כפי שפורסם לראשונה ב'דבר ראשון', בעלות מונופול הגז הישראלי מתכוונות לרכוש שליטה בצינור הגז ישראל-מצרים המושבת אשר בבעלות חברת EMG, ב-518 מליון דולר. העסקה תושלם עד סוף יוני 2019, בכפוף לבדיקות הנדסיות וחתימת הסכמי חכירה והפעלה. ההסכם, אם ימומש, יקצה למונופול הגז בלעדיות בצינור, שמהווה נכס כפול בעבורו: יכולת יצוא גז למצרים, אך גם יכולת לחסום יבוא גז ממצרים.

אתמול (רביעי) הודיעה דלק לבורסה על חתימת ההסכם החדש להשקעה בצינור הגז ממצרים, דרך חברת בת הנקראת EMED, אשר בבעלות נובל, דלק (25% כל אחת) ושותף מצרי (EAST GAS COMPANY 50%), "במטרה לממש את הסכמי דולפינוס, חתמה EMED ביום 26.9.2018 על הסכמים לרכישת 39% מהון המניות של EMG".

שר האוצר יובל שטייניץ בירך על העסקה: "שיקום צינור הגז הטבעי ישראל-מצרים, לצד השלמת הקמת צינור הגז לירדן, מחבר את מדינות ציר השלום בתשתית גז אזורית משותפת. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה, שבה מתבצע חיבור תשתיתי בעל משמעות גיאו-פוליטית וכלכלית בין ישראל לשכנותיה. מהלך זה התאפשר בזכות גיבושו של מתווה הגז וההתקדמות בפיתוח מאגר לוויתן". הודעת השר נראית תמוהה, שכן ב-2009 המצרים יצאו גז גם לישראל וגם לירדן וקשר התשתיות נוצר כבר אז, לא כעת. הקשר נחתך בנסיבות של סדרת התקפות טרור על הצינור בשנת 2011, והתנערות מצרית סופית מהחוזה בשנת 2012, בשל שינוי המצב הפוליטי במדינה. ההבדל הוא שכעת ישראל היא יצואנית הגז ולא יבואנית. כמוכן, ההתקדמות בפיתוח מאגר 'לוויתן' באמת קשורה לנושא, אך אין לעסקה קשר למתווה הגז, אותו הוביל השר, שלא עוסק בשום צורה בתשתיות ההולכה, בהן ממוקדת העסקה.

בלעדיות בהולכה למונופול ההפקה

צינור הגז ממצרים לישראל הוא כעת נכס מושבת, אשר מסובך בתביעות של EMG לפיצוי וגם בתביעות נגד EMG, על הפרות חוזה. כניסה של נובל ודלק להשקעה בו, המעניק ל-EMG שווי של 1.3 מיליארד דולר, עם הון חדש המאפשר את שיקום הצינור ופעולות הנדסיות שיאפשרו את היפוך כיוון הזרימה בו' הן על פניו חדשות טובות. עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שהעסקה מרחיבה את השליטה של מונופול הגז בישראל לא רק במאגרי הגז, אלא גם בתשתיות ההולכה. יש פרשנים שכבר העירו שמדובר בעסקה דו תכליתית:

בתרחיש הראשון, יצליחו שותפויות הגז הישראליות לייצא גז למצרים ולממש את עסקת דולפינוס. ההסכם הנוכחי מקצה לשותפויות הגז הישראליות בלעדיות בשימוש בצינור ומלווה במתווה להסדרת כמויות היצוא בין מאגר "תמר" למאגר "לוויתן" לגבי חלוקת הקיבולת בצינור עם מתן בכורה ל"לוויתן". עם זאת, העסקה תלויה במימוש מספר תנאים, כאשר המציאות בה הפקת הגז המקומי במצרים נמצאת בנסיקה, עלולה לחבל בעסקה ולמנוע את מימושה או לצמצם אותה מאוד.

אם בכל זאת העסקה תיפול, הרי שהתרחיש השני אפשרי: השליטה בצינור תשמש לחסימת יבוא גז ממצרים. לפי הודעת דלק לבורסה, "השלמת עסקת EMG מותנית, בין היתר, בחתימת הסכם קיבולת והפעלה בין EMED לבין חברת EMG במסגרתו תעניק חברת EMG ל- EMED את הזכות הבלעדית לחכור ולהפעיל את צינור EMG לצורך הזרמת גז טבעי מישראל למצרים". כך שעלות ההשקעה המשמעותית, 518 מליון דולר בסך הכל, ש-170 מליון דולר מתוכם יגיעו מדלק קידוחים, היא גם השקעה עקיפה בגידור המחיר בישראל, במתכונת של חסימת יבוא גז מצרי לישראל. הצינור עצמו נבנה בכוונה לייבא גז לישראל ולא ליצא גז ממנה, והסבתו ליצוא מצריכה פעולות הנדסיות נוספות מעבר לתיקונים שיש לבצע בצנרת בשל ההשבתה והתקפות הטרור כנגד הצינור. דלק מעריכה את ההשקעה הראשונית בצינור ב-30 מליון דולר, כדי להביאו למצב בו ניתן לייצא דרכו גז למצרים.

רמז למתווה הפשרה

ההסכם החדש תובע מבעלות המניות ב-EMG המשתתפות במכירה לוותר על כל הטענות, התביעות והליכי הבוררות בינן לבין ממשלת מצרים והחברות שבבעלותה. מדובר בחברות פרטיות אשר לטובתן הוצא פסק דין בוררות המחייב את ממשלת מצרים לשלם להן מיליארד דולר, סכום שצמח ל-1.3 מיליארד בגלל הפרשי הצמדה. על פניו מדובר בהפסד כלכלי גדול, אם ניתן גם לשער שב-EMG מעריכים את סיכויי הגביה של הפיצוי כאפסיים. מדובר בתקדים מסוכן מבחינת האינטרס הציבורי בישראל, מפני שגם לחברת החשמל בישראל יש פסק דין חלוט המחייב את המצרים לפצות אותה ב-1.7 מיליארד דולר. מדובר בכסף ששיך בעקיפין לכלל הציבור הישראלי, אשר עד כה חברת החשמל אמרה שאין בכוונתה לוותר עליו בשום תרחיש. הבעיה היא שממשלת ישראל צידדה עד כה באופן ברור ברוב האינטרסים של הבעלים הפרטיים של מאגרי הגז, ועלולה לתמוך בהם גם על חשבון האינטרסים של חברת החשמל ושל הציבור הישראלי.