"אין לנו מספיק כסף כדי להאכיל כלב במדינה הזאת" אמר השבוע איסמעיל ביומי, מנהל כוח אדם מצרי, לעיתון "מידל איסט איי" היוצא לאור במדינה. ביומי התייחס בראיון להשפעתם של הקיצוצים התקציביים הגדולים, אותם עורכת ממשלת מצרים בשנים האחרונות, במסגרת הסכם עם קרן המטבע הבינלאומית.
מצרים, מדינה עם אוכלוסיה המונה 98 מליון בני אדם, סובלת מטלטלה שאינה נגמרת מאז פרוץ מחאות האביב הערבי ב-2011, שהתאפיינו במחאות עממיות נרחבות בעיקר בכיכר תחריר בקהיר. באותה השנה הודח הנשיא הבלתי מעורער של המדינה עד אז – חוסני מובראכ, ועלה לשלטון מוחמד מורסי. שנתיים לאחר מכן הודח מורסי, ומאז שולט במדינה עבאד אל פתח א-סיסי, שנבחר השנה לכהונה שלישית, והמנהיג רפורמות כלכליות נרחבות במדינה.
א-סיסי נאם מול קהל ביום שבת האחרון, לאחר שהמחאות במצריים התרחבו בעקבות המצב הכלכלי, "אין ספק שהדרך הזו לרפורמה אמיתית היא קשה ואכזרית ושהיא גורמת סבל רב, אבל אין ספק גם שהסבל שייגרם אם לא נבצע את הרפורמות יהיה גדול בהרבה", טען.
40% מהמשכורת על תחבורה
בשנת 2016 חתמה ממשלת מצרים על הסכם עם קרן המטבע, במסגרתו התחייבה לקיצוצים תקציביים נרחבים, ביטול חלקים מהסובסידיות על דלק ומזון שהיו חלק משמעותי מתקציב המדינה עד כה, וביטול תכניות רווחה. ממשלת א-סיסי פנתה לקרן המטבע בבקשה לסיוע של 12 מיליארד דולר לאורך שלוש שנים, לאחר שאי היציבות במדינה, מאז שנת 2011, הביאה לבריחה של משקיעים מהמדינה. קרן המטבע הבטיחה כי הרפורמה תביא לגל של השקעה מחודשת במצרים, הבטחה שטרם התממשה.
דרישה נוספת של קרן המטבע היתה הפיכת הלירה המצרית למטבע צף, שאינו בפיקוח ממשלתי. עד שנת 2016 התערב הבנק המרכזי המצרי בשוק המטבע כדי לדאוג לערך אליו התחייבה הממשלה. מאז תחילת הרפורמות בוטלו התערבויות אלו, והלירה המצרית הפכה להיות סחירה באופן מוחלט, כאשר משקיעים בשוק המט"ח הם אלו שקובעים את ערכה. כך, ויתרה ממשלת מצרים על היכולת לקבוע את ערך המטבע שלה, והוא למעשה נקבע בשוק החופשי, על ידי היצע וביקוש.
שינוי זה, על אף ההבטחה מצד קרן המטבע שליברליזציה של שוק המטבע תביא לחזרת המשקיעים למצרים, הביא לתוצאה הפוכה. בן לילה ירד ערכה של הלירה המצרית בחצי, דבר שפגע באופן אנוש במרבית האוכלוסיה במדינה. מצרים היא כלכלה מבוססת יבוא, וכ-75% ממוצרי הצריכה הבסיסיים מיוצרים מחוץ למצרים. ירידה בערך הלירה הביאה לייקור היבוא, ותורמת עוד יותר למצוקה של העניים במצרים.
לפני שבועיים הקפיצה שוב הממשלה את מחיר הדלק, בצעד שמטרתו הקטנת הגירעון הממשלתי ב-2.8 מיליארד דולר. עליית המחיר היא השלישית מאז תחילת הרפורמות ב-2016. "אני משלם 40% מהמשכורת שלי על תחבורה", אמר מוחמד עבד רבו לרויטרס. "מאז העלייה האחרונה במחירים אני לא מצליח לממן את החיים בלי עזרה מהמשפחה".
"מתקשה לממן אורח חיים הגון בשביל המשפחה"
בתחילת השבוע הודיעה קרן המטבע כי לאחר בדיקה מקיפה במצרים, החליטה לאשר את שחרורם של 2 מיליארד דולר נוספים מתוך כספי הסיוע. דיוויד ליפטון, סגן נשיא הקרן, שיבח את עמידתה של הממשלה בקיצוצים בשנתיים האחרונות ואמר "העמידה ביעדי הרפורמות ופעילות כלכלית חיובית היו תנאי הכרחי ביצירת יציבות מקרו כלכלית".
עם זאת, העניים במצרים, שהסתמכו לאורך שנים על הסובסידיות הממשלתיות על מוצרים בסיסיים, כורעים תחת הקיצוצים הנוכחיים. מאז תחילת הצמצום בסובסידיות, עלה מחיר הדלק במצרים ב-150%. שיעור העניים במצרים היה גבוה מאז ומעולם, אבל על פי נתוני יוניצף מספר העניים הוכפל מאז שנת 2000. הנתונים האחרונים מצביעים על שיעורי עוני אדירים של 30%.
גם מעמד הביניים המצרי סובל מהקיצוצים שהביאו לעליית מחירים מצד אחד, ולצמצום השירותים הציבוריים, שדוחף יותר ויותר מצרים לשירותים הפרטיים והיקרים יותר. "אנחנו עייפים. אנחנו לא חווים שום שיפור בחינוך או בבריאות. אנחנו לא מקבלים שום תמורה בעבור המדיניות הקיצוצים של הקרן", אמר מוחמד אסד, פרופסור מאוניברסיטת קהיר. "לא הייתה בעיה אם עליות המחירים היו מלוות בעליות בשכר. אבל הן לא, ואני מתקשה לממן אורח חיים הגון בשביל המשפחה והילדים שלי"
"הייתי צריך לוותר על הרבה דברים שנחשבים היום למותרות, כמו יציאות, חופשות בקיץ ומתנות" סיפר אסד. רבים מבני מעמד הביניים נאלצים בשנים האחרונות לשלוח את ילדיהם למערכת החינוך הפרטית בעקבות ייבוש תקציבי במערכת הציבורית וירידה חדה באיכות החינוך בה. כך, עולות ההוצאות על שירותים בנוסף לאלו על מוצרים, על אף הקיפאון בשכר במרבית המגזרים במצרים.
