קשה לדעת מהו שילוב הנסיבות המדויק שהוביל להסלמה הבטחונית בין חמאס בעזה לישראל בחודשים האחרונים. לצד משבר הומינטרי, אינטרסים פוליטיים בין לאומיים, וסכסוכים פנים פלסטיניים, בתמונה המורכבת הזו יש גורם עומק שלא ניתן להתעלם ממנו: הכלכלה בעזה, ובתוכה הקטסטרופה של שוק התעסוקה ברצועה. דו"ח ארגון העבודה העולמי שפורסם לפני כחודשיים וסקר את שוק העבודה הפלסטיני מסמן את עזה כאזור עם האבטלה המתועדת הגבוהה בעולם ב-2017 – כ-43.6%. הדו"ח מזהיר מפני הידרדרות נוספת עקב קיצוצים במגזר הציבורי ברשות הפלסטינית והקטנת הסיוע ההומניטרי לרצועה, שמשפיע באופן דרמטי על היצע המשרות בה.

מאז יישום תכנית ההתנתקות ב-2005, שוק העבודה העזתי סגור לחלוטין לכניסות ויציאות של עובדים לישראל. בכך נמצאת רצועת עזה בנחיתות לעומת הגדה המערבית או מזרח ירושלים, שבהם לעשרות אלפי פלסטינים יש היתר עבודה בישראל או בהתנחלויות שבשטחי C. הקושי להכניס לרצועה סחורות מסוגים שונים הן ממצרים והן מישראל מקשה מאוד על צמיחה כלכלית ויצירת משרות ברצועה עצמה.

שיעור האבטלה בעזה עלה מ-41.7% ב-2016 לשיעור שיא של 43.6% ב-2017. בקרב הנשים והצעירים המצב חמור בהרבה: אבטלת הנשים עמדה ב-2017 על 69 אחוזים (עלייה של 3.6 נק' האחוז מ-2016), ובקרב הצעירים האבטלה הגיעה כמעט ל 65 אחוז. בפועל, רק צעיר אחד מתוך 10 ואישה אחת מתוך 15 בגילאי העבודה מועסקים.

הדוח מציין כי כ-40 אחוז מהצעירים ברצועה אינם עובדים או לוקחים חלק בלימודים או הכשרה מקצועית. "המספרים העולים של נוער חסר מעש אינם מיצגים רק בזבוז של פוטנציאל אנושי וכלכלי, אלא גם מגבירים את הסיכונים ליציבות ולשלום". נתון מדאיג נוסף העולה מהדו"ח הוא ש-63 אחוז מתוך המובטלים לא היו בתעסוקה לתקופה של שנה ומעלה.

בארגון העבודה העולמי מצביעים על הידרדרות נוספת הנובעת ממהלך פנים פלסטיני – המגזר הציבורי ברשות הפלסטינית, שהוא המעסיק הגדול ביותר בעזה, נאלץ לבצע מהלך פרישה מוקדמת וקיצוצים של בין 30-50 אחוזים ב-2017, מה שהגביר את מצוקת הקיום. נכון להיום משלמת הרשות הפלסטינית את משכורותיהם של 60 אלף עובדי ציבור ומנגנוני הביטחון של הרשות, רבים מהם לא יכולים לבצע את עבודתם מאז 2007, עת השתלט חמאס על רצועת עזה. בנוסף, הממשל בפועל בעזה, המופעל על ידי החמאס, מעסיק כ-20 אלף עובדים, המשתכרים שכר נמוך או במשרה חלקית.

הדו"ח מציין את התקווה שהתעוררה עם הסכם האיחוד באוקטובר 2017 בין חמאס לרשות הפלסטינית, לפיו הרשות הפלסטינית תחזור לשלוט ברצועה במקום המנגנון השלטוני שהקים חמאס. לפי ההסכם מעברי הגבול יאוישו ע"י אנשי הרשות, ויימצא אופן מוסכם לשילובם של 20 אלף עובדי מנגנון הממשל של חמאס בתוך הרשות הפלסטינית. במסגרת ההסכם הוקמה ועדה שתפקידה לפתור את האיוש הכפול של המשרות (ע"י חמאס והרשות הפלסטינית). במרץ 2018 דיווח שר העבודה הפלסטיני כי 60 עובדי רשות עזתים חזרו לעבודתם, אך המתיחות בין חמאס לרשות, שכללה גם נסיון התנקשות כושל בראש הממשלה הפלסטיני ראמי חמדאללה במרץ 2018, מנעה מהתהליך להתקדם.

גורם משמעותי נוסף בתחום הרווחה והתעסוקה בעזה היא אונר"א – סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים הפלסטינים. אונר"א מספקתת שירותי רווחה לכ-80 אחוזים מאוכלוסיית הרצועה, הכוללים אספקת מזון לכמיליון בני אדם. בנוסף, מפעילה הסוכנות 267 בתי ספר ו-21 מרפאות. מעבר לתפקיד הקריטי שלה בחיי היום יום של תושבי עזה, אונר"א היא המעסיק השני בגודלו ברצועה, המספק עבודה ל-12,500 עזתים.

אשה פלסטינית ותינוקה בבדיקה במרפאת אונר"א במחנה הפליטים שאטה הסמוך לעזה, 14 בינואר 2018. (AP Photo/ Khalil Hamra)

בהקשר זה, מעבר להשלכות ההומניטריות של הודעת של נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ על כוונתו לקצץ באופן משמעותי את הסיוע לאונר"א, בארגון העבודה מציינים כי למהלך עשויות השפעות שליליות גם על התעסוקה. ארה"ב היא המממנת הגדולה ביותר של הסוכנות, ובלעדיה יילכו לאיבוד משרות רבות ברצועה, בעיקר של נשים: כחמישית מהנשים העובדות ברצועת עזה מועסקות על ידי אונר"א.

האיגוד המקצועי מוחרם ע"י חמאס

בארגון העבודה העולמי מציינים כי היכולת לנהל דיאלוג בין הגורמים השונים המרכיבים את שוק העבודה בעזה קשה ביותר עד לא קיימת. ממשל החמאס בעזה מחרים זה זמן ממושך את הפדרציה של איגודי העובדים הפלסטינים – ה-PGFTU, מה שמערער את יכולתו למלא את תפקידו כאיגוד מקצועי מול הממשל ויוצר בלבול בקרב העובדים. בנוסף, מציינים מחברי הדוח כי חוקי שכר המינימום של הרשות הפלסטינית אינם מיושמים בפועל בעזה. גם גישתם של העובדים למערכת המשפט מוגבלת באופן חמור, מכיוון ששלטון חמאס אוסר עליהם להגיש תביעות בנושא סכסוכי עבודה על אירועים שהתרחשו מעל שנה מהגשת התביעה. ב-2017 לבדה, 100 תביעות כאלו נדחו באופן אוטומטי.

ללא החלק הממשלתי, השיח המשולש ממשלה-עובדים-מעסיקים בעזה אינו מתקיים בפועל. אמנם נציגי עובדים ומעסיקים מעזה מוזמנים להשתתף בישיבות ההנהלה של קרן הביטוח הלאומי הפלסטיני, ובוועדות ממשלתיות שונות במשרד העבודה הפלסטיני ברמאללה, אך פעמים רבות השתתפותם נמנעת עקב הגבלות התנועה שמטילה ישראל על הרצועה, והם נאלצים להשתתף באמצעות שיחות וידאו, התלויות באספקת החשמל המועטה ברצועה. המצב מקשה גם על היכולת לנהל דיאלוג בין עובדים למעסיקים על בעיות בתחום העבודה.

חסם משמעותי נוסף לשוק העבודה בעזה הוא אספקת החשמל הירודה בשטח הרצועה. עקב הגבלת השימוש בחשמל ובדלקים מישראל, בעזה יש אספקת חשמל של 4 עד 6 שעות ביום בלבד. מצב זה השפיע רבות על העסקים, במיוחד על פעילות תעשייתית הזקוקה ל חשמל כדי לפעול. תעסוקה הקשורה לייצור תעשייתי, שהיקפה נמצא בירידה זה זמן רב,מהווה כיום חמישה אחוזים בלבד מהתעסוקה ברצועה.

הדוח מציין כי ההגבלות שישראל שמה על עזה הוחמרו ב-2017 ומספר האנשים שחצה לישראל קטן ב 50 אחוז במעבר ארז בשנה זו. רק 54 אחוז מהבקשות למעבר בישראל לחולים רפואיים, סחורות ועובדי סיוע אושרו , ירידה מ-62 אחוז ב 2016.