עבור ילדים רבים בישראל ובעולם, תחילתה של חופשת הקיץ בבתי הספר היסודיים איננה מתבטאת בטלוויזיה ובקייטנות, אלא בכניסה כואבת לעולם עבודת הילדים. למרות שהגיל המינימלי להעסקה בחופשת הקיץ עומד על 14, העסקת ילדים קיימת בישראל, פעמים רבות בצורות לא פורמליות או תמימות למראה. מה שיכול להיראות כמו בייבי סיטר תמים או "עזרה בעבודה" עשוי להיות ניצול האסור על פי החוק הישראלי והאמנות בינלאומיות.
עבודת ילדים אינה רק לא חוקית, היא גם מסוכנת. ילדים ועובדים צעירים פגיעים במיוחד לסכנות במקום העבודה: קשה יהיה להם לדבר או להרים את קולם למול סכנה בעבודה, ובשונה ממבוגרים, הם יתקשו להעריך סיכונים, דבר שהופך אותם לפגיעים יותר. כמו כן, ילדים וצעירים אפילו עד גיל 24 ממשיכים להתפתח פיזית ופסיכו-חברתית. שלב ההתפתחות שלהם, ניסיון העבודה המוגבל וחוסר המיומנויות בעבודה מגבירים את הסיכון לפגיעה בזמן העבודה.
כ-152 מיליון ילדים ונוער (בגילאי 17-5) ברחבי העולם עובדים, מתוכם 73 מיליון עובדים בתנאים מסוכנים בגלל האופי או הנסיבות שבהן העבודה מבוצעת. בתוך כך, ילדים וצעירים הם האוכלוסייה הנפגעת ביותר בפציעות לא קטלניות בעבודה.
ברמה העולמית, האו"ם וארגון העבודה העולמי העמיד יעד לחיסול כל הצורות הגרועות ביותר של עבודת ילדים עד 2030. חודש המאבק בעבודת ילדים המצוין מדי שנה בחודש יוני חובר השנה לנושא סכנות הבטיחות והבריאות של צעירים. בכנס שערך הארגון בניו יורק חזר על אחד מיעדיו המרכזיים בנושא: "לנקוט בצעדים מיידיים ויעילים … ולעגן את האיסורים ולבטל את הצורות הגרועות ביותר של עבודת ילדים, ועד שנת 2025, לחסל את עבודת הילדים על כל צורותיה".
עבור ילדים בגילאי 11-5, המאבק העולמי בעבודות מסוכנות הואט, ובגיל זה שיעור העבודות המסוכנות עלה לראשונה מאז שנת 2012. ארגון העבודה הבינלאומי מסמן המלצות, ביניהן דרישה שהמדינות יפרסמו רשימות לאומיות של עבודות מסוכנות האסורות לילדים, ושרשימות אלו צריכות לכלול בתוכן עבודה מסוכנת מעצם טיבה או בשל הנסיבות שבהן היא מתבצעת. בישראל קיימת רשימה כזו, כשלאחרונה התווספה גם עבודה בבניין, לעת עתה כהוראת שעה.
החובה לדווח
חופשת הקיץ היא זמן בו ניתן לראות ילדים במקומות עבודה. פעמים רבות ההנחה הראשונית היא שהם באו עם הורים או משפחה, אך זוהי תופעה אסורה. אם אתם רואים ילד מוכר בשוק, גורר כלים במסעדה, או עובד בשדה פתוח בשמש – שאלו אותו לגילו. פנו למשרד העבודה והרווחה ודווחו. התרבות של קבלת התמונות האלו מובילה לאישרורן ומודעות ציבורית יכולה להיות חלק מהפתרון.
