"תנאי המחייה שלנו ביילמזלר הם כמו בית סוהר", כך העיד הטורקי בן ה-24, טהיר ביראק שמו, בפני עו"ד מיכל תג'ר מארגון קו לעובד במסגרת תלונה שהוגשה לרשות האוכלוסין ומובאת כאן לראשונה באופן בלעדי. יילמזלר היא חברת בניה טורקית הפועלת בארץ במספר פרוייקטים בשנים האחרונות. לדברי ביראק, מדי יום הם נדרשים לצאת לעבודה בשעה 5:30, לעבוד במשך 12 שעות רצופות, ולשוב למגוריהם בסביבות השעה 19:30-20:00. "אז אוכלים, מתקלחים, והחל מהשעה 21:00 הדלתות נעולות. אסור לצאת ואסור להיכנס. לא אחת הכריחו אותי לעבוד גם בלילה, עד חצות, או עד 01:00 לפנות בוקר. מעולם לא קיבלתי תוספת על השעות הנוספות האלה".

"כשממונה הבטיחות עוזב, יילמזלר אומרים לנו להתעלם, לא צריך שום ציוד ושום זהירות, הם אומרים. רק לעבוד מהר ובלי הפסקה. ריבוי התאונות מסביב והמיתות, השפיע עלי באופן קשה, ונכנסתי לדיכאון. אני עדיין אדם צעיר, חיי טרם התחילו"

קו לעובד והמוקד לפליטים ולמהגרים תובעים כעת מרשות האוכלוסין וההגירה להכיר בביראק כמי שהוחזק בתנאי עבדות, ולהעניק לו מעמד של תייר עם רישיון עבודה זמני (אשרת שהייה ב'1). עדותו של ביראק מתפרסמת כאן לראשונה.

טהיר ביראק (צילום: קו לעובד)

"בתקופת עבודתי הייתי חולה כמה פעמים, אולם מעולם לא הסכימו שאנוח, הייתי חייב לעבוד גם בזמן מחלה. לא הסכימו שאלך אפילו לרופא להיבדק", מתאר ביראק בעדותו. "יש לי תגובות אלרגיות קשות, הממלאות גופי בפריחה, אבל יילמזלר לא נתנה לי לבדוק את הבעיה ולטפל בה. אני בכלל חושב שהאלרגיה קשורה לעבודה כל השעות האלה, לשמש ולזיעה. בכל מקרה לא הסכימו שאהיה ביום מחלה אפילו פעם אחת בחמש שנים. אין לנו שום חופשה בישראל. יצאתי לחופשת מולדת פעמיים בחמש השנים שעבדתי. בזמן החופשה לא קיבלתי כל שכר".

"יום המנוחה שלנו הוא משעה 13:00-14:00 ביום שישי ועד 19:00 ביום שבת. ביום זה היה מותר לנו לצאת מהמחנה, אבל אסור היה לנו להכניס איש לביקורים אצלנו. החברה אסרה עלינו להיות בקשר עם טורקים אחרים שאינם עובדים ביילמזלר. אסור היה לנו לנהל חיים חברתיים, אסור היה לשוחח עם זרים אחרים. כששאלנו למה, האחראי עלינו, אמר ש'אסור שייפתחו לנו העיניים'".

בשבוע שעבר החליט קבינט הדיור לאשר כניסתן של חברות בניה זרות נוספות לאלו הפועלות בישראל כבר כיום, ועימן עוד כ-6,000 עובדים זרים לענף הבניה

"בשנים שאני עובד בישראל היו הרבה תאונות עבודה. בשנת 2017 היו הרבה במיוחד תאונות ושני חברים שלי לעבודה נהרגו, אחד מהם פה בתל אביב, ליד עזריאלי בין יולי לאוקטובר בשנת 2017 כל יום היו תאונות ונפצעו סביבי אנשים. כל התאונות היו בגלל שהאחראים לחצו עלינו, האחראי מטעם יילמזלר. אמרו לנו לעבוד מהר, כל הזמן אמרו לנו צ'יק-צ'ק צ'יק-צ'ק. העבידו אותנו שעות על שעות בלי לתת לנוח".

זירת תאונות העבודה בקריה בה נהרג גביד דלשד ז"ל (צילום: דבר ראשון).

"יום אחד הייתה חתיכת אלומיניום שלא הוברגה כראוי, והברזל נפל לחברי לעבודה על הראש. לא נתנו לנו באותו מקום – לא קסדות, ולא רתמה", הוסיף, וציין כי בחברת יילמזלר נהגו לתת רק לחלק מהעובדים את אמצעי הבטיחות. "גם כשעברנו הדרכות על בטיחות, והסבירו לנו שצריך לעבוד עם קסדות וציוד מגן. אבל כשהממונה בטיחות עוזב, יילמזלר אומרים לנו להתעלם, לא צריך שום ציוד ושום זהירות, הם אומרים. רק לעבוד מהר ובלי הפסקה. ריבוי התאונות מסביב והמיתות, השפיע עלי באופן קשה, ונכנסתי לדיכאון. אני עדיין אדם צעיר, חיי טרם התחילו".

באוקטובר 2017 ניגש לאחראי בחברה ואמר לו כי הוא חושש לחייו, כי אינו רוצה לעבוד באתר בנייה שבו נפגעו עובדים רבים מסביב ולסכן את חייו ואת בריאותו. "הוא אמר לי, אין ברירה. אתה חייב להמשיך לעבוד איפה שאומרים לך. אסור לך לעזוב את האתר, ולא נעביר אותך לשום מקום אחר".

"החברה שולטת בחשבונות הבנק של העובדים. כעת למשל היא ביטלה לי את החשבון בנק. מדובר בסניף בנק לאומי בכפר קאסם, ובבנק לא איפשרו לי לקבל מידע אודות הכסף שמופקד בחשבון בלא אישור החברה"

"עשרה ימים אחרי השיחה הזו, באו אנשים של החברה (ה"ביריון" של יילמזלר. הוא אחראי על להחזיר לטורקיה את כל מי שמתלונן). הוא ועוד אנשים לקחו אותי בכוח, והסיעו אותי לשדה התעופה. אמרו לי שיש להם שטר חוב שלי ושישלחו אותו למאפיה בטורקיה. בשדה התעופה ברחתי להם, ונמלטתי לתל אביב".

חברת yilmazlar הטורקית, בה עבד ביראק, פועלת בישראל מזה כ-20 שנה, ומתמחה בעבודות שלד. בין היתר בנתה החברה את מגדל עזריאלי שרונה בתל אביב – שבמהלך עבודות הקמתו נהרגו שני עובדים ואירעו עוד לפחות שלוש תאונות עבודה, את פרוייקט הולילנד בירושלים ומגדלי YOO בצפון תל אביב.

אתר התאונה בבניין על דרך בגין בתל-אביב. צילום ארכיון: דבר ראשון.

משועבדים לחוב

בשנת 2000 נחקק בישראל חוק איסור סחר בבני אדם. החוק התייחס בעיקרו לעבירות של סחר מיני וקבע על עבירה זו עונש של 4-16 שנות מאסר. בשנת 2006 תוקן והורחב החוק כך שיאסור גם על צורות נוספות של עבודת כפייה ועבדות. "בשנים האחרונות רווחת בחברה הבין-לאומית תופעה חמורה בהיקפה של סחר בבני אדם, המגיע לממדים של תעשיית 'עבדות מודרנית'" נכתב בדברי ההסבר לתיקון. "בין התנאים הטיפוסיים המאפיינים את תנאי העסקתם של אותם 'עבדים' נמנים עבודה במשך רוב שעות היממה, ניתוק ממוקדי תמיכה חיצוניים, עיכוב דרכונים, הפעלת תרמית, אלימות, כוח או אמצעי לחץ אחרים נגדם, כליאתם ומתן תשלום זעום בעד עבודתם. כלי הזוכה לשימוש נפוץ בידי הסוחרים הוא 'שעבוד חובות' שבמסגרתו נדרש המשועבד לפצות את מעבידו על הוצאות הבאתו וכלכלתו".

על פי עדותו של ביראק, היה אף הוא קרבן ל'שעבוד חובות' מסוג זה. ביראק מלכתחילה הגיע לעבוד בישראל בגיל 19, עם ניסיון מועט בבניה, לאחר שצבר חובות בטורקיה, שם תמך בהוריו ובשלושת אחיו. "בשנת 2013, לפני הגעתי לישראל, חתמתי על הסכמה לעבוד ועל מעין חוברת התחייבויות ליילמזלר", העיד. "לא נתנו לי לקרוא את החוברת לפני החתימה. לא נתנו לי העתק שלה. לא אפשרו לי בכלל לדעת על מה אני חותם. לאחר מכן, כשהייתי בשדה התעופה באיסטנבול לפני הטיסה לישראל – הוחתמתי על שטר חוב לטובת יילמזלר. אמרו לי לחתום והסתירו עם היד את הכיתוב, כך שבכלל לא ידעתי על מה אני חותם. רק כעבור שנים נודע לי על כך שחתמתי על שטר חוב. אני גם לא בדיוק יודע מה הסכום עליו חתמתי. בשנת 2017 רק נודע לי, כי איימו עלי שאם אברח, יעבירו את שטר החוב עליו חתמתי למאפיה, ואני אשלם בחיי". בקו לעובד הצטברו גם עדויות עובדים נוספים, על-פיהן שטרות החוב עליהן מחתימה החברה עשויים להגיע גם ל-90 אלף שקלים לעובד.

כאמור, איום זה התממש לאחר שהתלונן על תנאי הבטיחות באתר עבודתו. ביראק שב לעבודתו תחת האיום כי שטר החוב עליו הוחתם יועבר לידי המאפיה הטורקית וזו תרדוף אותו.

"נשלחו אנשים לחפש אותי, מצאו אותי בתל אביב. 'הבריון' מצא אותי בכיכר דיזינגוף בתל אביב. הוא אמר לי לבוא איתם, או שירביצו לי. לא הסתכנתי במכות, והלכתי איתם. ישבנו בספסלים בכיכר והוא אמר לי: תעשה מה שאנחנו אומרים לך, אם לא יש לך שטר חוב וחוזה ואנו ניקח וניתן למאפיה, ואנחנו נפגע במשפחה שלך. ואז הסכמתי לחזור לעבוד. ובחודש נובמבר חזרתי ליילמזלר לעבודה. אבל כשהגעתי למשרדי יילמזלר בחזרה החתימו אותי על עוד טפסים, הפעם בעברית. אין לי מושג על מה חתמתי".

בספטמבר 2017 פורסם תחקיר בתאגיד השידור הציבורי כאן, על פי עדויות 15 עובדים בחברה, הנוגע לצוותי 'לוכדי העריקים' שמפעילה החברה, וצורות פעולתן האלימות. כלל העובדים שהעידו כנגד החברה גורשו מישראל.

אתר התאונה בבניין על דרך בגין בתל-אביב. צילום: דבר ראשון.

שליטה כלכלית ועבודה בלא שכר

"מעולם לא קיבלתי מיילמזלר תלושי משכורת. מעולם לא הגדירו לי בדיוק מה גובה השכר", מעיד ביראק. "קיבלתי מסמך רשמי של משרד העבודה בטורקיה לפיו השכר יהיה 6.5 דולר לשעה (כ-23 שקלים, נ.כ). בפועל השכר שלי היה 6 דולר בלבד בשנה הראשונה. כיום שכרי הוא 7 דולר לשעה (כ-25.5 שקלים, בעוד שכר המינימום עומד על 29.12 שלים לשעה, נ.כ)".

"היו מפקידים לי שכר כל חודש, בין 0 ל-12 בחודש. אני איני יודע דבר, רק הסכום הסופי שאני מקבל, ובהיעדר חוזה או מידע – איני מבין בדיוק על בסיס מה הוא ניתן. איש לא מסביר כמה אנו מקבלים ומדוע. אם שאלתי משהו, או ביקשתי לדעת, אמרו לי מייד שיחזירו אותי לטורקיה". עבור חלק גדול משעות עבודתו לא קיבל שכר, והיו חודשים רבים בהם שכרו היה זעום במיוחד. "בנובמבר למשל, עבדתי כל החודש – וקיבלתי שכר של 200 שקלים בלבד. שאלתי מה קרה, ואמרו לי שלקחו את הכסף ל"ביטחון" למקרה שהם יחזירו אותי לטורקיה ויהיו להם הוצאות בגיני".

לדבריו, לכל אורך שנות עבודתו הופקד שכרו לבנק בטורקיה, ורק בשנה האחרונה, החלו להפקיד את שכרו לבנק לאומי בישראל. "החברה שולטת בחשבונות הבנק של העובדים. כעת למשל היא ביטלה לי את חשבון הבנק. מדובר בסניף בנק לאומי בכפר קאסם, ובבנק לא איפשרו לי לקבל מידע אודות הכסף שמופקד בחשבון בלא אישור החברה. לאחרונה – ביום חמישי 21.6.2018 – הייתי בבנק וביקשתי מידע אודות כספי, ונאמר לי שהחברה ביטלה את האישור שלי לקבל מידע מחשבון הבנק".

כשבוע טרם מסירת עדותו – פוטר מעבודתו. "פשוט גירשו אותי. התברר לי שלא סידרו לי דברים שהיו צריכים לסדר בקונסוליה הטורקית. פניתי לחברה ושאלתי מדוע לא סידרו את הניירת שלי (הם היו אמורים להגיש הצהרה שלהם שאני עובד בחו"ל, כדי שלא אגיע לטורקיה ואדרש להתגייס לצבא כשאחזור לטורקיה. השירות הצבאי בוטל בגלל העבודה בישראל). כשנודע לי שהניירת לא סודרה והדיווח לא נעשה, שאלתי מדוע. ואז פשוט גירשו אותי מהרגע להרגע מהחברה, ואמרו לי 'אם אתה מדבר ככה – לך מפה'". משמעות הפיטורים היא גם אבדן אשרת השהייה שלו בישראל. "הבנתי שאם אחזור למחנה יעלו אותי מיד למטוס, ולכן ברחתי ולא חזרתי למגורים. אני פוחד לחזור למחנה. לאחר מכן אמרו לי חברים לעבודה שיילמזלר אמרה לעובדים אחרים שאם יעזו להתלונן כמוני – ישלמו על כך".

כעת מנסה ביראק להיעזר בארגון קו לעובד. הבקשה להכיר בו ברשות האוכלוסין כנפגע סחר בבני אדם, נועדה לאפשר לו לשמור על אשרת השהייה והעבודה בישראל, ולחפש עבודה באחת מחברות הבניה הזרות האחרות. לצד זאת שוקל ביראק בלווי קו לעובד גם את צעדיו המשפטיים למיצוי זכויותיו מול חברת יילמזלר.

בקרוב יפעלו בארץ חברות זרות נוספות

בשבוע שעבר החליט קבינט הדיור לאשר כניסתן של חברות בניה זרות נוספות לאלו הפועלות בישראל כבר כיום, ועימן עוד כ-6,000 עובדים זרים לענף הבניה, במטרה להאיץ את קצב הבניה בישראל. לאחרונה אישרה הממשלה גם את ביצוען של עבודות תשתית ועבודות ציבוריות על ידי החברות הזרות.

בארגוני זכויות האדם מזהירים כי עובדי הבניין הזרים הנוספים שיובאו לישראל – כמו העובדים הסינים והטורקים הנמצאים כבר בארץ, יועסקו במסגרת 'הסכמים כובלים', שאינם מאפשרים להם לעזוב או להחליף את מקום עבודתם מבלי לאבד את אשרת העבודה שלהם בישראל. בתנאים אלו, העובדים הופכים פגיעים יותר להתעמרות ולפגיעה בזכויותיהם – וחוששים להתמקח ולעמוד מוד מעסיקיהם גם כשמדובר בדרישה הבסיסית ביותר של שמירת הבטיחות באתרי הבניה.

תגובת חברת יילמזלר

מחברת יילמזלר נמסרה התגובה הבאה, המובאת במלואה:

"בדיקה בעניינו של העובד נשוא פנייתכם העלתה, כי המדובר בעובד אשר עבד בחברת יילמזלר כחמש שנים, במהלכן, יצא לשלוש חופשות שנתיות (בנות מספר שבועות- כל אחת) בטורקיה, על חשבון המעביד. אותו עובד שב בתום כל חופשה לישראל להמשיך ולעבוד עבור חברת יילמזלר. קשה להניח כי אם היתה אמת בטענות העובד, הוא היה מוצא לנכון להמשיך ולעבוד עבור חברת יילמזלר משך תקופה כה ארוכה ואף לשוב במיוחד לישראל לשם כך.

יודגש, כי במלוא התקופה בת 62 החודשים המותרת להעסקת העובד, נערך עמו הליך של סיום עבודה, כדין. במסגרת זו, אף פועלים הגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים כדי לפתוח לעובד חשבון בנק, אליו מופקדים מלוא הכספים שהחברה הפרישה במהלך השנים עבור העובד בגין זכויותיו הסוציאליות.

ביכולת העובד למשוך מהחשבון את הכספים.

2. חברת יילמזלר פעילה בישראל כ- 22 שנים, וחברה בהתאחדות בוני הארץ. חברת יילמזלר מקפידה לעמוד במלוא התחייבויותיה כלפי עובדיה, וכך היא נהגה גם במקרה זה.

3. במשך שנות פעילותה בישראל, העסיקה יילמזלר עשרות אלפי עובדים ושמרה על כל זכויותיהם בהתאם לחוקי העבודה במדינה וע"פ כל דין ופעילותה בישראל מפוקחת ע"י כל הגורמים הרלוונטיים וזוכים לא פעם לציון לשבח על עמידתה במלוא הדרישות ואף למעלה מכך.

4. החברה מעסיקה בשוטף כ- 1200 עובדים, הפזורים בפרויקטים רבים ברחבי הארץ, בהם גם פרויקטים ביטחוניים מסווגים, מגדלי מגורים, גשרים, תחנות רכבת ועוד.

5. כפי שקורה לא פעם, עובדים שהסתיימה תקופת העבודה החוקית שלהם בישראל תוך ניצול אשרת העבודה שברשותם, מחוץ למסגרת החוקית, מוכנים לעשות הכל כדי לתרץ הישארותם בארץ. כך גם הפעם.

6. לסיכום נציין כי העתירה אליה אתה מפנה אינה מוכרת ליילמזלר ועד למועד זה לא הועבר העתקה לידינו. אם יועבר אלינו העתק העתירה, נוכל להתייחס עניינית לנטען במסגרתה".