הממשלה תדון מחר (ראשון) בהצעת ההחלטה שיזם משרד התקשורת שעיקרה לבטל את חובת הפריסה הארצית של סיבים אופטיים המוטלת היום על חברת IBC. החברה מחזיקה במיזם עסקי כושל לפריסת סיבי תקשורת מהירים על גבי רשת החשמל בישראל, ומחויבת לפרוס אותם בכל רחבי הארץ, כמתחרה שלישית לבזק ולהוט. במשרד התקשורת רוצים להחיות אותו באמצעות הקלות, אלא שמההצעה "הועלמה" העובדה שסלקום היא בעלת עניין בהצעה, עובדה שמופיעה בפירוש בשימוע שערך משרד התקשורת.

ההצעה להחלטת הממשלה מחר, מציעה להחליף את המצב הקיים בו IBC  מחויבת לפרוס תשתיות בכל רחבי ישראל עד 2034, במצב בו שר התקשורת רשאי להעניק לה הקלות לפי ראות עיניו. להצעה קדם שימוע במשרד התקשורת ובו מסמך החתום ע"י דו"ר עופר רז-דרור, סמנכ"ל כלכלה במשרד, הממליץ להסיר את מגבלת הפריסה הארצית, בכדי לעודד כניסת משקיע לחברה, "בשל הפוטנציאל התחרותי הרב הטמון במיזם". המסמך מפרט קשיים רבים שהפכו את המיזם החדשני לכישלון מסחרי – אמנם חברת החשמל פרוסה בכל רחבי הארץ, אבל חוטי החשמל עוברים רק בצד אחד בכביש, ויש לחפור כדי להגיע לצד השני. בשכונות חדשות, התשתית היא תת-קרקעית, ועלות הפריסה היא גבוהה מאוד, היא תלויה הסכמים נוקשים עם חברת החשמל ויצרנית הציוד CISCO בעלויות גבוהות.

איוב קרא שר התקשורת, אוגוסט 2017 (יונתן זינדל / פלאש90).

השימוע מתעלם מסוגיה קריטית, והיא היעדר פוטנציאל תחרותי בסיבים אופטיים מכל סוג, עד שלא ימצא פתרון לסוגיית "המייל האחרון". חיבורי בניין רב דירות לסיבים אופטיים, ברוב המקרים מאפשרים חיבור של ספק אחד בלבד, מה שיוצר שליטה של בעל התשתית כלפי כל הדיירים בבניין רב דירות, ובקלות גם ברחוב או בשכונה נתונה. אין כיום בישראל שום דרך נוחה לעבור ספק, לכן כל הפוטנציאל התחרותי מסתיים באופן מעשי לאחר החיבור הראשון של אותו בניין. שימוש בפס רחב אלחוטי לטווח קצר יכול לפתור את הבעיה הזו, תוך הפחתת עלויות לחבורת התקשורת ולצרכנים כאחד, אך בישראל אין הסדרה כזו בתוקף. בהצעה נכתב כי "בכוונת שר התקשורת" לחייב את IBC  להגיע לפריסה של 40% תוך 10 שנים, אך היא לא מחייבת אותו לעשות זאת, מה שיכול לגרום לשרשרת בלתי נגמרת של הקלות, באופן דומה למה שקורה עם הפריסה הארצית של הוט. ההבדל הוא, שאצל הוט, השר מחוייב לעבור דרך "ועדה מייעצת" מיוחדת שאמורה להשיב על בקשות פטור מפריסה מלאה במקרים קיצוניים של חסור כדאיות כלכלי. בהוט מדובר במאות אלפי משקי בית שאינם מחוברים, ולכן המילים של "קידום התחרות" עשויים לשמש ל"קידום המונופולים".

יש לציין כי הסתמכות על מפעיל אחד אינה בהכרח מצב איום ונורא. גם בארה"ב ישנם אזורים נרחבים בהם קיימת רק תשתית נייחת של חברה אחת בפס-רחב. הפתרון עשוי להיות פיקוח, אלא שבמשרד התקשורת מצהירים על כוונתם לעודד תחרות, כאשר הכללים שהם מתווים במציאות צפויים לטרפד תחרות, למעט מקרים מאוד מצומצמים. חברת הוט הודיעה לבורסה על התנגדותה להקלה על IBC, וייתכן כי היא שוקלת גם הגשת עתירה משפטית בנושא, אם אכן הממשלה תקבל את הצעת משרד התקשורת: "ביום 21.6.18 הגישה הוט טלקום את תגובתה לשימוע ולפיה היא מתנגדת לתיקון רישיון IBC כפי המוצע בשימוע. בהמשך לאמור, ובהמשך לפרסומים בתקשורת לפיהם המשרד שוקל לאשר את עסקת רכישת השליטה ב- IBC על-ידי סלקום, ביום 2 באוגוסט 2018, פנתה הוט טלקום במכתב לשר התקשורת במסגרתו מתבקש המשרד בין היתר, להימנע מאישור העסקה האמורה, וזאת, לכל הפחות עד לקביעת הסדרה מקיפה ושיוויונית בנושא, ובכלל זה השלמה של הליך השימוע בעניין". גם חברת בזק מתנגדת לתיקונים ברשיון.

האינטרס של סלקום

לאחר שמשרד התקשורת פגע פגיעה אנושה בחברות הסלולר הוותיקות, באמצעות הנהגת תחרות פרועה  על המחיר תוך הפקרת סוגיית איכות השירות וההשקעות ברשת, בהן ישראל מדרדרת בעקביות, המשרד סבור כי חברת סלקום מסוגלת להפוך את IBC  למיזם עם סיכוי להחזר השקעה חיובי. נתוני IBC הם חסויים, אך נתוני סלקום הם ציבוריים. למרות שמדובר בחברה גדולה ומבוססת, לחברה יש רווחיות די נמוכה של עשרות מליוני שקלים ברבעון מוצלח, וחובות גדולים, מעל 3 מיליארד שקל. ההרפתקה של השקעה ב-IBC, עלולה להסתיים בכישלון צורב, כאשר ישנו רק מקטע אחד בודד וקטן בו ל-IBC  יש יתרון גדול בעלויות ההשקעה – שכונות חדשות, בהן ניתן להשחיל סיבים אופטיים בצמוד לרשת החשמל בעת החפירה הראשונה. בתנאים שמופיעים בהצעה, נראה שאין סיכוי לסלקום ליהנות מהשקעה במיזם הזה, אבל אם ההקלה הנוכחית תהפוך לסדרה של הקלות, אולי אז זה יהיה אפשרי.

החלופות האחרות של משרד התקשורת

למשרד התקשורת יש מספר חלופות אחרות כדי למנוע תרחיש כזה:

א. להסדיר בעצמו שימוש בפס רחב אלחוטי, מה שיקטין את עלויות הפריסה לכל חברות התקשורת ויעניק סיכוי גם למימוש של תחרות על אותם הדיירים בבניין משותף.

ב. להחליף את המצב הקיים של פריסה ארצית במצב מקובע אחר של פריסה פחות מקיפה, אך ללא רשות לשר התקשורת לתקן את הרישיון כראות עיניו ללא הגבלה בעתיד.

ג. לטפל בנושא עצמו באמצעות כלים רגולטוריים שכבר קיימים. למשל, באמצעות הצוות הבין-משרדי להסרת חסמים במיזם הסיבים, אשר החלטה מ-2016 קובעת כי בראשו עומד מנכ"ל האוצר, ולא משרד התקשורת.