לא רק אנחת רווחה משתחררת בתחילת אוקטובר – אחרי החגים ותחילת שנת הלימודים האמתית. ולא רק מאמץ לוגיסטי להכנת ארבעה ילדים למסגרות אלא גם התרגשות אמיתית. גם כשזה לא כיתה א'. התרגשות של צמיחה ויציאה לדרך חדשה. אני מאמינה כי גם המורים של ילדיי יוצאים לדרך עם תחושת התחדשות לאחר חופשת הקיץ הארוכה. לא כך המצב עבור 27,000 מורים שהם 13% מן המורים בישראל. עבורם ה-1 בספטמבר איננו תחילת שנה. להיפך, אין יום בשנה שמנציח את מעמדם כמורים סוג ב' ותקופת החגים עבורם איננה הפוגה קלה לאחר פתיחת השנה אלא תקופה של חרדה גדולה מן העתיד לבוא.
המורות הללו הן מורות הקבלן. כמו בכל עבודה קבלנית, הן משרתם של שני אדונים: משרד החינוך שקונה את השירות והקבלן (סליחה, זכיין) שמספק את השירות ומעסיק בפועל את המורות. המורות הללו לא זוכות למשל לתשלום בחופשות משרד החינוך ומדובר בכמעט ארבעה חודשים בשנה ללא משכורת. אין כל משמעות לוותק שלהם ומורה שהחל ללמד כמורה קבלן שקול למורה המלמד כמורה קבלן 20 שנה. וכאמור – אין המורות (בוא נודה על האמת מדובר ברב נשי) הללו יודעות מתי תחל השנה שלהן – לרוב לא ב-1 בספטמבר ובדרך כלל הרבה אחרי החגים והן לא יודעות מה יהיה היקף ההעסקה שלהן. וזה לא קורה רחוק כל-כך. בתל אביב למשל, כ-4,000 מורות מועסקות על-ידי "יובל חינוך": "זרוע ביצועית בבעלות מלאה של עיריית תל אביב (כך בהגדרה הרשמית) ולא חלילה כעובדות עירייה.
למה ששות הרשויות לייצר דפוס העסקה כזה? את מורות הקבלן אין הן מחויבות להעסיק בכפוף להסכמים קיבוציים הקבועים בענף. אין סיבה לשלם להן משכורות בחופשות בבחינת "לא לימדת – לא תתוגמלי" ועל קרנות השתלמות אין בכלל מה לדבר. חשוב לא פחות, מורות כאלה אינן מאוגדות. כך ניצב כל שר חינוך בפני נוסחת זהב: ככל שיותר מורות יועסקו כמורות קבלן כך מצטמצם הסיכוי למאבק מורות על תנאי ההעסקה. פתיחת שנת לימודים ללא שביתת מורות היא נוסחה שכל שר חינוך יתקשה לעמוד בה.
אין ספק כי לצורת ההעסקה הזו השלכה ישירה על החינוך שניתן לילדינו. כל מורת קבלן נדרשת לתמרן בין כמה משרות. המסר שמועבר לה מן המערכת הוא שהוראה היא תעסוקה ארעית, ללא כל סיכוי לאופק תעסוקתי. אבל איכשהו, בעיסוק (המוצדק) שלנו בתכני מערכת החינוך ובמאבק (המוצדק לא פחות) נגד תשלומי ההורים, שכחנו את המדרון התלול בו מצוי מקצוע ההוראה המופעל, נזכיר שוב, על-ידי המשרד הממשלתי בעל התקציב הגדול ביותר.
דווקא מסיבה זו חשוב לעקוב בימים אלה אחרי מאבקן של מורות תכנית 'שלבים'. מורות לילדים חולים הסובלים ממחלות שלא מאפשרות להם לצאת מביתם. 5,000 ילדים כאלה לומדים בתכנית מדי שנה. עבורם מורי התכנית הם לא רק מורות – הם חיבור לעולם שמחוץ למחלה. תזכורת לכך שלפני המחלה הם ילדים ותלמידים. הקלישאה תאמר – עבודת קודש. המציאות – מורות קבלן. המורות הללו החליטו לשים סוף למעמד הנצלני ותחת ארגון 'כוח לעובדים' בו הן מאוגדות, לא לפתוח את שנת הלימודים.
זו לא פעולה פשוטה למורות הנאבקות בעצם מול שני מעסיקים: מול משרד החינוך ומול חברת הקבלן המעסיקה אותן, 'קדימה מדע'. השביתה הסתיימה ערב החג, אך למרבה האבסורד, חלק ניכר מהמורות הללו עדיין לא יודעות מתי תחלנה את השנה. ואגב משרד החינוך, כשפונים הורי התלמידים למשרד, נציגיו משתוממים – מדוע שביתת מורי קבלן היא עניינם בכלל? אם לא נתעורר, סיפורם של הילדים החולים, שלדאבוננו הם תלמידי "החצר האחורית" של מערכת החינוך, יהיה סיפורם של כלל ילדי ישראל. משרד החינוך רוצה לעסוק ביצירת תכנים ובפיקוח ולא להעסיק עובדים. אך ההתנערות הזו מן המורות, פוגעת פגיעה אנושה במקצוע ההוראה ודרכה, גם בילדינו.
נדרשת קריאה גורפת להעסקה ישירה של מורות בישראל; במידה ופועלות מורות תחת קבלנים יש להבטיח כי משרד החינוך לא יוכל "לשבת על הגדר" כשמתנהל מאבק מורי קבלן, ובמידה ונחתמים הסכמים קיבוציים מול קבלנים יש להבטיח כי המכרז עליהם מתמודדים הקבלנים יחייב כיבוד הסכמים כאלה – ללא רצף תעסוקתי בתנאים קבועים יישמר מעמדם הארעי של מורי הקבלן.
שנת לימודים מוצלחת – לשנה הבאה בהעסקה ישירה למורות הקבלן!
