כשנשיא ארה"ב דונלד טראמפ העביר את רפורמת המס שלו, שכללה קיצוצי ענק במסים על רווחי הון ודיבידנדים כמו גם הורדה חדה של מס החברות, הוא סיפר שהפחתות מס לעשירים יפעלו לטובת כולם. אבל למרות ההבטחות של טראמפ לפיהן הקלות המס על העשירים ביותר יביאו לעליות שכר משמעותיות לכלל האמריקאים, נראה שמי שהרוויחו הם, שוב, רק העשירים. אחרי הרפורמה בארה"ב גם שר האוצר משה כחלון וראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיחו משהו דומה לישראלים, אז כדאי לשים לב לתוצאות הרפורמה האמריקאית.
דו"ח של מכון המחקר האמריקאי TrimTabs, שבוחן את ההתנהגויות של חברות בורסאיות בארה"ב, גילה כי החברות שנהנו ביותר מהפחתת המס השתמשו בה דווקא כדי להעשיר את בעלי המניות שלהן ולא להגדלת ההשקעה, מה שאמור היה להביא לעליות השכר.
על פי נתונים, מאז תחילת 2018 השקיעו החברות הבורסאיות הגדולות בארה"ב לא פחות מ-679 מיליארד דולר ב"רכישות עצמיות"- קניית מניות החברה על ידי החברה עצמה. למעשה, מדובר ביותר מחצי טריליון דולר שעברו לידי האנשים העשירים ביותר בארה"ב, וסביר להניח ששאר אזרחי יראו מעט מאד ממנו. "ההתנהגות של אותן החברות מצביעה על כך שרוב הרווחים מקיצוצי המס יגיעו לבעלי החברות בכלל, ולשכבה העליונה של בכירי החברות בפרט" סיכמו מחברי הדו"ח.
תומכי הקיצוצים במס החברות טוענים בעקביות כי מס נמוך יותר "יפנה" הון לטובת השקעות והתרחבות, צעדים שיובילו לעלייה בביקוש לעובדים. עם זאת, התנהגותן של החברות שנהנו בפועל מהקלות מס מראה שהבעיה היא לא מחסור בהון "פנוי" להשקעה, אלא במוטיבציה להשקיע אותו. במילים פשוטות, הבעלים וההנהלות של אותן החברות מעדיפים לחלק ביניהם את הכסף מאשר להחזיר אותו לחברה בצורת השקעה בפיתוח. אז האם כדאי שממשלת ישראל תחשוב שוב לפני שהיא הולכת בעקבות טראמפ?
התיאוריה והמציאות
התאוריה מאחורי הטענה החוזרת, בישראל ובעולם, בעד הפחתת מס החברות נקראת "תיאורית החלחול". הטענה הבסיסית של מצדיי התאוריה נראית כך: ככל שיגדלו רווחי החברות (ורווחי המשקיעים בעלי אותן החברות), כך יתפנה להם יותר הון להשקעה. את ההון הזה הם ירצו להשקיע, כדי לקבל עליו תשואה. לכן, אם נפחית את המיסים אותם נדרשים העשירים לשלם, הם ישקיעו בתמורה בכלכלה. מה שייצור ביקוש גבוה יותר לעבודה ולהעלאת שכר העובדים. כולם ירוויחו. או בפשטות, הרווחים שיצטברו בצמרת "יחלחלו" כל הדרך לתחתית.
המציאות, למראה הצער, לא נראית בדיוק כמו בתיאוריה. על פי הדו"ח של TrimTabs, הסכום שהושקע על ידי אותן החברות ברכישות עצמיות מאז אישור הרפורמה הייתה יכולה לממן בונוס יומי של 1,000 דולר ל-6.8 מיליון עובדים אמריקאים. אלא שהכסף הזה לא חלחל באמת לעובדים, הוא זרם ישר לתוך כיסי העשירים ביותר בארה"ב.
המשמעות של רכישה עצמית היא רכישת המניות שמוחזקות בידי הציבור חזרה לידיים של החברה. במילים אחרות, אותו חלק ממניות החברה שמוחזק בידי משקיעים פרטיים שמהווים חלק מבעלות החברה.
מחזיקי המניות, או במילים אחרות בעלי החברה, רוכשים את חלקם בבעלות כדי להרוויח דיבידנדים. אלא שפעמים רבות רכישות עצמיות הן אופן יעיל יותר להפקת רווחים מאותן מניות. כשחברה רוכשת בחזרה את המניות מהמשקיעים הפרטיים, היא למעשה מזרימה אליהם סכומים גדולים של הון.
כך, למשל, מאז אישור הרפורמה ביצעה חברת "בואינג" רכישה עצמית של 90 מיליארד דולר. בנק אוף אמריקה צפויה להרוויח כ-1.2 טריליון דולר מהרפורמה, וכמחצית מסכום זה עתיד להיות מושקע ברכישות עצמיות.
בעלי החברה מרוויחים רווח כפול מרכישות עצמיות. בנוסף להון שמתגלגל לכיסם, כשהחברה מכריזה על השקעה של מיליארדים ברכישת המניות ערך המנייה מזנק. כלומר, מלבד הכסף שניתן להם עבור המניות שמכרו, שווי המניות שעדיין ברשותם עולה.
כאן תומכי הפחתות מס החברות עשויים לטעון שדווקא רווחי הענק של בעלי החברות יביאו לגל של השקעה, שיביא להשקעה חוזרת בחברות. עם זאת, אין שום הוכחה למגמה כזו. ההפך הוא הנכון- שיעור ההשקעות של החברות בפיתוח ומחקר נמצא בשפל מאז המשבר הכלכלי, ולא מראה סימני התאוששות.
סיבה אחת לכך שספק אם מרבית הציבור ייהנה מרווחי ענק של העשירים הוא אותו החלק של השוק שתומכי תיאורית החלחול נוטים לשכוח- שוק ההון. במקום להשקיע את הונם בפיתוח ארוך טווח של מפעלים ותשתיות לצמיחה של חברות, בעלי הון רבים מעדיפים להשקיע לטווח קצר בשוק ההון, שיביא להם רווחים מהירים. לכן, הגדלת רווחיהם של העשירים ביותר תביא לניפוח נוסף של שוק ההון האמריקאי, אבל כנראה תשפיע מעט מאד על השקעותיהן של החברות שמניותיהן נסחרות בה.
Trickle Down Economics
Trickle Down Economic
Trickle Down Economi
Trickle Down Econom
Trickle Down Econo
Trickle Down Econ
Trickle Down Eco
Trickle Down Ec
Trickle Down E
Trickle Dow
Trickle Do
Trickle D
Trickl
Trick— Lance Ulanoff (@LanceUlanoff) December 2, 2017
מי ינסה להסביר את הרמת ההשקעה הנמוכה ברווחים נמוכים ייתקל בבעיה. בשנתיים האחרונות, חברות בורסאיות באמריקה השקיעו 1.1 טריליון ברכישות עצמיות. ההון הזה יכול היה להיות מושקע בפיתוח, אלא שבמקום לחכות לדיבידנדים שיחולקו מתוך הרווחים, העדיפו בעלי החברות להזרים אליהם את הרווחים ישירות. פעמים רבות מדיניות זו איננה תומכת בצמיחה ארוכת הטווח של החברה, אך שיקול זה לא מעניין תמיד את המשקיעים. לעיתים קרובות בעלי המניות לא מתכננים להחזיק בבעלות למשך תקופה ארוכה, ומחפשים להפיק את הרווח הגדול והמהיר ביותר מהשקעתם.
המרוויחים הגדולים מהפחתת המיסים של טראמפ הם ללא ספק השכבה העליונה של האליטה האמריקאית, וטענתו של טראמפ שהחברים העשירים שלו "לא אוהבים את הרפורמה בכלל" מופרכת לחלוטין. נראה שהצעד יביא בעיקר להרחבת הפערים בין העשירים לעניים בארה"ב. אולי עדיף לא להביא אותה לישראל.
