דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שלישי ט' באדר ב' תשפ"ד 19.03.24
14.2°תל אביב
  • 7.4°ירושלים
  • 14.2°תל אביב
  • 12.2°חיפה
  • 14.1°אשדוד
  • 11.5°באר שבע
  • 16.5°אילת
  • 15.0°טבריה
  • 8.4°צפת
  • 13.1°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
חברה ועבודה

כבולים למעסיק / טענות לתנאי עבדות: תביעה אזרחית נגד חברת בנייה טורקית הפועלת בארץ

חמישה עובדים לשעבר בחברת יילמזלר תובעים פיצויים בסך 1.8 מיליון שקלים | העובדים טוענים, בין היתר, כי הוחזקו במתחם מגורים נעול, הועסקו למעלה מ-12 שעות ביום ונדרשו להסתיר פציעות שספגו בעבודה | החברה: "טענות שקריות"

פועלי בניין בתל אביב, למצולמים אין קשר לכתבה. (צילום: גידי כהן קידר)
פועלי בניין בתל אביב, למצולמים אין קשר לכתבה. (צילום: גידי כהן קידר)
ניצן צבי כהן
ניצן צבי כהן
כתב לענייני עבודה
צרו קשר עם המערכת:

לראשונה בישראל: חמישה עובדי בניין, בעלי אזרחות טורקית, הגישו תביעה אזרחית לפיצויים של למעלה מ-1.8 מיליון שקלים כנגד חברת הבנייה שהעסיקה אותם – יילמזלר  אינטרנשיונל בע"מ – בטענה שהוחזקו בתנאי עבדות. העובדים טוענים כי החברה הפרה באופן שיטתי את זכויותיהם ואף סיכנה את בטיחותם, תוך שהיא מהלכת עליהם אימים באמצעות שטרי חוב עליהם הוחתמו בתורכיה ואף באלימות פיזית וכן באמצעות הכוח שניתן לה בשל הסדר ההעסקה הכובל שקבעה המדינה לעובדי חברות הבניין הזרות.

התביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד עידית צימרמן מהקליניקה לזכויות עובדים באוניברסיטת תל אביב, יוצאת דופן מכיוון שבעוד שהחזקת אדם בתנאי עבדות נחשבת לעבירה פלילית, התביעה הנוכחית מבקשת להכיר בה גם כעוולה אזרחית. באם בית הדין יפסוק כך, באופן תקדימי, ייווצר כלי משפטי נוסף למאבק בסחר בבני אדם בישראל. כתב התביעה הוכן בסיוע הסטודנטיות ענת ויידרגורן יערה ברק וחמד סועאד מהקליניקה לזכויות עובדים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

חשוב להסביר כי בעוד תופעת העבדות ההיסטורית התבססה על שלילה מוחלטת של זכויות אדם והחזקתו כברכוש, כיום לאחר שחוסלה התשתית החוקית להחזיק באדם כבקניין, העבדות המודרנית קשה יותר לזיהוי. ישנם שורה של סממנים שעשויים במצטבר לרמז על מצב של עבודת כפייה או עבדות, כשבלבם ניצולו החריף של האדם בשוק העבודה. סממנים נוספים הם שלילת חירות, המגיעה לעתים לכדי כליאה של ממש, עבודה בסביבה רוויית איומים ואלימות, חוסר יכולת לבחור מעסיק ומקום עבודה, שינוע כפוי, עבודה תחת חוב משמעותי ופרקטיקות שליטה נוספות. בישראל נאסרה התופעה בחוק איסור סחר בבני אדם מ-2006.

שטרות חוב, מתחם מגורים נעול והסתרת תאונות עבודה

לטענת כתב התביעה, דקות ספורות לפני עלייתם על המטוס לישראל, נדרשו העובדים לחתום על ערמת מסמכים, שאת תכנם לא ניתן להם זמן לקרוא למרות שזומנו לשדה התעופה זמן רב קודם לכן והיו כבר עייפים מהמתנה. עוד טוענים העובדים כי מעולם לא נמסרו להם עותקים מהמסמכים עליהם חתמו, אולם בדיעבד נסתבר להם כי מדובר היה בשטרי חוב בסך 90-60 אלף לירות תורכיות (כ-18.5 אלף דולר באותו הזמן) שאותם תוכל לממש החברה במעמד צד אחד בטורקיה, במידה ויגרם לה "נזק".

העובדים הגיעו לישראל בשנים 2014-5 ועבדו בחברה עד סוף שנת 2017 או תחילת 2018. במהלך רוב תקופה זו שוכנו, לדבריהם, במתחם מגורים בכפר קאסם – רובם בקונטיינרים בגודל 6-3 מ"ר, שבכל אחד מהם שוכנו בין חמישה לשמונה עובדים.

מתחם המגורים שכונה על ידם "המחנה", היה לטענתם נעול, סגור ותחת פיקוח הדוק מצד ההנהלה ושומרים חמושים מטעמה. למתחם, שננעל מדי ערב בשעה 22:00, היה שער אחד שלעובדים לא ניתן המפתח שלו. נאסר עליהם לעזוב אותו, למעט במהלך חלון זמנים של 24 שעות בסופי שבוע. לקראת ביקורות שנערכו במתחם נדרשו לדבריהם להוציא חלק מהמיטות מהחדרים במטרה ליצור מצג שווא שמשוכנים פחות עובדים בכל חדר.

לפי העולה מכתב התביעה, העובדים הועסקו במשך שישה ימים בשבוע, במשמרות יום או לילה שאורכן 12 שעות. לעתים, לטענתם, נדרשו בלא התראה מראש לבצע שעות נוספות – שהגיעו גם לימי עבודה בני 15 או 20 שעות, ובמקרים נדירים אף לבצע משמרת כפולה בת 24 שעות. יש לציין כי עבודה בבניין, הנחשב לענף המסוכן בישראל במשמרות כה ארוכות היא אף מסכנת חיים, שכן הסיכונים להתרחשות תאונה או נפילה לעובד עייף ומותש גדלים.

העובדים מעידים כי קיבלו מדי יום הפסקה בת 45 דקות בלבד, שנוכתה משכרם – וזאת על אף שבמהלכה היו נתונים לפיקוח הדוק, ונאסר עליהם לצאת מאתר הבנייה. בזמן העבודה נאסר עליהם לשבת או לנוח, גם לאחר מאמץ פיזי קשה.

עוד טוענים העובדים כי לא ניתן להם ציוד מגן בתדירות מספקת, והציוד שסופק היה באיכות ירודה. חלק מהעובדים נפגעו במהלך עבודתם בתאונות עבודה, וכל חמשת העובדים הכירו חברים שנפגעו ואף נהרגו במהלך עבודתם בחברה בישראל.

לדבריהם, עובדים שנפגעו בעבודתם נדרשו לשקר באשר לנסיבות התאונות, באופן שיטיל את מלוא האחריות עליהם. ככל שהפגיעה הגופנית לא הייתה גלויה לעין, נכתב בתביעה, היא הוסתרה ונמנע מהעובדים לגשת לטיפול רפואי מחשש שהתאונה תתגלה למזמיני העבודה או לקבלן הראשי.

במקרים רבים על פי כתב התביעה, נמנעה החברה מלהזמין אמבולנס, ופינתה עובדים באופן עצמאי לבית חולים פרטי אתו היא עובדת. על עובדים הופעל לחץ להשתחרר מבית החולים עוד באותו יום, ולקחת מינימום של ימי מחלה להתאוששות במחנה המגורים עצמו – באופן שמנע מהם את הטיפול הרפואי, ההשגחה והתנאים הסניטריים של התאוששות בבית החולים. כל מגע של העובדים עם גורמים חיצוניים ובכללם גורמי רפואה מפוקח על ידי ממונים מהחברה.

עוד העידו העובדים כי העבודה באתרי החברה מבוצעת על בסיס מבנה היררכי נוקשה, במסגרתו הממונים מטילים אימה על העובדים, עורכים מסדרי איומים וצועקים בשגרה. כל בקשה או שאלה גוררת איום בהחזרה לטורקיה או העברת אתר, והעובדים מועברים מאתר לאתר באופן שרירותי. עובדים המעוניינים לחזור לטורקיה מאוימים בפריעת שטר החוב עליו הוחתמו, וכן העידו כי החברה מפעילה גם מערך "לוכדי עריקים" כנגד עובדים שברחו מהמחנה. אחד העובדים בתביעה טוען כי הותקף על ידי אחד מלוכדי עריקים אלו של החברה ונזקק לטיפול רפואי, ובנוסף הוגשה נגדו תביעה בהוצאה לפועל הטורקית לתשלום מיידי של 40 אלף לירות על בסיס שטר החוב עליו הוחתם.

לדברי העובדים, על פי רוב לא ניתנו להם תלושי שכר כלל, וכשכן קיבלו היו התלושים בשפות שאינם דוברים, לא תאמו את שעות העבודה שביצעו בפועל, וכללו ניכויים המנוגדים לחוק. ככלל טוענים העובדים כי נפלו קורבן ל'גניבת שכר", ולא קיבלו שכר על כל שעות עבודתם, זאת לצד אי תשלום פדיון ימי חופשה, דמי מחלה וזכויות סוציאליות נוספות.

הסדרי העסקה בעייתיים בחסות המדינה

חברת יילמזלר החלה לפעול בישראל ב-2004, במסגרת הסכם רכש גומלין שנחתם עם ממשלת טורקיה, בעקבות הסכם להשבחת טנקים שחתם משרד ההגנה הטורקי עם תע"ש. כיום, פועלת החברה בישראל במסגרת החלטות ממשלה בדבר הבאת חברות בניה זרות לענף הבניין.

רק לאחרונה אישרה הממשלה את הבאתם של 6,000 עובדים נוספים, שיועסקו כולם במסגרת הסכמי העסקה כובלים – המצמידים בין אישור השהייה שלהם בישראל לבין העסקתם בחברה הספציפית אשר הביאה אותם לארץ. לטענת ארגוני זכויות אדם וזכויות עובדים בישראל מודל העסקה זה, שנאסר כבר על ידי בג"ץ, הוא התשתית המאפשרת את תצורות ההעסקה הפוגעניות המגיעות לכדי עבדות מודרנית.

למרות קביעת בג"ץ שקשירת רישיון השהייה בישראל לעבודה אצל מעסיק אחד פוגעת בכבודו ובחירותו של האדם במובנם היסודי ביותר, עתירה מקבילה שהוגשה ב-2004 כנגד הסדר הכבילה של עובדי יילמזלר נדחתה בשל העובדה שהייתה זמנית בלבד וערבה אינטרסים חיוניים של המדינה במסגרת שיתוף הפעולה בין ממשלת תורכיה ותע"ש. בג"ץ אף קבע אז כי עובדי החברה לא נדרשו בשעתו לשלם סכומי כסף גדולים עבור הגעתם בישראל, וכי עובד יילמזלר שירצה בכך רשאי לסיים העסקתו בחברה ולשוב למדינת מוצאו בלא שירבוץ על גבו חוב כבד – טענה שלדברי העותרים התבדתה כפי שניתן ללמוד משטרי החוב עליהם הוחתמו התובעים.

בפסק הדין הוצגה גם דעת המיעוט של השופט אדמונד לוי, שסבר כי תנאי העסקתם ושהותם בישראל של עובדי יילמזלר סותר את ההחלטה האוסרת על הסדרים כובלים, ואף עשוי לבסס נורמה שתפגע גם בעובדים זרים בעתיד. אכן, לאחר דחיית העתירה בנוגע לכבילת עובדי יילמזלר הוארך תוקף ההסכם עימם, הוגדל מספר העובדים שהותר לה להעסיק, ואף הוכנסו חברות זרות נוספות לישראל בתנאים דומים.

העובדים בתביעה, שברחו לאחר פיטוריהם ממחנה המגורים של יילמזלר, הגישו בסיוע ארגון קו לעובד בקשות להסדרת מעמדם כעובדי בניין בחברה אחרת בעלת היתרים להעסקת עובדים זרים בתחום הבניין בישראל. רשות האוכלוסין קבעה כי העובדים יוכלו להיות מועסקים אך ורק באחת מחברות הבניה הזרות האחרות הפועלות בישראל, המעסיקות אף הן את עובדיהן במסגרת הסדרים כובלים – אלא שחברות אלו, למעט יילמזלר, הן חברות סיניות המגיעות עם מנהלי עבודה דוברי סינית, בהן העובדים התורכים לא יוכלו באמת להשתלב. לעובדים נתנה ארכה עד סוף אוגוסט למצוא חברת בנייה זרה שתוכל להעסיק אותם, ובמידה ולא יצליחו בכך – הם עשויים לעמוד בפני סכנת גירוש.

ב-2016 קבע דיין בית הדין לעררים אלעד אזר כי עדותו של עובד לשעבר שטען כי הועסק בתנאי עבדות ודרש שנת שיקום בישראל היא מהימנה, וכי תנאי העבודה אותם תיאר עולים כדי עבדות או עבודת כפיה. אולם פסק דין זה נתקבל רק לאחר שהעובד עזב את הארץ. גם עובד זה תיאר בעדותו במשטרה העסקה במשך 12 שעות עבודה נטו ביום באתרי החברה, נעילה בחדרי המגורים בשעות הלילה, איומים, ופעילות צוות "לוכדי עריקים"  בשם יילמזלר לאיתור והענש אלימה של עובדים שעזבו את החברה ונשארו בישראל.

תגובת חברת יילמזלר

עו"ד חיים אייש, המיצג את חברת יירמזלר, מסר בתגובה לטענות את הדברים הבאים, המובאים במלואם:

"חברת יילמזלר פעילה בישראל כ- 22 שנים, חברה בהתאחדות בוני הארץ, ומקפידה לעמוד במלוא התחייבויותיה כלפי עובדיה.

"במשך שנות פעילותה בישראל , העסיקה יילמזלר עשרות אלפי עובדים ושמרה על כל זכויותיהם בהתאם לחוקי העבודה במדינה וע"פ כל דין ופעילותה בישראל מפוקחת ע"י כל הגורמים הרלוונטיים וזוכים לא פעם לציון לשבח על עמידתה במלוא הדרישות ואף למעלה מכך.

"תגובת יילמזלר לטענות השקריות נגדה ימסרו באופן מפורט בפני הערכאה המשפטית המסורה לכך אולם, יצוין כי טענות דומות שהועלו בעבר נמצאו כחסרות יסוד ובהתאמה, תביעות דומות נגד החברה נדחו פעם אחר פעם.

"למען הסר ספק אין באמור לעיל ו/או בחסר כדי לגרוע מכל טענה ו/או זכות העומדת ליילמזלר, לרבות בגין כל נזק שייגרם לה ו/או לשמה הטוב".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!