בית המשפט העליון הכפיל אתמול (ראשון) את עונש המאסר שהוטל על בן דרי, שוטר מג"ב, שהודה והורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ופציעה בנסיבות מחמירות, כאשר ירה לעבר הנער הצעיר הפלסטיני נדים נאוורה בשנת 2014 וגרם למותו. בית המשפט העליון קבע כי עונש המאסר בפועל שיושת על דרי יעמוד על 18 חודשי מאסר. זאת, תוך קבלת ערעור הפרקליטות, שביקשה להחמיר את העונש שבית המשפט המחוזי בירושלים גזר על דרי.
כזכור, ביוני האחרון הורשע דרי, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות וגרימת מוות ברשלנות. זאת, לאחר שבשנת 2014, כאשר שירת כמ"כ במג"ב בזמן פעילות בכפר ביתוניא, החליט לירות כדור גומי לעבר נער בן 17 על מנת לפצוע אותו, ובשל התרשלות ירה בסופו של יום כדור חי וגרם למותו של הנער.
במהלך המשפט, טענה פרקליטות מחוז ירושלים, כי דרי חטא לתפקידו וביצע פעולה עבריינית מתוך כוונה לפגוע שלא לצורך בנאוורה, שהלך כשידיו לצידי גופו ולא היווה איום על הכוח הצה"לי. בשל כך, עתרה הפרקליטות לקבוע מתחם עונש אחד לשתי העבירות בהן הורשע דרי, הנע בין 20 ל-40 חודשי מאסר בפועל.
בית המשפט המחוזי בירושלים הטיל על דרי 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי בסך 50 אלף שקלים למשפחת המנוח. בעקבות גזר הדין, הגישה המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ערעור לבית המשפט העליון על קולת עונשו של דרי, ובמקביל הוגש ערעור מקביל גם מטעמו של דרי, שטען כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונש הניתן לו.
בית המשפט העליון דן בשני הערעורים, ובדעת רוב שניתנה על ידי השופטים נעם סולברג ודוד מינץ, נגד דעתו החולקת של השופט יוסף אלרון, קיבל היום את עמדת המדינה וקבע, כי "עונש המאסר שנגזר על דרי – 9 חודשי מאסר בפועל – חורג באופן משמעותי לקולה מן העונש הראוי בנסיבות העניין, והוא בא בגדרם של אותם מצבים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור". לכן, בית המשפט העליון קבע כי עונש המאסר בפועל שהושת על דרי יעמוד על 18 חודשי מאסר. שאר רכיבי גזר הדין של בית המשפט המחוזי יוותרו בעינם.
בפסק הדין הדגישו השופטים סולברג ומינץ כי דרי בחר לירות בנווארה לא משום שחש ממנו סכנה, אלא על מנת לגרום לפציעתו. השופט סולברג ציין בפסק הדין, כי דרי עצמו הודה במסגרת בסדר הטיעון כי "לא ירה מחמת חשש – אובייקטיבי או סובייקטיבי – מפני המנוח, אלא ירה חרף העובדה שלא נשקפה ממנו סכנה. העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי אינו קרוב לבטא את החומרה שבמעשה מכוּון שכזה, כאשר מצרפים אליו את הרשלנות החמורה שגרמה למותו של המנוח".
עוד כתב סולברג כי "אחריות אדירה מוטלת על חייל ועל שוטר האוחזים בנשק. לא 'יד קלה' על ההדק, לא 'יד כבדה'; יד אחראית על ההדק, להבחין בין הצלת נפש לבין שפיכות דמים. 'דע שיש בידך כוח לעשות, ועתיד אתה ליתן את הדין' … לצערנו, הנשק שניתן לדרי על מנת להציל את הנפש, שימש – בשל כוונת זדון לפצוע, ורשלנות חמורה שנלוותה לה – לשפיכות דמים. במבחן הזה כּשל דרי; עליו ליתן את הדין".
השופט מינץ כתב כי "פועלם של צה"ל ושל משמר הגבול חשוב וחיוני עד מאוד. צריכים אנו לוודא כי יוכלו לבצע את תפקידם הקשה ללא מורא וללא חת. שלנגד עיניהם של החיילים והשוטרים תעמוד ההצלחה בביצוע המשימה שהוטלה עליו. רחוק מזה. דרי חרג באופן ניכר וברור מהגבול הקיים בין המותר והאסור".
בניגוד לדעת הרוב, השופט אלרון סבר כי אין לקבל לא את ערעורו של דרי המבקש להקל את עונשו, ולא את ערעור הפרקליטות המבקשת להחמיר את עונשו. זאת, משום שלטעמו העונש שהטיל המחוזי על דרי "נתן ביטוי הולם למכלול שיקולי הענישה הרלוונטיים, לקולא ולחומרא, תוך שהוא בוחן בקפידה ובזהירות רבה את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ואת אלה שאינן קשורות בה, ואינו ממעיט כלל מחומרת העבירות שיוחסו למשיב ומהתוצאה הקשה של מעשיו".
מהפרקליטות נמסר כי "בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה והחמיר את עונשו של הנאשם. במקרה שלפנינו קיימת חשיבות רבה בהעברת מסר ברור בכל הנוגע להקפדה על שימוש ראוי בכח, והימנעות משימוש בנשק בהעדר הצדקה מבצעית. כאשר נעשה שימוש לרעה בנשק הניתן בידיהם של חיילים ושוטרים במסגרת תפקידם, להגנה על בטחון המדינה, שלום הציבור והסדר הציבורי, יש לנקוט ענישה המבטאת את מידת הסלידה של החברה מהתנהגות זו. על המחזיקים בנשק מוטלת האחריות לעשות בו שימוש אך ורק לשם המטרות שלצורך הגשמתן הוא ניתן בידם, והדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר במי שנושא בעמדה פיקודית, כדוגמת הנאשם".
