"אם סוגרים את הטלוויזיה העברית הראשונה זה אומר שעלולים לסגור גם את העיר העברית הראשונה? יזרקו אותי מתל אביב? אולי בסוף יזרקו אותי מהשריון שלי?", תהה בץ הצב בהפנינג מחאה כנגד סגירת הטלוויזיה החינוכית שהתקיים אמש (רביעי) בכיכר רבין. נולי האפרוחה שאלה את מנחה האירוע, יואב קוטנר, האם זו יוקו אונו, שמבקשת לסגור את החינוכית, כשם שקרה לביטלס. "זו לא יוקו… זו הממשלה" השיב לה קוטנר, "אפילו לא כל הממשלה, אני לא חושב שכל הממשלה בכלל יודעת עלינו. זה רק 'מי שמחליט'".
בשבוע שעבר הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו למחוק את הצעת החוק של ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) להצלת הטלוויזיה החינוכית מסדר היום של ועדת השרים לחקיקה. שלושה ימים מאוחר יותר, הפילה הקואליציה הצעת חוק של ח"כ יוסי יונה (המחנה הציוני) בנושא כשזו עלתה להצבעה במליאה. בכך,לתחושתם של רבים מהעובדים, נסתם הגולל על האפשרות להציל את הערוץ, שצפוי להסגר בהתאם לחוק השידור הציבורי ב-14 באוגוסט.
למרות זאת, רבים מהעובדים עדיין לא אמרו נואש. "האווירה בקרב העובדים עצובה. אבל אנחנו רוצים להאמין ומאמינים שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר" אמר לדבר ראשון דני בללי, עובד במחלקת הפרופס של הערוץ, "אנחנו רוצים להאמין שיש עוד סיכוי שקול היגיון ישמע למעלה ויציל אותנו, וייתן מעט שפיות לילדי ישראל. לראות דברים מעט שונים. אנחנו מאמינים ונלחם עד הסוף, שאנחנו מקווים שלא יהיה מר, שיהיה נס וזה ישתנה".
"כמו ששינו את החוק בשביל האירוויזיון, אנחנו מאמינים שאפשר לשנות את החוק בשביל התרבות הישראלית", אמר על הבמה קוטנר, וביטא בכך את תקוותם של העובדים שעוד יצליחו לגייס את התמיכה הנחוצה להם, סביב הדיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת על החוק לביטול הפרדת חטיבת החדשות מהתאגיד.
על אף שחברי כנסת רבים מהקואליציה והאופוזיציה כאחד הביעו תמיכה רק לפני חודשים מספר בהצלת החינוכית, רק חבר הכנסת אילן גלאון (מרצ) הגיע למפגן התמיכה (ואף הרכיב על הקלנועית שלו את השחקן מיכאל הנגבי, גיבור תוכנית הילדים 'שוסטר ושוסטר'). לצד העובדים הפגינו עוד אזרחים רבים שתומכים במאבקם ובארוע נכחו כ-1,300 בני-אדם.
לשאלת דבר ראשון על ההיגיון הפוליטי מאחורי הפלת החוק להצלת החינוכית אמר גילאון כי "אתה מחפש הגיון במקום שבו התרבות של מקבלי ההחלטות היא שאיכות היא כן מילה גסה. אתמול היה דיון על נושא הדיור הציבורי, והזכרתי את בץ ושבי. פעם לכל אחד בישראל היה בית למידתו, גם לבץ ולשבי, והיום סוגרים את הכל. אני סבור שפירוק רשות השידור היה צומת בתולדות הציונות ועכשיו, אחרי מעשה פילגש בגבעה, ממשיכים לפרק. זו תרבות צינית".
"אני כועסת על הממשלה שהחליטה לסגור את הטלוויזיה החינוכית ורוצה להגיד לראש הממשלה שלא יעשה את זה. כתבתי עם חברים מכתב לשרה נתניהו, כתבתי לה שהחינוכית חשובה ונכון להשאיר אותה, ושאני מאמינה שגם היא והילדים שלה ראו אותה כשהיו ילדים", אמרה לדבר ראשון עופרי אטיאס ממודיעין שעולה לכיתה ו'.
חברתה ובת שכבתה נעמה ויסוצקי שמובילה את מחאת הצופים הצעירים כבר חודשים ארוכים וגם הגיעה לכנסת מספר פעמים לייצג אותם הוסיפה: "אני מרגישה שלא שמעו אותנו. לפחות לא מי שאמור היה לשמוע – ראש הממשלה, שר האוצר ושר החינוך. עשינו המון הפגנות, ולא היה חבר כנסת אחד שלא תמך. שר החינוך גם אמר לנו שהוא בעד החינוכית, שהיא במשרד שלו. אבל בסוף הוא לא קיים את ההבטחה שלו".
יו"ר איגוד השחקנים שח"ם, השחקנית אסתי זקהיים, הגיעה אף היא להפגנה ואמרה לדבר ראשון כי "אני מאוד עצובה שיסגרו את החינוכית ועדיין בתקווה שמישהו יתעורר ויגיד שאנחנו מאבדים את אחד הערוצים החשובים שהיו לנו אי פעם".
לדבריה, "אומרים שישמרו על הארכיון – אבל החינוכית עדיין חיה ובועטת! יוצרת תוכניות מדהימות כמו 'חוצה ישראל' ו'שיחת נפש'. כשהבת שלי צופה בתוכניות של החינוכית אני רגועה. גם בדברים הישנים וגם החדשים. זה ערוץ כל כך משמעותי: תרבות, ידע וחינוך. בעצמי עשיתי בעבר את 'זמן הורים' במשך שלוש עונות ועד היום פונות אלי נשים ואומרות לי כמה ידע זה נתן להן, והתחושה של לא להיות לבד".
"אם סגירת רשות השידור ושילוח מאות עובדים ללא פרנסה, הייתה פשע – סגירת החינוכית היא החטא. חטא על פשע" כתב לקראת ההפגנה בדף הפייסבוק שלו, העיתונאי חיים זיסוביץ', "אם סגירת הרשות הייתה מנומקת – גם אם לא מוצדקת – לסגירת החינוכית לא הייתה שום סיבה של ממש, זולת רוע לב, פוליטיקה, תאוות בצע, אטימות והתעלמות. כל שר מוזמן ליטול את המניע שלו. ואולי זה היה גרוע מרשעות – זו הייתה טיפשות. אם יש הצדקה לשלוח יד ולהוציא מהקופה הציבורית מאות מיליוני שקלים עבור שידור ציבורי , החינוכית היא הסיבה המוצדקת מכולן. זהו שידור ציבורי נקי משיקולים מסחריים, פטור מצרכים של רייטינג ונקי מהשפעות פוליטיות. אם במקומו יקום, כמתוכנן, ערוץ ילדים בתאגיד, שמרטף טלוויזיוני נוסף בשלט, כי אז יהיה זה בזבוז מיותר".
לדבריו, נראה שהפור כבר נפל, והאירוע, יותר משביטא מחאה, ביקש לתבוע עבורה לפחות "תנאי קבורה נאותים", כשהאחראים לכך, יוזמי רפורמת השידור הציבורי יאיר לפיד, גלעד ארדן ובנימין נתניהו, והשרים המכהנים נפתלי בנט ומשה כחלון – ככל הנראה לא ישאו באחריות על מחדלם.
זיסוביץ' הפנה אצבע מאשימה נוספת כלפי עמיתיו אנשי התקשורת. "גם ידיה של התקשורת אינן נקיות" טען, "היא לא רק צפתה באדישות בהוצאתה של החינוכית להורג, היא גם צירפה, פה ושם, קריאות עידוד מחפירות. את החינוכית כבר לא ניתן להוריד, כנראה, מבמת התלייה. הבטיחו לפחות טקס מכובד וקצר".
