בבנק ישראל טענו אתמול (רביעי) כי הריבית תישאר ברמה כמעט אפסית, כל עוד שיעור האינפלציה יהיה נמוך מהיעד השנתי שהציבו. תחת התנאי הזה, לא נראה שבנק ישראל מתכנן בקרוב העלאה של הריבית מהרמה הנמוכה עליו היא נמצאת מאז 2015. עם זאת, רעידת האדמה הכלכלית שבאה בעקבות הודעתו של הבנק הפדרלי של ארה"ב בשנה שעברה על תחילת העלאות הריבית, לראשונה מאז המשבר של 2008, עשויה לגרום לבנק ישראל לשקול בכל זאת העלאה משל עצמו בעתיד הלא רחוק.
כיום, הריבית המרכזית כמעט בכל הכלכלות המפותחות קרובה לאפסית, והיא כך מאז המשבר הכלכלי של 2008. מזה כמעט עשור החזיקה ארה"ב את רמות הריבית על 0.25%-, הרמה הנמוכה ביותר אי פעם בה הוחזקו הריביות לאורך זמן ממושך. באירופה ירדו רמות הריבית אחרי המשבר הכלכלי, אך הגיעו לרמות אפסיות רק ב-2014.
מה שידוע כ"ריבית הבנק המרכזי" הוא למעשה הריבית אותו דורש הבנק המרכזי מהבנקים על הלוואות קצרות טווח. הבנקים לוקחים הלוואות מסוג זה כדי "לסגור את היום", ומחזירים לבנק המרכזי ביום הבא, בדרך כלל אחרי שקיבלו העברות שבנקים אחרים היו חייבים להם. כך, ככל שהבנק המרכזי דורש ריבית גבוהה יותר על הלוואות אלו, כך עולות הריביות אותם דורשים הבנקים מלקוחותיהם – כדי לשמור על רמת רווחיות גבוהה. הריבית המרכזית נמוכה יותר מהריביות אותן דורשים הבנקים מהלקוחות, כדי לשמור על רווחיות.
בארה"ב ובאירופה הורידו הבנקים את הריבית המרכזית לאזור האפס כדי לעודד יציאה מהמיתון שהחל בעקבות המשבר. ריבית נמוכה הופכת את החיסכון לפחות כדאי, ומוזילה את מחיר ההלוואות. שני התנאים האלו תורמים לרווחיות גבוהה יותר של השקעה בכלכלה הראלית, ומגבירים את המוטיבציה לבצע השקעות מהסוג הזה. לכן בזמן מיתון, כשיש צורך בעידוד השקעות כדי לתמרץ את המשק, מורידים הבנקים המרכזיים את הריבית.
עם זאת, בעשור האחרון החלה הכלכלה האמריקאית להראות סימני יציאה מהמשבר, ולפני כשנה הכריז הבנק הפדרלי כי יבצע מספר העלאות ריבית בשנים הקרובות. באירופה, לעומת זאת, קצב הצמיחה עוד נותר נמוך מאד, וכך גם הריביות ישארו בתקופה הקרובה אפסיות.
בישראל החליט הבנק המרכזי להוריד את הריבית לרמה של 0.1% רק בשנת 2015, אחרי ירידה הדרגתית שהחלה כבר ב-2011. הסיבה לריבית האפסית, שנשמרת מאז, היא האינפלציה הנמוכה בישראל. יעד האינפלציה המוגדר לבנק ישראל הוא 2%. במילים אחרות, אחד התפקידים של הבנק הוא לדאוג לכך ששיעור האינפלציה במשק הישראלי לא עולה ולא יורד מ-2%.
אלא שמזה שנים נמצא שיעור האינפלציה בישראל מתחת ליעד, הנמוך מלכתחילה, של בנק ישראל. מאז 2013 עומד שיעור האינפלציה בישראל מתחת ליעד שמציב בנק ישראל, למרות עלייה הדרגתית מאז 2016. בנק ישראל הודיע, כאמור, כי ישאיר את הריבית ברמה אפסית כל עוד האינפלציה תישאר נמוכה מהיעד.
האם ישראל יכולה לשאת את הפער?
לעומת ישראל, בארה"ב צפויה הריבית להמשיך לעלות בשנים הבאות. לעלייה בריבית האמריקאית ולפערי הריביות יש השפעה מרחיקת לכת על כלכלות רבות בעולם, כולל זו שלנו.
העלייה בריבית האמריקאית היא לא פחות מרעידת אדמה בשווקים הבינלאומיים, שאותה אפשר להרגיש בעיקר בכלכלות המתפתחות. העלאת הריבית אחרי עשור של ריבית אפסית, מושכת משקיעים בדולר שמעוניינים בהחזר הגבוה יותר שמובטח בארה"ב. כך, עולה ערכו של הדולר לעומת מטבעות אחרים, כפי שאפשר לראות ביחס לשקל הישראלי בחודשים האחרונים.
במילים אחרות, במקום להשקיע במדינות שונות ברחבי העולם, המשקיעים הבינלאומיים חוזרים לארה"ב, הביקוש לדולר עולה, וכתוצאה מכך הוא מתייקר.
את ההדים של התופעה ניתן היה להרגיש בכל רחבי הכלכלות המתפתחות. מדינות שנחשבות להשקעה מסוכנת יותר הפכו בחודשים האחרונים לכדאיות פחות מההשקעה בארה"ב, היות וההחזר על השקעות בדולר עלה. לכן, ערכן של המטבעות המקומיים במספר מדינות המוגדרות כ"כלכלות מתפתחות" קרס בחודשים האחרונים.
אותן מדינות, הכוללות את ארגנטינה, ברזיל, רוסיה, פולין וטורקיה לומדות בימים קיבלו תזכורת בימים אחרונים לגבי התנודות בשוק ההון: גחמות של משקיעים בינלאומיים עשויים להוביל לסכנת קריסה.
בטורקיה המהלך הזה הוביל לאי יציבות ניכרת. חברות טורקיות רבות לוו בעשור האחרונות כמויות אדירות של דולרים בריבית נמוכה, בזכות מדיניות הריבית האפסית. המגזר הפרטי בטורקיה יצטרך לעמוד בהחזרים של 51 מיליארד דולר בשנה הקרובה, שמהווים בערך שליש מהתוצר הטורקי. אותן החברות מייצרות הכנסות בלירה טורקית, וככל שהדולר עולה בערכו המחיר הממשי אותו הן צריכות לשלם כדי להחזיר את החוב הדולרי עולה. כך, יכולתן להחזיר את החוב שלהן בזמן המוסכם הופך לבלתי סביר.
ישראל אמנם לא סובלת מהבעיה הזו, אבל בבנק ישראל שמים לב לפער. העלייה בהחזר על אג"ח אמריקאי בעקבות העלאות הריבית, מה שהופך אותן לאטרקטיביות יותר למשקיעים. דבר זה עשוי להפוך את הריבית על האג"ח במדינות כמו ישראל לגבוהה יותר, במטרה למשוך חזרה חלק מהמשקיעים. יש לציין כי בישראל זהו חלק קטן יחסית מהרכב החוב, ולא צפויה סכנה ליכולת המימון של הממשלה.
פערי הריבית כן יכולים לגרום לתנודות בשוק ההון הישראלי. ככל שיגדל הפער בין הריביות, כך תעלה המוטיבציה של המשקיעים בשוק המניות הישראלי לעבור ולהשקיע בארה"ב. יציאה של כמות גדולה של הון מישראל עשויה להביא במקרה קיצון לירידה בשווי המניות, מה שעשוי לערער את היציבות הפיננסית. סביר להניח שבנק ישראל יחל העלאה הדרגתית של הריבית בטווח הבינוני, כדי למנוע היווצרות פער גדול מדי בין רמות הריבית.
