בזמן שבמקומות אחרים בעולם מדברים בגאווה על המאבקים המוצלחים לשוויון בשכר ובמודעות כלפי כדורגל הנשים ברחבי אירופה, ארה"ב, אוסטרליה וניגריה, החצר האחורית האפלה והשבורה של כדורגל הנשים ברחבי אמריקה הדרומית אינו נמצא במרכז השיחה. השבוע החליטו נציגות של נבחרות ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, ונצואלה, קולומביה ואורוגוואי להיפגש לכנס מיוחד כדי להבין לעומק את בעיות כדורגל הנשים ביבשת וליצור מאבק סולידרי בין השחקניות, במאבק המשותף מול התאחדויות הכדורגל ביבשת.

השחקניות שייצגו את הנבחרות שלהן, נפגשו בעיר סנטיאגו בצ'ילה לכנס מהפכני של יומיים בהובלת ארגון השחקנים העולמי "FIFPRO" ובתמיכה של מדינת צ'ילה והאו"ם. יוזמת הכנס, קמילה גרסיה, מארגון השחקנים של צ'ילה אמרה לאתר "FIFPRO": "חילופי החוויות מבהירים כי יש הרבה עבודה לעשות באזור והפורום הזה הוא רק הצעד הראשון להתקרב למקצוענות. יצירת רשתות של קשרים ועבודה משותפת חיונית להמשך התקדמות האזור".

כדורגל הנשים הדרום אמריקאי סובל ברובו מיחס מחפיר ע"י ראשי התאחדויות שכולל גם יבוש תקציבי, למרות כסף יעודי שמעבירה פיפ"א להתאחדות הדרום האמריקאית, ברב ההתאחדויות הכסף אינו מגיע לכדורגל הנשים ונעלם בדרך. המפגש המשותף מאפשר לשחקניות להבין לעומק יותר את הבעיות הקשות שאיתן מתמודדות שחקניות היבשת, ולגבש אסטרטגיה משותפת.

תת מזכיר הספורט של צ'ילה קאייל באסרה התחיל את הפורום על ידי הדגשת האופן שבו ספורטאיות "יכולות להתארגן בצורה טובה יותר, להיות בעלות ייצוג, להיות מעורבות במאבק ולהיות בעלות מסר חד וברור". הוא הוסיף כי: "הספורט הוא כלי לניידות חברתית, האינטגרציה באזור תסייע לשבור פרדיגמות ולכן עלינו לעבוד יחד כדי לקדם פעולות כמו היום".

באופן מפתיע, הסיפור הכי קשה בכדורגל הנשים באמריקה הדרומית היא נבחרת ארגנטינה. סולדריות מסוג זה יכולה לעזור לה במאבקה המתמשך מול התאחדות המקומית. לנבחרת ארגנטינה בכדורגל נשים לא מקבלות בונוסים על הצלחות בטורנירים בינלאומיים, הן גם לא מקבלות שכר כמקובל במדי נבחרות בינלאומיות. אפילו את נעלי הכדורגל הן צריכות לקנות בעצמן ולמרות הכל הן בדרך להעפלה מפתיעה למונדיאל.

שחקניות נבחרת הנשים של ארגנטינה ארכיון (AP Photo/Dolores Ochoa)

ב-2017 שחקניות הנבחרת יצאו לשביתה, כמחאה על התנאים אותם קיבלו במדי הנבחרת. הן לא קבלו את תשלום הזעום שהובטח להן על האימונים, הן התאמנו בלי חדרי הלבשה נורמליים והאימונים התקיימו על מגרשי אפר שניתן להיפצע בהם. אבל מה ששבר אותן סופית הייתה הבחירה של התאחדות לחסוך על הזמנת חדרי שינה במלון לפני משחק הידידות מול נבחרת אורוגוואי והחלטה שהשחקניות ישנו באוטובוס הנבחרת ערב המשחק

השילוב של כל הדברים האלו ביחד, היה פשוט יותר מדי. שחקניות הכדורגל שלוקחות את עצמן ברצינות, לא היו מוכנות עוד לקבל את היחס המזלזל של התאחדות הכדורגל הארגנטינאית. בהודעה הרשמית שפרסמו הן הסבירו את המעשה: "אנחנו ניהלנו את המשבר עם מוכנות לדיאלוג פתוח והמשכנו להגיע לאימונים, אבל לא קיבלנו את אותו היחס ולכן החלטנו להפסיק להגיע לאימונים, דרשנו שמתקני האימונים יהיו ברמה שתתאים למה שמצופה להכנה של נבחרת הלאומית – אנחנו צריכות ארוניות, בגדים לשחקניות החדשות שהגיעו לאימוני הנבחרת ומגרש עם דשא להתאמן בו".

בניגוד להצלחת השביתה במדינות אחרות. בארגנטינה, השחקניות חזרו לאימונים בלי הישג ממשי, שלוש שבועות לפני קופה אמריקה שנערך השנה בצ'ילה. בקופה אמריקה הן סיימו במקום השלישי המצויין. בהמשך השנה הן יתמודדו במשחקי הפלייאוף מול הקבוצה שסיימה במקום הרביעי במשחקי צפון מרכז אמריקה על הכרטיס הנכסף לגביע העולם בצרפת בקיץ הבא. גביע העולם שהן יכולות להעפיל אליו בניגוד לכל הסיכויים, לראשונה לאחר 12 שנים.

בעקבות ההצלחה של הנבחרת בקופה אמריקה, השחקניות פרסמו תמונת מחאה בה מופיעות כל 22 השחקניות כאשר כולן נשענות קדימה ומטות אוזן. הן רק רוצות סוף סוף להישמע והקול שלהן הוא ההצלחה שלהן על מגרש הכדורגל.