מזה חודשים מתחוללת בבריטניה סערה סביב האשמות קשות בדבר אנטישמיות רווחת במפלגת הלייבור במדינה. נדמה שהקהילה היהודית כולה עסוקה בסקנדל אחרי סקנדל שמתעורר במפלגה בדבר ההאשמות כי יו"ר המפלגה, ג'רמי קורבין, ותומכיו הביאו למרכז הבמה המפלגתית אנטי-ישראליות ואף אנטישמיות גלויה.

למעשה, הקהילה היהודית בבריטניה נמצאת בימים אלו במשבר עמוק. תומכים רבים של מפלגת הלייבור מוצאים את עצמם ללא בית פוליטי, ושלושה עיתונים יהודיים מרכזיים פרסמו לפני שבוע טור דעה שמגדיר ניצחון של קורבין בבחירות הקרובות כ"סכנה לקיום יהודי בבריטניה". קורבין כמובן דוחה את ההאשמות, אבל התחושה בקרב יהודי בריטניה הופכת בחודשים האחרונים לקשה יותר ויותר.

אני תומך בג'רמי בהכל, באמת בהכל, חוץ מאשר בכל מה שקשור בישראל. זאת בעיה בשבילי. אני צריך להחליט אם אני תומך במה שאני מאמין שנכון בשביל המדינה הזאת, על חשבון האנטישמיות שהוא מביא איתו. אני לא יודע מה לומר

ג'רמי קורבין, שעלה לראשות המפלגה ב-2015, הוא עדיין דמות מוערצת בחלקים רחבים של השמאל בעולם כולו. הוא מתנגד חריף למדיניות הקיצוצים התקציביים וקורא להרחבה תקציבית, הלאמה של תעשיות פרטיות שלמות והרחבה דרסטית של מערכת הרווחה הבריטית שעברה שני עשורים של קיצוצים אכזריים. עם זאת, אנשי הקהילה היהודית בבריטניה חוששים כי המרכזיות של קורבין ותומכיו, הביאה להתחזקות של אותם החלקים במפלגת הלייבור שרואים בישראל כישות לא לגיטימית, ונותנים במה לגורמים אנטישמיים במפלגה.

"אני תומך בג'רמי בהכל, באמת בהכל, חוץ מאשר בכל מה שקשור בישראל", אומר בשיחה עם 'דבר ראשון' פעיל יהודי במפלגת הלייבור שביקש שלא להזדהות. "זאת בעיה בשבילי. אני צריך להחליט אם אני תומך במה שאני מאמין שנכון בשביל המדינה הזאת, על חשבון האנטישמיות שהוא מביא איתו. אני לא יודע מה לומר".

מנהיג הלייבור הבריטי ג'רמי קורבין (צילום: Chatham House, London)

היהודים הבריטים נדחקים

תופעה חדשה שהחלה לקבל תהודה בבריטניה בחודשים האחרונים היא של יהודים נטולי זהות פוליטית. בעבר היו מרבית אנשי הקהילה היהודית החילונית תומכי מפלגת הלייבור, שנתפשה כבעלת ברית של המיעוטים במדינה והייתה גורם משמעותי בהצלחתם של המהגרים היהודים ממזרח אירופה. עם זאת, בשנים האחרונות, ובייחוד מאז עלייתו של קורבין לראשות המפלגה ב-2015, יותר ויותר יהודים מצביעי שמאל מוצאים את עצמם ללא שיוך פוליטי.

"אפשר לומר שהזהות הזו, יהודי-שמאלי-מצביע לייבור, די נמחקה" מספר ג'ם, צעיר יהודי בן 30 שמתגורר בלונדון. ג'ם היה בעבר חבר מפלגה ופעיל פוליטי מרכזי, אך החליט לגזור את כרטיס החבר בעקבות היחס של פעילים רבים אחרים אליו כשיצא נגד גילויי האנטישמיות שפגש. "הלייבור היה הבית הפוליטי שלי מאז שאני זוכר את עצמי. אני לא מוצא את עצמי במערכת הפוליטית בבריטניה יותר. בעבר הייתי תומך לייבור, אבל היום אני פשוט לא יכול לעשות את זה בלי לוותר על מי שאני ומה שאני מאמין בו. אני כבר לא פעיל פוליטית, ובכנות אני לא יודע למי אצביע בבחירות הבאות".

מה שקורבין מואשם בו הוא שהוא מתעלם באופן מופגן מהתבטאויות אנטי-ישראליות שיכולות להביא לאנטישמיות, או שמשתמשים בהן באופן אנטישמי. הוא חוזר וטוען שהוא מתנגד לשנאת יהודים, ואני מאמין לו. אבל בסיס התמיכה שלו הוא מאד אנטי-ישראלי, והוא נוטה להתעלם מגילויי אנטישמיות שמתרחשים בבסיס התמיכה הזה

ג'ם מספר על ההתנכלויות שהובילו לבחירתו לעזוב את המפלגה. "לא הסכמתי לקבל את התמיכה של קורבין בארגונים אנטי-ישראליים, וזה הוביל ליחס קשה אלי מצד חלק מהפעילים, בייחוד חלק מאנשי מומנטום (ארגון חוץ פרלמנטרי שמאלי שהריץ את קורבין ב-2015)", הוא מספר. "לפעמים קראו לי סוכן של המוסד, וטענו שישראל עומדת מאחורי הניסיון להדיח את קורבין. לפעמים אמרו שאני עובד בשביל המפלגה השמרנית, שרוצה להיפטר מקורבין בגלל הפופולריות שלו. יש מן עדת מעריצים סביב הבנאדם הזה. הם מאד סגורים, אם אתה לא חלק מהם, אתה נגדם. אם אתה לא תומך של קורבין אתה כנראה פעיל של מישהו עם אינטרס להפיל אותו".

ג'ונת'ן לידר, יהודי בריטי נוסף וחבר במפלגת הלייבור מתאר מציאות בה יהודי בריטניה השמאליים נדחקים החוצה מהמפלגה ולעבר מפלגת הימין השמרנית. "אני עוד לא גזרתי את כרטיס החבר שלי, כי אני חושב שעוד יש לנו עם מי ואיך לעבוד. אבל הרבה יהודים שהיו חברים שלי במפלגה אמרו 'עד כאן' ועזבו", הוא מספר. "למעשה, היהודים נדחקים ימינה בלי שהם בוחרים בזה. אם הם לא מוכנים להצביע לקורבין, אין להם הרבה ברירות".

בית הכנסת בוויס-מרקס בלונדון (צילום: Emmanuel DYAN/ פליקר)

שניהם מספרים על סוג של אנטישמיות שמתחזה לביקורת על ישראל, אבל מופנה בפועל כלפי היהודים בבריטניה. "כל כך הרבה פעמים הסבירו לי, בדרך כלל בהטחה כלפיי, שישראל, או המוסד, או כל מני דברים כאלה, משתפים פעולה עם הניסיון להדיח את קורבין", מספר ג'ם. "אני לא מכיר אף אחד במפלגה שיגיד שהוא שונא יהודים. אף אחד לא קם בבוקר ואומר שצריך להיפטר מהיהודים בבריטניה. אבל קח את ההאשמה הזאת, על הקונספירציה, ותחליף את ישראל בכל מיעוט אחר – זה לעולם לא היה נאמר".

"אם אומרים שזו לא אנטישמיות, אז למה הטענה הזו מופנית שוב ושוב כלפי היהודים?", שואל ג'ם. "ועידת המפלגה כבר קיבלה את כל סעיפי הדוגמאות לאנטישמיות בהצעה של המרכז לזכר השואה, חוץ מאחת. הדוגמא שהם לא קיבלו היא הרמיזה שהיהודים נאמנים יותר לישראל מאשר למדינה שבה הם חיים. משם ועד להאשים את היהודים בקונספירציה שישראל אחראית לה המרחק די קצר, ובפועל מי שסופג את ההאשמות המגוחכות האלו הם החברים היהודים במפלגה. אז איך אפשר להגיד שזו לא אנטישמיות?".

הסיפור של קורבין

"זה נורא שבתי ספר יהודיים צריכים להציב שומרים בכניסה. אי אפשר לאפשר את זה. אני מתנגד לכל גילוי אנטישמיות, ואנחנו חייבים לפתור את הסיפור הזה במפלגה", אמר קורבין בראיון לא מזמן. לא כך נשמע האנטישמי הקלאסי. אז למה מופנות נגדו האשמות כבדות כל כך מצד הקהילה היהודית?

קורבין היה חבר פרלמנט שנים לפני שנבחר לראשות המפלגה ב-2015. לאורך השנים הללו הציב את עצמו כתומך באוכלוסיות המדוכאות ביותר בבריטניה ובעולם, ובמידה רבה משם שאב את כוחו. כמו רבים בשמאל האירופי, קורבין מתייחס לפלסטינים כאל אוכלוסייה מדוכאת ולישראל כאל תוקפן שיש להתנגד אליו. ברוח הזו השתתף לאורך השנים באירועים ומאבקים בהם חלק ניכר מהמשתתפים קראו להשמדתה של ישראל. בעלי הברית הפוליטיים שלו לאורך השנים היו אנשים שנויים במחלוקת, וחלקם אף מתנגדים לזכות קיומה של ישראל.

הפגנת BDS בלונדון. 27 באפריל 2017 (צילום: Philafrenzy/ויקימדיה)

 

קורבין עצמו מעולם לא קרא להשמדת ישראל, וחוזר וטוען שהוא רואה חשיבות בזכות קיומה של המדינה. עם זאת, ניצחונו ב-2015 הביא לעלייה משמעותית בכוחם של אותם בעלי ברית שלו. "הניצחון שלו הביא לתנופה אדירה במרכזיות של הקולות האלו, שמתנגדים לישראל, ואפילו לאלו שיוצאים נגד היהודים בכלל", אומר ג'ם.

קורבין חוזר וטוען שהוא מתנגד לכל גילוי אנטישמיות, ושיפעל כדי למגר את התופעה במפלגה היכן שהיא תתגלה. הבעיה היא שהוא לא מזהה אותה. "יתכן ויש (אנטישמים במפלגת הלייבור – י.ק), אבל מספר המקרים שהגיעו לתשומת ליבנו מייצגים לא יותר מ-0.1% מהחברות במפלגה, שמייצגת יותר מחצי מיליון חברים בריטיים. עם זאת, אפילו מקרה אחד הוא יותר מדי", הוא כתב בטור בעיתון ה'גרדיאן' הבריטי בשבוע שעבר.

"העניין עם קורבין הוא מורכב", אומר ג'ונתן. "אני לא חושב שהוא אנטישמי בדיוק, וזו לא ההאשמה שמופנית כלפיו. מה שקורבין מואשם בו הוא שהוא מתעלם באופן מופגן מהתבטאויות אנטי-ישראליות שיכולות להביא לאנטישמיות, או שמשתמשים בהן באופן אנטישמי. הוא חוזר וטוען שהוא מתנגד לשנאת יהודים, ואני מאמין לו. אבל בסיס התמיכה שלו הוא מאד אנטי-ישראלי, והוא נוטה להתעלם מגילויי אנטישמיות שמתרחשים בבסיס התמיכה הזה".

כך, למשל, נחשף לאחרונה שקורבין היה חבר בקבוצת פייסבוק בשם "פלסטיין לייב", שחלק מהתוכן שפורסם בה היה אנטישמי באופן מובהק, וחלקו עסק בהכחשת שואה. קורבין מעולם לא שיתף את התוכן, לא כתב בקבוצה וטוען שלא נהיה מודע לתוכן שמתפרסם בה. "אם הייתי מודע לזה הייתי יוצא נגד באופן נחרץ", אמר בראיון.

האופן בו קורבין מלבה את האנטישמיות במפלגת הלייבור הוא חמקמק, והולך על גבול דק בין ביקורת לגיטימית לבין אנטישמיות. בתקשורת הבריטית מתקיים מאבק אגרסיבי בין תומכי ומתנגדי קורבין מזה חודשים. אופן הסיקור של שני הצדדים מוציא את הדברים לעיתים קרובות מהקשרם, ומטה את הדיון לטובת אחד הצדדים. כך, בעוד השמאל טוען כי עיתוני הימין מעלילים על קורבין במטרה להדיח אותו מראשות המפלגה, העיתונים הימניים טוענים שהשמאל עיוור ל"אנטישמיות הבוטה שהמנהיג העליון של המפלגה לוקה בה", כך לדברי אחד הפרשנים ב'סאן' הבריטי – צהובון ימני.

אני לא מכיר אף אחד במפלגה שיגיד שהוא שונא יהודים. אף אחד לא קם בבוקר ואומר שצריך להיפטר מהיהודים בבריטניה. אבל קח את ההאשמה הזאת, על הקונספירציה, ותחליף את ישראל בכל מיעוט אחר – זה לעולם לא היה נאמר

האופן שבו קורבין מתבטא כלפי ישראל היה מאז ומעולם גבולי מאד – מה שמאפשר הוצאה מהקשר במקרים רבים. לדוגמא, רבים בקהילה היהודית זוכרים לקורבין את הופעתו בטלוויזיה האיראנית, והביקורת שהשמיע בה נגד ישראל. חלק מעיתוני הימין פרסמו את הסיפור תחת כותרות שנתנו את הרושם שקורבין קרא להשמדת ישראל, אבל הסיפור האמתי הוא מורכב יותר.

הופעתו בטלוויזיה איראנית מעוררת מחלוקת בפני עצמה שכן ממשלות איראן קוראות בגלוי להשמדתה של ישראל, ושיתוף פעולה עם הטלוויזיה האיראנית הוא ללא ספק מתן גיבוי לעמדה הזו. אבל, בניגוד לדימוי הציבורי עליו, קורבין לא תקף את זכות הקיום של ישראל. בראיון שנתן התייחס לפיגוע של פעילי דאע"ש נגד מטרה של הצבא המצרי, בזמן שלטון מורסי ב-2012. מורסי היה חבר בארגון האחים המוסלמים, וממשלתו הייתה מקורבת לארגון, מה שגרם לחששות בישראל ביחס לברית העדינה עם מצרים.

על הפיגוע אמר את הדברים הבאים: "אני מאוד מודאג, וצריך להסתכל על התמונה הרחבה. למי יכול להיות אינטרס בערעור היציבות של הממשלה החדשה במצרים? אינטרס של מי יכול להיות הרג של מצרים חוץ מישראל, שמודאגת מהקשר ההולך ומתהדק בין הפלסטינים לבין הממשלה המצרית החדשה?". מצד אחד תהייה לגיטימית, מצד שני, בחירה מטרידה של מילים.

זהו אמנם ניתוח אווילי למדי, אבל אי-אפשר להסיק ממנו שקורבין מתנגד לקיומה של ישראל. "העניין הוא בהקשר", אומר ג'ונתן. "קורבין אומר שוב ושוב שהוא מאמין בזכות קיומה של ישראל, וזה מצויין. אבל הוא הולך תמיד בתחום האפור של שלילת הלגיטימציה, והרבה פעמים דווקא ההקשר הוא העניין. אם הוא מופיע בטלוויזיה האיראנית, או משתתף באירוע שבו חלק מהאנשים משווים בין ישראל לגרמניה הנאצית. אוקיי, אז הוא לא אמר את הדברים, אבל הוא יו"ר המפלגה. יש משמעות להקשר שבו הוא עושה את הדברים".

אנטישמיות ואנטי-ישראליות

"קורבין לא שינה את המפלגה מקצה לקצה. המפלגה היא עדיין אותה המפלגה שהייתה לפני שהוא נבחר, ויש בה בעלי ברית מאד חשובים לקהילה היהודית", אומר ג'ונתן. "מצד שני, הוא גם לא הביא את אותם הקולות האנטי-ישראליים בעצמו, הם היו קיימים גם לפני שהוא נבחר. מה שהניצחון שלו עשה היה לתת מעמד מרכזי יותר לאותם כוחות שרואים בישראל כתוקפן תמידי, ואפילו לאלו ששוללים את זכות קיומה של המדינה", אומר ג'ונתן.

עמדות מסוג זה הולכות והופכות לנפוצות בקרב השמאל האירופאי והאמריקאי בשנים האחרונות. מדובר בסוג אחר של אנטישמיות, שעוסק לא בגזענות כלפי יהודים כקבוצה, אלא בדה-לגיטימציה של מדינת הלאום היהודית – ישראל. יותר ויותר מהשמאל רואה בישראל תוקפן תמידי ובפלסטינים כקורבנות שיש לשחרר, מבלי להתייחס למורכבות של המציאות הפוליטית במזרח התיכון ובעוולות של ארגוני הטרור. עמדה זו מביאה לעיתים קרובות לדה-לגיטימציה כללית של ישראל.

עמדה זו באה לידי ביטוי באופן מובהק במשבר האחרון שפקד את המפלגה סביב הגדרת האנטישמיות. הוועדה המרכזית של המפלגה דנה בהגדרה המקובלת לאנטישמיות, שהיא התנהגות שבגינה אפשר להדיח חברים במפלגה. המכון הבינלאומי לזכר השואה הגיש הגדרה שמקובלת היום על מרבית הגופים הציבוריים בבריטניה, ומכילה מספר דוגמאות להתנהגויות אנטישמיות, שכוללות דה-לגיטימציה של ישראל ושיתוף פעולה עם קונספירציות נגד יהודים.

קורבין אומר שוב ושוב שהוא מאמין בזכות קיומה של ישראל, וזה מצויין. אבל הוא הולך תמיד בתחום האפור של שלילת הלגיטימציה, והרבה פעמים דווקא ההקשר הוא העניין

"מה שקרה הוא שהוועידה קיבלה את ההגדרה עצמה, אבל סירבה לקבל חלק מאותן הדוגמאות", אומר ג'ונתן. "כמובן שהדוגמאות שאותן הם לא קיבלו הן אלו שיכולות להגביל את מי שמעוניין בלערער את הלגיטימציה של ישראל. המפלגה מקבלת את זה שאסור להכחיש שואה, ואסור לפגוע ביהודים. אבל אותם כוחות במפלגה שעוסקים בדה-לגיטימציה של ישראל לחצו שלא לקבל את הסעיפים שאוסרים על התנהגות כזו".

אותם הסעיפים שהוועידה סירבה לקבל היו אלו שעסקו בשלילת זכות קיומה של ישראל, והאשמת היהודים בתמיכה בישראל על חשבון המדינות בהן הם חיים. "למה שתהיה למפלגה בעיה עם לאסור על החברים להגיד את הדברים האלה? זה פתח לקונספירציות שמזכירות את הסוג העתיק ביותר של עלילות הדם", אומר ג'ם.

לדעתם של יהודים בריטים רבים, גם אופן ההתמודדות של המפלגה עם המשבר משקף העדפה חמורה של מרכז המפלגה את הפלגים האנטישמיים על חשבון היהודים. מרגרט הודג', חברת פרלמנט בריטית, התעמתה עם קורבין וקראה לו גזען ואנטישמי, מה שהוביל להליכים משמעתיים נגדה. לעומת זאת, חבר מפלגה שטען שהיהודים עומדים מאחורי ניסיון להפיל את קורבין כמעט הודח רק לאחר לחץ משמעותי שהופעל על המפלגה. גם חבר הפרלמנט איאן אוסטין, שיצא נגד תופעת האנטישמיות במפלגה, נמצא כיום בהליך משמעתי.

מקור במפלגת הלייבור שביקש שלא להזדהות הסביר ל'דבר ראשון' שאופן ההתמודדות עם תופעת האנטישמיות במפלגה יעלה שלב בקרוב, ויפתח דרכים יעילות בהרבה. לטענתו, השינויים בתקנון המפלגה יאפשרו לתת-ועדה ייעודית לטיפול במקרי אנטישמיות לפעול להדחה מהירה של אנשים שמואשמים במקרים של אנטישמיות. "אנחנו עובדים על להוציא את הגורמים האלו מהמפלגה. זה לוקח זמן, אבל אנחנו עובדים על זה. חשוב לנו להזכיר שמפלגת הלייבור היא בעלת ברית של הקהילה היהודית, ומצער אותי מאד באופן אישי שזו הנקודה אליה הגענו".