הביטוי "טוב שם משמן טוב" הוא התכלית העומדת מאחורי האפשרות הקיימת בחוק להגשת תביעות דיבה (לשון הרע). הנחת המוצא היא שחופש הביטוי – חשוב ככל שיהיה – יכול להגיע למקום בו הביטוי פוגע בשמו הטוב, במוניטין המקצועי, או בכבודו של הזולת. אבל לא תמיד הדאגה לשמו הטוב של התובע היא הסיבה להגשת תביעה על ידו – לעתים עצם ההגשה של תביעה כזו משרתת מניע טקטי או אפילו אסטרטגי. מהי לשון הרע ומתי מדובר בתביעת הרתעה בתחפושת של תביעת לשון הרע? על כך ועוד בטור זה.

לפני כמה ימים התפרסם כי הנהלת בנק מזרחי טפחות מאיימת בתביעת דיבה כנגד יו"ר הוועד בבנק. איום התביעה הגיע אחרי שיו"ר הוועד התייחס לחשדות כנגד הבנק בארה"ב ואמר לעיתון גלובס כי "מי שנהנו מאותם פירות באושים וגרפו לכיסם מיליוני שקלים – הן כשכר והן כבונוסים שמנים וכבדים – הם אלה שצריכים לשלם את הקנס או לפחות את חלקו". בתגובה לאיום הבנק, השיב יו"ר הוועד כי ההנהלה מנסה להלך עליו אימים. חילופי ההתכתבויות בין הצדדים, מלמדים על העולם המגוון שבו באים לעולם טענות בעניין לשון הרע, והמטרות המורכבות שיכולות להיות מאחורי תביעות ותביעות נגד כאלה.

לשון הרע מהי?

לפי החוק לאיסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול: להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.

מתי לשון הרע מותרת?

במקרה של דבר אמת (טענת "אמת דיברתי") וכך גם במקרה של התנהלות בתום לב וכאשר יש הצדקה ציבורית לפרסום.

היכן עובד יכול להגיש תביעת דיבה נגד "עמיתו" לעבודה?

תביעה נגד עמיתו לעבודה תוגש לבית משפט שלום או מחוזי (תלוי בגובה סכום התביעה).

מנגד, תביעה בנושאים הקשורים ליחסי עבודה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצל המעסיק, וההיפך, תוגש לבית הדין לעבודה. הדין הקובע שתביעות בעניין לשון הרע יוגשו וינוהלו דווקא בבתי הדין לעבודה נקבע לפני שנים אחדות, מתוך הנחה שביחסי עבודה קיימים מאפיינים מיוחדים (כגון מאפייניו של מקום העבודה וטיב מערכות היחסים המתנהלות שם בין העובד לבין הממונים עליו, לרבות בהקשר של פעילי התארגנות) המוכרים לבתי הדין לעבודה בצורה הטובה ביותר ושתביעות בעניין לשון הרע בעבודה ראוי שיתבררו בבתי דין אלה.

מתי מדובר בתביעת השתקה בתחפושת של לשון הרע?

כאשר מדובר בתביעה שהיא חלק מטקטיקה שמטרתה לייצר לחץ נגדי מול תביעות או דרישות לגיטימיות של עובדים או ועד עובדים כנגד המעסיק.

למעשה מדובר בתביעת הרתעה או השתקה. סוג זה של תביעות שכיח בארה"ב שם הן אף זכו לכינוי – תביעות SLAPP – Strategic Lawsuit Against Public Participation, ובתרגום חופשי – תביעות אסטרטגיות נגד ביטוי ציבורי.

תביעות SLAPP הינן תביעות סרק המוגשות מלכתחילה על ידי בעל ממון ויכולת שלא על מנת "לנצח" בהן בין כתלי בית המשפט אלא כדי שעצם הגשתן ישמש אמצעי לחץ על הנתבע – עובד, יו"ר ועד או ארגון עובדים – אשר יגרום לו לוותר על מאבקו הציבורי.

גם בישראל מוגשות תביעות לשון הרע במטרה להרתיע אבל דוקטרינת תביעות SLAPP אינה מוכרת כיום בדין הישראלי. למרות שהדוקטרינה עצמה לא הוכרה, העובדה שתביעות כאמור מנוהלות כיום בבתי הדין לעבודה (בהתאם לתיקון לחוק) נותנת כלים בידי פעילי ועדים וארגוני עובדים ועובדים שיכולים למנוע תביעות סרק שעניינן ביטוי לגיטימי של חבר ועד או פעיל התארגנות כנגד הנהלת המעסיק.