"חלק מהעניין עם הדגלים זה גם הנראות של הקהילה הגאה. יש גם עליה סטיגמה – אז לא, אנחנו גם נהגי אוטובוס, עובדים במוסכים. בכל מקום", אמר ל'דבר ראשון' אריה קסלמן, נהג אוטובוס בחברת דן, אשר עבורו כל נסיעה היא יציאה מהארון.
שביתת הלהט"ב היום (ראשון), שביתה אזרחית של אנשים שאינם מאוגדים באיגוד עובדים, מציפה את אחד המרכיבים הכי פחות מדוברים בחייהם של להט"ב – מקום עבודתם, היחס לו הם זוכים ומידת נוכחות העדפתם המינית והמגדרית במרחב בו הם מבלים את החלק הארי של יומם.
"הלכתי ולא חזרתי יותר"
"מאז שיצאתי מהארון יצא לי לעבוד רק בעבודה אחת, בבית קפה בירושלים", מספרת נעם, צעירה טרנסית מירושלים. "זה התחיל בתור חוויה חיובית, הלכתי לעבוד כמלצרית ומראש אמרתי שאני טרנסית, ולא הייתה להם שום בעיה להעסיק אותי"
מול אילו אתגרים נפגשת?
"קרה פעם שלקוח שתיקנתי אותו לגבי המגדר שלי, הגיב בצורה מאוד חצופה ולא נעימה ואחד הבעלים שהיה במקום באותה משמרת לא גיבה אותי סביב זה. במקום לגבות אותי הוא הסביר לי שאם הייתי בטוחה בעצמי לא היה לי אכפת".
"כמה ימים אחרי זה, הבעלים השני, בלי שדיברנו על זה, אמר לי שאני צריכה עכשיו ללבוש את המדים של המסעדה והתחלתי להסביר לו שזה קשה לי, והוא אמר שזה לא מעניין אותו ואם אני לא מעוניינת אני יכולה עכשיו ללכת ולא לחזור יותר – הלכתי ולא חזרתי יותר".
"נכון להיום אני לא חושב שהיותי להט"ב משפיע על המעמד שלי בעבודה", מספר נתנאל לביא, בן 29 מת"א, המתמחה במשרד עורכי דין. "עם זאת, ובגלל שאתה אף פעם לא יכול לדעת מה כולם חושבים או מאמינים, תמיד ישנו חשש שמנקר שבין האנשים שמחייכים אליך במסדרון, יש כאלה שאולי רואים בך "אויב" או "לא שייך" וזו תחושה שאני חושב שמלווה הרבה להט"בים, גם במסגרות הכי מקבלות. לדעתי זה גם משמעותי יותר במקצוע כמו עריכת דין, שהוא מקצוע מאוד היררכי ולפעמים שמרני, והרבה פעמים השאיפה היא להפוך לשותף במשרד כלשהו ואין לך בעצם מושג אם הומופוביה כלשהי "מתחת לפני השטח" בעצם תהיה תקרת הזכוכית שלך."
"אין משמרת בלי הדגלים"
בארגון העובדים של EY, חברת רואי חשבון, זעמו על כך שהנהלת החברה לא הצטרפה למאות החברות האחרות במשק, ואישרה לעובדיה להיעדר היום מהעבודה במחאה על חוסר השיוויון לו זוכה הקהילה הלהט"בית בישראל. "זאת לא חכמה "להרים" (לכאורה) בשבוע הגאווה, אך להתנער מחובתך המוסרית בשעת קריאה. ציפינו מההנהלה שתנקוט עמדה ברורה ותתמוך בחלק מעובדי החברה במאבקם על שוויון זכויות. לצערנו לא כך הדבר עד רגע כתיבת מילים אלו", כתבו העובדים המאוגדים בהסתדרות.
"כל עוד ההנהלה לא תרד מהגדר ותגלה מנהיגות, אחריות תאגידית ומעורבות בנושאים חברתיים הנוגעים לעובדיה, ארגון עובדי EY לא יהיה עלה התאנה שלה אלא הראי שמשקף את רצון העובדים והדברים כהוויתם."
להבדיל מהחוויה של להט"ב רבים, ובייחוד הקהילה הטרנסית, נתנאל מתאר מרחב עבודה סובלני ברובו, "כבר הרבה שנים שלא נתקלתי בתגובה "שלילית" באופן מובהק. יש לפעמים עדיין אמירות שהיום נחשבות ל"לא פוליטיקלי קורקט" אבל כגישה אישית אני מעדיף לאנשים להיות עצמם בנוכחותי ולנסות "לחנך" דרך שיח פתוח והדרגתי של חשיפה הדדים שלי אליהם ושלהם אלי, ולא ישר לחסום אינטראציה או להגיד 'זו אמירה לא מקובלת'".
"אני חושבת שיש פה עניין של החברה, והמדינה שצריכים להתעסק עם זה", אומרת נעם, בהתייחס לשאלה איך מתמודדים עם האפליה במקום העבודה. "אבל קודם כל האחריות היא עלינו, הקהילה הלהטבי"ת והקהילה הטרנסית בפרט. זו סיטואציה די מסריחה, אני מאוד בטוחה עם עצמי ואם אני נתקלת בהומופוביה וטרנסופוביה אני יודעת לשמור על עצמי. אבל אין הרבה מה לעשות מול זה. צריך להיות מוכנות לזה, לא להישבר כשזה קורה, להתמודד ולהמשיך הלאה. הקהילה הטראנסית באופן חד משמעי מאוד מופלה במקומות העבודה, וזה אחד הקשיים הכי מרכזיים שעומדים בפני הקהילה, זו תופעה רחבה ולא מקרה נקודתי שקרה לי."
"אין משמרת ללא הדגלים", מספר אריה. "להיות אדם המשתייך ל-LGBT זה לא בושה ואני גאה במי שאני וטוב לי, זה גם הנראות של הקהילה הגאה. אנחנו קיימים ועובדים לא רק בתחומים עליהם רצות הסטיגמות, וגם מי ש'שונה או אחר' אינו פסול בחברת דן. אני יכול להגיד שהדעות בהחלט חלוקות, אך מרבית העמיתים לעבודה גם הם מפרגנים, בדיוק כמו חלקו הגדול של הנוסעים".
