אם אתם הורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז, אתם וילדיכם עשויים לחוות את סיום החופש הגדול כאירוע מאיים ומלחיץ. החזרה לשגרת הלימודים יכולה להיות מאתגרת לכל הילדים והילדות, אך לילדים שצברו תסכולים במסגרות החינוכיות זה קשה עוד יותר. הבשורות הטובות: זה לא חייב להיות ככה, ויש איך להפוך את השבוע הקרוב, ואת תחילת שנת הלימודים, לחוויה יותר נעימה ומאפשרת.

תכירו את מיכל מנצור, בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה, מנחת הורים מוסמכת מטעם הטכניון ואיגוד המאמנים הישראלי, המתמחה בעבודה עם בעלי הפרעות קשב וריכוז ולקויות למידה ופעילה כבר 15 שנה. מנצור הכינה ערכה מרשימה העוזרת להורים ולילדים להתכונן לחזרה לבית הספר, והיא גם נותנת לנו כמה כלים פרקטיים וגם כיווני חשיבה קצת יותר פילוסופיים על ההכנה של ילד או ילדה עם הפרעות קשב וריכוז לבית הספר.

מה צריך ילד או אדם כדי להיות מאושר? עם ובלי קשר להפרעת קשב. הוא צריך לאהוב את עצמו מספיק ולהרגיש ש'אני יכול להתמודד עם הדברים'

מנצור מתחילה את שיחתנו מלחדד שהפרעת קשב וריכוז היא לא משהו שצריך להיזכר בו רק כששנת הלימודים מתקרבת, ושהיא לא קשורה רק לביצועים של הילד או הילדה בבית הספר. "הפרעת קשב נתפסת הרבה פעמים בקרב ההורים כהפרעה בתחום הלמידה. כלומר אם הילד בסדר בבית הספר או מסתדר בתחום הלמידה הכל טוב. אבל הפרעת קשב מפריעה בכל תחומי החיים. מה שנקרא 'תפקודים ניהוליים': התארגנות, ניהול זמן. גם סוגיות של ויסות רגשי והיכולת לנהל כעסים ולא להיות רגישים מדי הן חלק מהעניין. יש אימפולסיביות רבה – קודם מגיבים ואח"כ חושבים. כך שהעבודה בבית, החיים של הילד, מושפעים מהפרעת הקשב וחשוב לתת מענה למכלול החיים של הילד באופן כללי ולא רק בבית הספר. העבודה צריכה להיות מקיפה".

"מה צריך ילד או אדם כדי להיות מאושר? עם ובלי קשר להפרעת קשב. הוא צריך לאהוב את עצמו מספיק ולהרגיש ש'אני יכול להתמודד עם הדברים'. ואם אנחנו נותנים לילדים בבית את ההרגשה של 'אוף, אני מתאמצת נורא אבל התוצאות הן לא בהתאם, יש לי קושי עם חברים אבל אני לא מבינה למה, אני אסטרונאוטית וכל הזמן אומרים לי "נו נו נו" בבית', זה זורע זרעים של חוסר הערכה עצמית. שם אנחנו נופלים. אז אפילו אם ניצחתי את הלימודים בבית הספר, גם אם אני מבריקה בבית הספר אבל אני לא מוכנה בבוקר, אני דחיינית, או ביקשו ממני לרוקן מדיח ואני דבוקה למסך ולא שמתי לב, זה יוצר פגיעה בהערכה העצמית".

במובן הפרקטי, מנצור נותנת לנו מספר עצות. "צריך לתת לילד את הכלים להתמודד עם השינוי המתקרב: תיאום ציפיות, הכנה מוקדמת, שיגרה מוכרת, גבולות ברורים. חשוב לחזק על המאמץ, על מה שהצליחו. אם הוא ניסה ובאמצע נתקע וחלם, ואנחנו נכעס, אז לא שווה לו להתאמץ. חשוב לא להתייאש, להישאר אופטימיים, וחשוב לטפל עניינית. אם יש בעיה חושבים איך לפתור אותה, לא להיכנס לייאוש. ללכת להיעזר באיש מקצוע אם צריך, אבל לא לקחת בבת אחת ארבעה אנשי מקצוע. לא מכניסים רכב לארבעה מוסכים. כל פעם לטפל במשהו אחד. אבל אם לא מטפלים זה לא נעלם, זה ייגדל".

השבוע הקרוב הוא חשוב על פי מנצור. "אני ממליצה להתכונן מראש כמה שיותר. ילדים עם הפרעת קשב צריכים וודאות, צריכים הטרמה (מהמילה טרם), צריכים הרבה תיאום ציפיות. להחזיר לשעת שינה וקימה סבירה, לפחות שלושה ימים להתחיל להעיר את הילדים ב-8 או 9, להתחיל להרגיל את הגוף. לתרגל כבר את שגרת הבוקר – כי ילדים עם הפרעות קשב שכבר הפנימו את השיגרה במהלך שנת הלימודים הם פתאום הופ! – טבולה ראסה. נמחק וצריך לעזור למערכת להתניע ולהיזכר – בסדר היום ובציפיות, במה שצריך לעשות".

אם מדובר בעלייה לכיתה א', החלפת בית ספר, גן חדש, אפילו עם ילדים רגישים במיוחד אם הם החליפו כיתה או מחנכת – "מומלץ להציע לילדים ללכת לראות את הכיתה החדשה, ללכת לראות את המקום. כדאי לעשות ביקור. המנהלת, הצוות והיועצת נמצאים כבר, לתאם ביקור, לעשות כמה דקות הכרות. זה מרגיע, זה מוריד חרדות. ילדים עם הפרעות קשב פשוט הרבה פעמים נכנסים ללחץ ממחשבות של 'איך הם יתמודדו'. יש עליהם ציפיות מאוד כבדות והרבה פעמים הם לא מתממשות כבר כמה שנים".

דבר נוסף שמנצור מציעה הוא להסביר ולתאר: מי יסיע לבית הספר, "האם זו תהיה הסעה? הורה? להסביר מי יאסוף מבית הספר, או מה השגרה בצהריים. צהרון? אוכלים בבית הספר? זה לכאורה מובן מאליו אבל זה לא באמת קורה בכל הבתים. ההורים יודעים מה קורה אבל הם שוכחים שמהצד השני הילד עם הפרעת הקשב יש לו קושי עם ניהול זמן ובעיקר קושי להסתגל לשינויים. אפילו בשאלה מי מתקלח ראשון. זה ממש משבש אותם אם פתאום משנים את הסדר. זה הרבה פעמים המקור לדווקא, או התפרצויות כעס, או התעקשויות שנראות לנו סתם אבל זה הילד שמנסה להתמודד עם שינוי שהוא לא מוכן אליו מספיק".

"חשוב שלא אני אכתיב להם את סדר היום". מנצור טוענת שכשאנחנו מרצים לילדים עם הפרעות קשב "זה נשמע להם כמו מלמול, הם לא מאמצים את זה, זה לא מחובר אליהם. צריך להפוך אותם לאקטיביים ביצירת הלו"ז שלהם. ככה הם גם לומדים להתארגן וגם הם נהיים אקטיביים ויותר אחראיים על הלו"ז. אני רוצה להיות במקום שאני שואלת אותם. זה מיומנות קשה אבל ככה הם לומדים לנהל את עצמם. אז דברים כמו 'מה יותר נוח, שאת תאכלי או שתעשי שיעורי בית קודם?' אלו החלטות שהילד יחליט לעצמו".

מנצור מציעה ללמד את הילדים ניהול זמן באופן אקטיבי. "לקחת את הבוקר ולחשב לאחור. מתי את צריכה להיות בבית הספר? כמה זמן לוקח להגיע? בואי ניקח סטופר בפלאפון ונמדוד את הזמן. ממש ללכת לבית הספר וככה מתרגלים. אז לוקח לך 12 דקות. בואי נוסיף כמה דקות כי אולי תלכי יותר לאט כשזה לא מדידה. מה צריך לעשות לפני שיוצאים? כמה זמן זה לוקח – ממש למדוד עם הילדים, כמו משחק הדמייה כזה. ואז לאכוף. לא לצפות שהילד יזכור את כל השלבים שאמרנו עכשיו ואז לכעוס ולהתאכזב מהם. צריך בכל שלב להזכיר, ללמד וליצור הפנמה ומחויבות".

"כדאי אפילו להתאמן על יבש. ממש יום אחד שעושים משחק שיגרה. לכבד את הילד שלי ואת הקצב שלו. להבין שלא יהיה מצב שביום הראשון הוא יעמוד במה שסיכמנו בעל פה. להמשיך להתאמץ ולהתאים יחד עם הילד את הסביבה ככה שהוא יצליח לעמוד בלו"ז שאורגן.

עוד הצעה פרקטית מאוד של מנצור היא לעשות הכרות עם הציוד. "לשבת ביחד ולסדר איזו מחברת מתאימה לאיזו חוברת. לתרגל פריסה של הציוד והחזרה לקלמר. את זה אפשר לעשות גם במהלך הלימודים. להגיד לילד 'בוא נצבע ביחד, תביא את הקלמר החדש ונצבע ממנו'. ואז הוא יוציא את הכל וזה יישפך וידרכו על זה האחים. זו הזדמנות להראות שמוציאים צבע צבע, ושלפני שלוקחים את המחק כדאי להחזיר כמה צבעים פנימה. מתרגלים עם הילד את הפעולה הזו". מנצור גם אומרת שאם אפשרי כלכלית רצוי שיהיה קלמר בבית הספר וקלמר בבית. זה מבחינתה חלק מיצירת סביבה ידידותית לילד עם הפרעות קשב שפותרת עניינית את הקושי שלו דרך עיצוב המציאות והתאמתה אליו ולצרכיו.

מנצור מדגישה שחשוב מאוד לא להסתיר את הקשיים שיש לילד או לילדה. "אם יש איבחונים או טיפול תרופתי שיידעו. זה עוזר לילד מאוד. לקבוע פגישה עם המחנכת בתחילת השנה. לשתף ולא להסתיר – ככל שהצוות החינוכי יודע יותר על הילד זה יותר טוב". מנצור מציעה גם להישאר בקשר עם המחנכת לאורך השנה ולהיות מעודכנים על דברים שמשתפרים או נהיים בעיה.

החזרה למסגרות החינוכיות יכולה להיות חוויה מאתגרת לכל ילד או ילדה, ובמיוחד לילדים שרגישים לשינוי, אבל עם הכנה וסיוע נכון שלנו ההורים, ניתן לבוא מוכנים יותר ועם כלים להתמודדות טובה וקלה יותר עם התקופה הקרובה. חשוב לזכור שיש גם יכולות רבות שילדים עם קשב וריכוז שונה מהרגיל בורכו בהם, ועם קצת עזרה הם יוכלו למצוא את הדרך הטובה ביותר לנצל את היכולות הללו לטובה.