברת" השליטה על החיים ביוון מידי נבחרי הציבור היוונים לידי פקידים שונים של האיחוד האירופי, שמקבלים את הוראותיהם מהפוליטיקאים החזקים באירופה- ולא מציבור הבוחרים היווני.

דוגמא חסרת תקדים לכך היא הפרטת הנכסים הממשלתיים ביוון. במסגרת הסכם החילוץ האחרון של האיחוד האירופי בשנת 2015 הוקמה "קרן הפרטות" יוונית, שתפעל באופן נפרד מהממשלה היוונית ותפקידה למכור נכסים ציבוריים בהיקף של 40 מיליארד יורו. מי שמנהל את אותה הקרן הם פקידים יוונים, יחד עם פקידים אירופיים – ללא שליטת הציבור היווני.

מפגין יווני מתעמת עם המשטרה פברואר 2016 (צילום: סוכנות AP)

מדיניות ההפרטות נתקלה מאז תחילתה בהתנגדות. ב-2014 הפגינו אלפים נגד מכירתם של מבנים ציבוריים והיסטוריים סביב האקרופוליס, שיועד להפרטה. "העובדה שהממשלה מזדרזת כל כך למכור את הנכסים האלו, מעלה שאלות לגבי המטרה האמיתית של המהלך הזה" אמר אז ניקוס חידאקיס בראיון לעיתון הבריטי "הגרדיאן", פעיל חברתי. "האם המטרה היא החזר החוב, או שמישהו מעוניין במכירה כלשעצמה?".

גרמניה הייתה זו שדרשה את הצעד כחלק מהמו"מ על הסכם החילוץ ב-2015. טענתה הייתה שיוון צריכה להבטיח את יכולתה להחזיר את החובות, ושאי אפשר לסמוך על העם היווני שיעמוד בהתחייבות. לכן, גרמניה דרשה ליצור קרן "עצמאית", שנבחרי הציבור לא יוכלו להתערב בה, שתבטיח את יכולתה של יוון להחזיר את החובות. 40 מיליארד היורו שיגויסו דרך מכירת הנכסים ילכו כולם להחזר החוב למדינות אירופה. למעשה, הקרן מוכרת נכסים כמו שדות תעופה ונמלים לידי חברות פרטיות, חלקן גרמניות, במחירי רצפה- בלי שהרווחים יוכלו לשמש את העם היווני כלל.

האסון החברתי: מדינת עולם ראשון הפכה למדינת עולם שלישי

תוצאותיה של התעקשות מדינות כמו גרמניה על חנק תקציבי חמור כל כך בזמן משבר עיצבה יותר מכל דבר אחר את פני החברה היוונית בעשור האחרון. הייבוש התקציבי שגרמניה כפתה על יוון במשך השנים אילצה את הממשלות היווניות לסגור מעשה חלקים מזרועות המדינה. בלי שירותי בריאות, לעיתים בלי חשמל, ועם עוני מחפיר, חלקים מיוון נראים יותר כמו מדינה אפריקאית מאשר חברה באיחוד האירופי. "יש פה משבר הומניטרי" אמר לדבר ראשון פעיל זכויות אדם יווני. "אם זו לא היתה יוון, היו שולחים לפה כבר צוותים עם תרופות ומזון".

חלוקת מזון בבית תמחוי ביוון, אפריל 2017 (AP Photo/Thanassis Stavrakis)

אחת מזרועות המדינה שנפגעה בצורה הדרמטית ביותר בעשור האחרון היא מערכת הבריאות. "בשם היעדים הפיסקליים הנוקשים, אנשים שהיו יכולים לחיות מתים" אמר מיכאליס גיאנאקוס בשיחה עם עיתון "הגרדיאן", נציג עובדי בתי החולים ביוון. "בתי החולים שלנו הפכו למסוכנים בעבור המטופלים, על כל 40 מטופלים יש אחות אחת". מאז 2009 היה קיצוץ של כשליש בהוצאה הציבורית על בריאות, על פי הOECD. בעוד לפני המשבר ההוצאה על בריאות עמדה כמעט על 10% תוצר, היום הוא פחות מ-4.5%. 25,000 עובדים פוטרו. בתי חולים צריכים להסתדר בלי ציוד ותרופות. בתי חולים ציבוריים ראו קיצוץ של 50% בתקציב שלהם.

בהתאם לכך, שיעור החולים במחלות שנעלמו ברובם מאירופה נמצא במגמת עליה. על פי נתונים מתחילת 2017 של המרכז האירופי למניעת מחלות, כעשרה אחוזים מהמטופלים בבתי חולים יוניים נמצאים בסכנה להידבק במחלה בבית החולים, ו-3,000 בני אדם כבר מתו ממחלות מסוג זה.

"אנחנו נאלצים לשים מטופלים על מיטות בלי חיטוי. הסגל עובד כל כך קשה שאין להם זמן לשטוף ידיים, ופעמים רבות גם ככה אין חומרי חיטוי" מספר גיאנאקוס . "התחלנו לראות יותר ויותר ילדים שלא קיבלו חיסונים מאד בסיסיים כמו צהבת" אמר אנסטסיוס איפנטיס, רופא בבית חולים באתונה. "לממשלה נגמר התקציב לשלם עליהם, אז הם דרשו מאנשים לשלם עליהם בעצמם. אבל אנשים לא יכולים לשלם". מאז המשבר, חלק הולך וגדל של אזרחי יוון נאלצים להסתמך על שירותי בריאות שניתנים בחינם על ידי מתנדבים.

שיעורי העוני והאבטלה ביוון הם הגבוהים ביותר בכל אירופה. ב-2015 שר העבודה היווני אמר שיותר מחצי מיליון משפחות יווניות לא מסוגלות להחזיר את החובות אליהן נקלעו. "המשבר הפך את החיים של אנשים לגיהנום. הרבה משפחות נאלצות להסתדר בלי חשמל. החובות של משקי הבית זינקו לשמיים. גם מספר המשפחות שפונו מהבתים שלהם עלה דרסטית" אמרה איונה פרטסינידו, נציגה של ארגון סיוע. "אנשים לא יכולים להמשיך ככה". "אנחנו רק עושים את מה שהממשלה אמורה לעשות. אנחנו לא צריכים להתקיים"

על פי הנתונים הרשמיים של ממשלת יוון, כל אזרח יווני שלישי חי בעוני. בסקר שנערך בשנה שעברה יותר מחצי מהאוכלוסיה היוונית ענתה שהייתה לה בעיה פיננסית חמורה השנה. רק 7% ענו שלא הייתה להם בעיה בכלל. כיום עומד שיעור האבטלה במדינה על 20.8%, כבשיא המשבר נתון זה עמד על 30%.

יוון דומה היום יותר למדינה כושלת במזרח התיכון או אפריקה, כשהממשלה חדלה מלהתקיים לגבי חלקים מסויימים מהחברה היוונית. כאשר 15% מהאוכלוסייה היוונית חייה בתנאי עוני קיצוניים, וכשהממשלה לא מסוגלת לדאוג לאזרחים ולמעשה מחריפה את העוני החמור בו הם נאלצים לחיות, נשאלת השאלה כמה זמן יסכימו היוונים למצב העניינים כמו שהוא?