"חיפשתי ולא מצאתי פסק דין אחד שבו עורכי דין באו וטענו לאלימות כלכלית במשפחה. בתי המשפט כמעט לא עוסקים בנושא", כך לדברי איריס אליטוביץ'-סגל, שופטת בית המשפט לענייני משפחה. היא אמרה את הדברים בכנס של לשכת עורכי הדין שנערך שלשום (ראשון) בנושא "אלימות כלכלית במשפחה". עו"ד עדי חן, יו"ר הוועדה לזכויות הילד ויו"ר הוועדה לאימוץ ולפונדקאות בלשכת עורכי הדין קראה למחוקק להתערב מיד ולהסדיר את הטיפול בתופעת האלימות הכלכלית במשפחה באמצעות חקיקה מיוחדת וכן קראה לבית המשפט לפעול כגורם מחנך כדי לבלום את התופעה עד להסדרה חקיקתית: "לא יתכן שתופעות שונות של אלימות בין בני משפחה זכו להסדרה חקיקתית ולטיפול משפטי אך תופעת האלימות הכלכלית במשפחה טרם הוסדרה".
איריס אליטוביץ'-סגל הסבירה בכנס שכדי שאלימות כלכלית תגיע לפסקי דין, עורכי הדין צריכים להביא את זה לבתי המשפט בצורה הנכונה. השופטת העבירה מספר דרכים בהן יוכלו עורכי הדין לתקוף את הנושא בבית המשפט, בין היתר, "על ידי תביעה בגין הפרת חוזה שיש בין בעל לאישה ובין הורים לילדיהם".
תופעת האלימות הכלכלית במשפחה היא תופעה בה בן משפחה אלים וחזק מונע מבן משפחה אחר וחלש ממנו (בדרך כלל בת הזוג) גישה למשאבים הכלכליים המשותפים למשפחה או למשאבים הכלכליים של בן המשפחה הקורבן. על ידי כך מושגת שליטה בבן המשפחה החלש באמצעות שליטה על הכסף המשפחתי וממילא גם שליטה בכל צעדיו. לאלימות הכלכלית במשפחה יש פרקטיקות שונות הבאות לידי ביטוי, בין השאר, בחקירה צולבת (בדרך כלל על ידי בני זוג) על כל הוצאה כספית, קטנה כגדולה, והאשמה בבזבוז ובחוסר אחריות ועוד. לעתים בן המשפחה האלים מגדיל לעשות ומרוקן את החשבון המשותף, מבריח כספים משותפים ומשאיר את החשבון ביתרת חריגה שאינה מאפשרת כל משיכה. במקרים אחרים בן המשפחה האלים כופה על בן המשפחה הקורבן ליטול הלוואה גדולה כדי להשית את סילוק ההלוואה עליו ולהכביד עליו כלכלית ולהחלישו. המערכת הבנקאית מודעת לכך ואף התגייסה לעזור לנשים הסובלות מאלימות כלכלית במספר דרכים שמפורטות באמנה מוסכמת.
נכון להיום אין חוק שמגדיר מהי אלימות כלכלית ובתוך כך מה אסור שיקרה בין בני זוג. יש תזכיר חוק ממשלתי שלא עולה להצבעה כי יש מחלוקת סביב התקצוב שלו. עו"ד ד"ר מירב שמואלי מנהלת תחום שינוי מדיניות וחקיקה בעמותת רוח נשית שהשתתפה גם היא בכנס אמרה ל'דבר ראשון', "לא רואים את זה כי אין חוק. אם נראה את זה זה כי זה נלווה לעוד סוג של אלימות. למרות שהמחקרים מראים שזה מזיק ופוגעני לטווח ארוך כמו אלימות פיזית".
שמואלי מוסיפה גם ש"כל יום שהחוק לא עובר זה חבל. החוק ייתן שם לתופעה רחבה, יאפשר לאישה להגיש תביעה אזרחית למי שפגע בה. אני דיברתי בכנס על סוג מסוים של אלימות כלכלית – דרך יצירת חובות. ישנן המון פרקטיקות של אלימות כלכלית. לדוגמא שהוא בודק כל דבר שהיא קנתה, ושהיא צריכה לדווח על שקל שהוציאה. אני התייחסתי לסוג פחות מדובר והוא יצירת חובות, או שלא בידיעתה או שלא בהסכמתה. האישה מוצאת עצמה אחרי פרידה עם חובות שלא ידעה עליהם או שידעה וחתמה תחת טרור של אלימות. מגיעות אלינו הרבה נשים אחרי פרידה ולא יכולות להתקדם ולהמשיך הלאה כי יש להן חובות. מבחינה משפטית היא חייבת".
מבחינה תקשורתית והסברתית שומעים על אלימות פיזית נגד נשים. אבל אלימות כלכלית היא יותר חמקמקה, יש אנשים שיטענו שמדובר בתחום יותר אפור, שיש אנשים שהם פשוט קמצנים וכיוצא בזאת. על כך אומרת שמואלי, "זה נתפס שיש שטחים אפורים. אנשים, גם אתמול בכנס עלו טענות אולי זה מקרה שהבעל קמצן, יש שטח אפור באוטונומיה של התא המשפחתי – הם מחליטים איך לחיות. אם זו החלטה משותפת, אנחנו מדברים קודם כל על מצב של שליטה, כדי להוכיח את זה צריך להראות שזה מתמשך ושיש כפיה, שליטה, הטלת אימה. רואים את זה הרבה לקראת פרידה – הוא מתחיל להעלים נכסים, לרשום כל מיני דברים מבלי שהיא יודעת, הוא רוצה למנוע ממנה עצמאות כלכלית. צריך להתייחס לזה כשליטה של הגבר".
ח"כ ד"ר עליזה לביא, אמרה, "תופעת האלימות הכלכלית במשפחה מורכבת וקשה יותר בישראל, משום שיש בה שתי מערכות מקבילות – בתי המשפט ובתי הדין הרבניים". היא מיד משגרת אזהרה: "ברגע שבמדינה יש רק נישואים דתיים ואין נישואים אזרחיים והמדינה מנווטת את הזוגות לבית הדין הרבני ואין בחירה, תופעה זו רק תגבר. יש לשנות את המציאות ברבדים שונים כגון חינוך, פעילות קהילתית ועוד".
עו"ד עדי חן, יו"ר הוועדה לזכויות הילד ויו"ר הוועדה לאימוץ ולפונדקאות בלשכת עורכי הדין אמר: "מהממצאים מהשטח עולה כי לרוב האלימות הכלכלית מופעלת נגד נשים על ידי בני זוגן, וכפועל יוצא, לעתים, היא מופעלת בעקיפין גם נגד הילדים הקטינים של בני הזוג. אין מדובר רק בנשים המשתייכות לאוכלוסייה מוחלשת. היא פועלת בכל המגזרים ומופעלת גם כלפי נשים עובדות וגם כלפי נשים המשתייכות לאלפיון העליון. עו"ד חן מדגישה כי "במקרים נוספים לא מעטים, האלימות הכלכלית מופעלת גם על ידי נשים נגד בני זוגן; נגד קשישים על ידי ילדיהם או על ידי האחראים עליהם וקיימים מקרים של שלילת ירושה מנשים רק בשל היותן נשים, ואין ספק כי גם פעולה זו מהווה אלימות כלכלית לשמה".
ד"ר אריאן רנן ברזילי מאוניברסיטת חיפה, חקרה את התופעה ופרסמה מאמר בנושא, בעקבותיו סיפרה כי "בתי המשפט והמחוקק מתקשים מאוד להתמודד עם התופעה. במחקר שעשיתי רואים כי בתי המשפט טרם המשיגו את ההתנהגות הזו כאלימות כלכלית ולא ממש יודעים מה לעשות עם התופעה. ישנם שני מיתוסים שמונעים מהמחוקק ומערכת המשפט לעסוק בנושא – מיתוס המשפחה כמרחב אוטונומי ומיתוס הבעל כמפרנס עיקרי, בבחינת 'בעל המאה הוא בעל הדעה'".
