לא הייתי אתכם בכיכר, חשבתי שאני והקלנועית שלי לא נסתדר הכי טוב בין רגלי ההמון הרב, שידעתי שיהיה שם. אבל ראיתי אתכם בגאווה גדולה. ראיתי מאות אלפים! (250,000 לפי הערכות המשטרה) רבע מיליון אנשים שלא מוותרים על מגילת העצמאות.  רבע מליון אנשים שלא מוותרים על הציונות. רבע מיליון אנשים שלא מוותרירים על מדינת היהודים,זו שחזו אבותינו מקימי המדינה. על התקווה שיום אחד יהיה פה טוב יותר. רבע מיליון.

רבע מיליון צעקו ביחד מילה אחת – שוויון!
שוויון!
אנשים מתחילים להבין שבמדינת ישראל השיוויון לא קיים. לא בחוק ולא בפועל.
השוויון לא קיים בחוק הלאום.
השוויון לא קיים בחוק הפונדקאות.
השוויון לא קיים בחוק הגיוס.
השוויון לא קיים בחוק המרכולים.
השוויון לא קיים בחוק ההמלצות.
השוויון לא קיים בחוק הנכים.

השוויון לא קיים בחוק.

במדינה שלנו יש אזרחים שווים ויש שווים פחות. ערך השוויון נמחק ממגילת העצמאות. אין חוק בישראל נגד אפליה. יש נוהל אחד הבנקים לטייקונים, המקבלים "תספורת" של מיליארדים מהבנקים, (באישור הממשלה) ואילו נכה נזקק המקבל קצבת קו העוני או פחותה ממנו, ואיבד את היכולת להתפרנס, נפתחים נגדו תיקים בהוצאה לפועל כדי  שיחזיר 3 שקלים לביטוח הלאומי.

280 מיליארד שקלים מכספי הביטוח הלאומי הולאמו לקופת האוצר. לקשישים נתנו תוספת מדהימה של שישה שקלים שלמים. לנכים 470 שקלים. לנכים הקשישים 235. לשרים 5,000 שקלים תוספת ולראש הממשלה 10,000 שקלים תוספת לחודש.

לומר שוויון במדינת ישראל היום הפך לפשע, כי אם יהיה פה שוויון הטייקונים יאבדו את הקלות המס ויצטרכו לשלם את חלקם למערכת הבריאות הציבורית הקורסת, לביטוח לאומי שנמצא בגרעון אקטוארי של 400 מיליארד שקלים.

כשאני מדברת על השוואת הקצבאות לשכר המינימום אנשים שואלים "מאיפה הכסף?" ואני שואלת "איפה הכסף ששילמתי?", הרי אנחנו 8 מיליון אנשים במדינה. המיסים גבוהים מאוד. היחס חוב-תוצר ירד ל-59%. ביבי מתגאה בכל הזדמנות בחוסנה
הכלכלי של מדינת ישראל, ואני חוזרת ושואלת איפה הכסף? הוא לא במערכת הבריאות הציבורית. הוא לא במערכת החינוך. הוא לא בתחבורה הציבורית. הוא לא במערכת הרווחה. הוא גם לא במערכת הביטחון. אולי הוא שקע בצוללות?

מי מפחד כל כך משוויון?

בדרך כלל מי שמפחד משוויון הוא מי שיש לו מה להפסיד. אם זה אנשי הימין שרוצים לספח את שטחי יהודה ושומרון, אך לא לתת לתושביו זכויות שוות. אם זה טייקונים שיצרכו לשלם את חובם למדינה. אם זה הציבור החרדי, שיידרש גם הוא למלא את חובותיו למדינה. אם זה כל 120 נבחרי הציבור שיצטרכו להבין שהם משרתי הציבור ולא שליטיו.

המילה הזו – שוויון – כשצועק אותה קהל של רבע מיליון איש ואישה, מקבלת כוח שיכול למוטט את החומות ולהרעיד את האדמה. המילה שנמצאת בבסיס הדמוקרטיה, בבסיס הציונות, נמחקה מחיינו כבר מזמן. רבים מאיתנו לא חשו בכך כלל, כי זו הייתה מחיקה זוחלת, במסווה של ועדות על ועדות ועוד ועדות, שכביכול באו למצוא פתרונות, אך רק העמיקו את חוסר השוויון. לא מחקו את השוויון בבת אחת. התחילו מהאותיות הקטנות – הי' נמחקה קודם, אחריה הו' והו' השנייה. חוק הלאום הוריד את הש' ונותרנו עם הנ' הסופית. זו שמסמלת את סוף המילה. ואולי גם את סוף המדינה.

להיות עם חופשי בארצנו, זה המנון המדינה, זו התקווה והשאיפה של כולנו. אבל אנחנו כלל לא חופשיים. אנחנו צמיתים, אריסים, לבעלי ההון. עבדים למערכת ההון-שלטון ומסומאים בידי העיתונות הנשלטת בידי ההון והשלטון. בקרוב לא נוכל עוד להביע דעה המנוגדת לדעת הממשלה. פעילי שמאל נחקרים בידי השב"כ בכניסתם לארץ. דרעי, שר הפנים, שנשפט והורשע חזר לזירת הפשע, ונגד ראש הממשלה וממשלתו נערכות חקירות פליליות. הפושעים ממשיכים לשנות את החוקים לתועלתם האישית.

אני עדיין מסתובבת חופשי בקלנועית שלי, למרות שאני כבר מזמן חיה בכלא כלכלי, ואת הצעקה "שוויון" ו"צדק" אני ושאר הנכים בישראל צועקים כבר שנים. אני פונה אל כל מי שקורא שורות אלה לבוא ולתמוך בהפגנת הנכים, ביום שלישי, ה7.8 בשעה 16:00 בשדה התעופה בן גוריון.

בואו לצעוק שוויון גם לנכים, גם לקשישים, גם לכם.