דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
ספורט

NBA / המשך השושלת? | המתח גובר בצד המערבי של הליגה הטובה בעולם

יריית הפתיחה ב-NBA קרובה מתמיד והקרב במערב נראה מסקרן מתמיד לקראת מי שתהיה אלופת הליגה | האם גולדן סטייט עדיין רעבה? האם לברון יוביל את הלייקרס לפלייאוף? והאם נזכה לנחת מעמרי כספי? | כתבה שלישית בסדרה

עמרי כספי, סטף קרי ולברון ג'יימס (AP Photo/Karen Pulfer Focht, Ben Margot,Gregory Bull)
עמרי כספי, סטף קרי ולברון ג'יימס (AP Photo/Karen Pulfer Focht, Ben Margot,Gregory Bull)
אביתר אבני

קדימה עמרי!

כמו לפני כל תחילת עונה בליגה הטובה בעולם, אי אפשר בלי מילה על הסביבה החדשה של עמרי כספי, שיפתח את עונתו העשירית (!) בליגה. ממפיס גריזליס היתה חברה קבועה בפלייאוף במערב עד לשנה שעברה ואז מייק קונלי נפצע ממש בהתחלה והקבוצה הסתחררה לה עד למאזן השני הגרוע בליגה. כשמסתכלים על הסגל של ממפיס יש בו משהו מתעתע. תמצאו שם שני כוכבים בדמות קונלי ומארק גאסול, את צ'נדלר פרסונס שהיה אמור להפוך לפני שנים לכוכב וזה אף פעם לא קרה (בין היתר בגלל ריבוי פציעות. בסרטוני יוטיוב אגב הוא דווקא כיכב) ומעבר להם סגל אפרורי משהו. זו לא סיבה להיות מוטרדים, ככה בדיוק הם הגיעו תמיד לפלייאוף: קונלי, גאסול והרבה קשיחות שגורמת ליריבה להביט בשעון ולתהות מתי העונש הזה כבר ייגמר. כשהוציאו את קונלי מהמשוואה הכל קרס אבל הוא חזר וממפיס מוכנה להסתער שוב על הפלייאוף.

לאור האיכות של הקבוצות במערב לא יהיה קל להגיע לשם אבל זה אפשרי. מבחינת ההשתלבות של כספי הרי שבעמדות הפורוורד צפויה לו תחרות על דקות עם פרסונס, קייל אנדרסון שהגיע מסן אנטוניו, הרוקי ג'ארן ג'קסון ג'וניור וקצת ג'מייקל גרין. הוא בהחלט יצטרך להיאבק על דקות אבל אלו החיים בליגה אם לא קוראים לך ראסל ווסטברוק או קווין דוראנט או משהו בסגנון. על סמך תשע השנים הקודמות שלו בליגה, רוב הסיכויים שכספי יידע למצוא את הדרך לרוטציה. משהו אחד שהוא יצטרך שוב לעשות זה לחזור לקלוע שלשות באחוזים גבוהים כפי שהוא עשה בשמונה השנים הראשונות. בגולדן סטייט, לצד שלושה מהקלעים הטובים בליגה, זה לא היה נחוץ אבל בממפיס זה מצרך די מבוקש.

מה שהיה הוא שיהיה?

ובכן, עושה רושם שכן. בכתבה הראשונה בסדרה דובר על כך שאי אפשר להישאר בפסגה בטווח הארוך. בטווח הקצר ואפילו הבינוני זה דווקא אפשרי, תשאלו את גולדן סטייט. כבר ארבע שנים ברצף שהיא בגמר ה- NBA, מתוכן זכתה בשלוש אליפויות ויש כל יסוד להניח שהשנה הזו תהיה דומה. לסגל עם כוח האש הכי טוב בליגה (וכנראה בהיסטוריה) הוסיפו שחקן שבשנה שעברה, עד שהוא קרע את גיד אכילס, קלע 25.2 נקודות למשחק מתובלים ב- 12.9 ריבאונדים. מפחיד משהו. הגיד הקרוע גרם לכך שקבוצות לא עמדו בתור כדי להחתים אותו ובסופו של דבר באה גולדן סטייט, אמרה יפה תודה והעמיסה אותו על העגלה תמורת חמישה מיליון דולר לעונה בערך.

בשביל הרבה אנשים רגילים זה יותר ממה שהם ירוויחו כל החיים אבל עבור שחקן ברמה ובמעמד שלו בליגה זה כסף קטן. מבחינת גולדן סטייט אין במהלך הזה כמעט סיכון. דמארקוס קאזינס בא במחיר מציאה והם לא בונים עליו במיוחד. גם בלעדיו הם תכננו לקחת אליפות. אם דברים לא יסתדרו הם יכולים פשוט להיפרד ממנו ולהמשיך בדרכם לעוד טבעת עם סגל דומה לזה של השנה שעברה. אפשר לדמיין אפשרות שבה עם קאזינס יש פשוט יותר מדי שחקנים שמאוד אוהבים לקלוע ורק כדור כתום אחד לחלוק בו. אם יש קבוצה שיודעת להכיל כוכבים ועדיין לשמור על רוח קבוצתית ופרגון זו גולדן סטייט. היא גם טובה בייצוב של שחקנים עם ברגים בראש שלא תמיד מתחברים כמו שצריך, ג'אווול מגי וניק יאנק למשל. קאזינס עונה על שתי הקטגוריות אבל אולי התוספת שלו תביא אפילו את הווריורס אל מעבר למסה הקריטית שקבוצה אחת יכולה לשמר. בסצנריו אחר וסביר יותר נראה את קאזינס חוזר למגרשים בדצמבר או ינואר, משתלב בעמדה חמש שתמיד היתה החלשה יותר של הקבוצה, ויחד איתו הדרך לראשות המערב סלולה מתמיד.

שחקני גולדן סטייט וויריורס חוגגים את אליפות ה-NBA לאחר הניצחון על קליבלנד, יוני 2018. (AP Photo/Carlos Osorio)
שחקני גולדן סטייט וויריורס חוגגים את אליפות ה-NBA לאחר הניצחון על קליבלנד, יוני 2018. (AP Photo/Carlos Osorio)

גולדן סטייט אפילו עשויה לשבור שיא של מספר השחקנים שקבוצה שולחת למשחק האולסטאר. תשע פעמים קבוצות שלחו ארבעה שחקנים (מתוכן פעמיים היתה זו גולדן סטייט הנוכחית) והשנה אולי נראה לראשונה חמישה. זה חסר חשיבות אבל נותן אינדיקציה לכמות הכישרון בקבוצה הזו. החיסרון היחסי שלה הוא הספסל אבל גם הוא לא רע בכלל. איגואדלה וליווינסטון אמנם צועדים לאיטם במורד הגבעה אבל עדיין שחקנים טובים ומנוסים מאוד. לצידם קווין קוק, ניק יאנג, פט מקאו וג'ורדן בל הם שחקני רוטציה טובים. מה בכל זאת עלול לעצור את הקבוצה הזו? בעיקר פציעות ותחושת שובע. בודדים יכולים לשמור על אותה אינטסביות ורעב שנה אחר שנה אחר שנה. ראו את זה כבר בעונה שעברה. אפילו דריימונד גרין, שהיה אחוז שליחות להוכיח לכל מי שלא העריך אותו מספיק עד כמה הוא טוב, איבד מהדרייב שלו.

חשוב לזכור שהאליפות לא מונחת להם בכיס. מוכשרים ככל שיהיו, יוסטון כמעט הדיחה אותם בגמר המערב. האם היא תוכל לעשות את הצעד הנוסף השנה? בזמן שגולדן סטייט התחזקה עוד יותר המצב של יוסטון פחות ברור. השיטה שלה עדיין תתבסס על הארדן ופול ומציאת שחקנים פנויים לשלשות אלא ששלושה שחקנים מרכזיים שנהגו להמתין על קו השלוש כבר לא בקבוצה – טרבור אריזה, ראיין אנדרסון ולוק מ'בה א מוטה. במקומם הגיע כרמלו אנתוני שמצד אחד מאוד אוהב שלשות ובידודים (כל עוד הם עליו) שהם חלק מהותי בשיטת המשחק של יוסטון. מצד שני… ובכן… אתם יודעים. הוא תחנה אחרונה, הוא לא שומר ולקראת שנתו השש עשרה בליגה הוא מזמן כבר לא הולך ומשתבח. לא כולם כמו לברון, חברו לדראפט של 2003. מעבר לכך יכול להיות שהשנה החולפת היתה שנת שיא עבור יוסטון, שנה שבה הכוכבים בשמיים הסתדרו עבורה במקום הנכון כמעט לכל אורך העונה, עד לפציעה של כריס פול במשחק שש של גמר המערב.

https://twitter.com/HoustonRockets/status/1049061981653753856

כדי שיוסטון תחזור לאותה עמדה בסוף מאי, עם הזדמנות ממשית לעלות לגמר ה- NBA צריך שפול ייתן עונה מצויינת נוספת והפעם נטולת פציעות בסופה, שאנתוני ימציא את עצמו מחדש ושיוסטון תצליח להתגבר על העזיבה של שני שחקני הגנה מצוינים, אריזה ומ'בה א מוטה. אפשרי? בהחלט. סביר? קצת פחות אבל דברים סבירים פחות כבר קרו, טראמפ למשל נשיא למי ששכח.

קצת מאחור…

כרגיל במערב יש הרבה איכות וצפוי מאבק על הכניסה לפלייאוף עד לרגע האחרון. לפחות שלוש קבוצות שנעדרו ממנו בשנה שעברה שואפות לחזור אליו. הראשונה היא ממפיס שכבר הוזכרה.

השניה היא הלייקרס של לברון שרוצה להיות בפלייאוף וגם תהיה שם. קבוצה עם לברון פשוט לא יכולה שלא להיות שם. כמה רחוק היא תגיע? כמעט כל האפשרויות פתוחות – מהדחה בסיבוב הראשון ועד להגעה לגמר המערב. הלייקרס לא רצו להסתפק בלברון ובשלד הצעיר שכולל את בול, קוזמה, הארט ואינגרם וזרקו לקערה מכל הבא ליד: ג'אוול מגי, מייקל ביזלי, ראג'ון רונדו ולאנס סטיבנסון. באמת קשה לדעת מה ייצא מהתבשיל הזה. זו הגרסה הכי קרובה בליגה לקן הקוקיה וצריך לקוות שלוק וולטון, בתקופה ששימש עוזר מאמן בגולדן סטייט, למד מסטיב קר כיצד להתמודד עם מקרי ראש. אחד המפתחות לעונה מוצלחת הוא ברנדון אינגרם בשנתו השלישית בליגה. אינגרם הוא 2.06 זריז ואתלטי שנע כמו חתול ומעניש מכל טווח. בעונה שעברה היא כבר סיפק מספרים יפים עם 16 נק', מעל 5 ריב' וקרוב ל- 40% מהשלוש אבל זה אפילו לא קרוב למיצוי של הפוטנציאל שלו. קפיצת מדרגה נוספת שלו תעזור ללייקרס להגיע רחוק השנה.

קבוצה נוספת שתנסה להגיע לפלייאוף אחרי שבשנים האחרונות היא מדשדשת בשוליו רק כדי להחמיץ אותו ברגע האחרון היא דנבר. בקולורדו בונים מחדש סביב שלד צעיר שכולל את גארי האריס, ג'מאל מארי וניקולה יוקיץ' בתוספת וויל בארטון שהיה שחקן שישי מצוין ויקודם כנראה לחמישיה, ופול מילסאפ הוותיק. שחקנים שהיו חלק מהפנים של הקבוצה כמו גלינרי, צ'נדלר, מודיאיי ובעיקר קנת' פאריד שוחררו ועכשיו מרכיבים מחדש. האריס ומארי הם בשקט הקו האחורי הכי טוב שאף אחד לא שמע עליו ולקראת שנתם החמישית והשלישית בהתאמה מקווים בדנבר שהם ימשיכו בקו השיפור העקבי שהם מציגים. את יוקיץ' כבר קשה יותר לפספס אם כי זה בדיוק מה שקרה בדראפט 2014 כאשר 40 בחירות חלפו להן לפני שהגיעה דנבר ולקחה אותו במספר 41.

אחד המשחקים החביבים ביותר הוא לקחת כוכב NBA שנבחר נמוך במיוחד ולספר על שחקנים שנבחרו לפניו ומאז לא נודעו עקבותיהם אבל נוותר על התענוג הפעם. בליגה שמקדשת מספרים קל להבין איך פספסו אותו. מדובר בסנטר לא אתלטי במיוחד בגובה 2.08, לכאורה חומר טוב ליורוליג. העניין הוא שהדברים שיוקיץ מביא איתו וגורמים לשחקנים ומאמנים להתייחס אליו כאל תופעה שהם לא ראו כמותה אינם ניתנים למדידה כמו נקודות, ריבאונדים, גובה, מוטת ידיים וניתור אנכי. אלו חכמת המשחק, הדמיון והיכולת לצפות כמה מהלכים קדימה ולדעת מי יהיה היכן בעוד רגע. כיוון שמדובר ב- NBA אי אפשר בלי מספר או שניים. יוקיץ' מחזיק בשיא של הטריפל דאבל המהיר ביותר אי פעם. הוא השלים אותו קרוב לשתי דקות לסיום המחצית הראשונה, עם 14:33 דקות נטו על המגרש. לקבוצה שלמה זה בדרך כלל לוקח יותר. אם הוא ישפר במעט את אחוזי הקליעה הוא עשוי להכנס למועדון האקסקלוסיבי של ה- 40:50:90. במידה וזה יקרה הוא יהיה הראשון לעשות זאת מעמדת הסנטר.

דנבר עשתה שני מהלכים בולטים לעיבוי השלד שלה. הראשון הוא הרוקי מייקל פורטר ג'וניור והשני הוא הבאתו של איזייה תומאס. פורטר ג'וניור, אם יישאר בריא, יכול להתגלות כתוספת מצויינת. הפוטנציאל שם ודנבר נראית כמו מקום בריא ונטול לחץ (יחסית) לגדול בו. תומאס הוא סימן שאלה והשאלה היא מה דנבר תקבל ממנו – שחקן שעולה מהספסל ורותם את הכישרון ההתקפי שלו לטובת הקבוצה או בעיה חברתית בחדר ההלבשה, אולסטאר ממורמר בגלל התפקיד המצומצם שלו וכזה שמחזיק בכדור יותר מדי כשלקבוצה עדיף שהוא יהיה נניח בידיים של מארי או יוקיץ'.

הסיכוי לתרחיש האופטימי הוא לא רע בכלל. המאמן מייקל מאלון שדחף להבאתו של תומאס מכיר אותו מהימים בהם שיתפו פעולה בסקרמנטו, תומאס רעב לחזור לעניינים אחרי ניתוח שעבר ובכל אופן דנבר הביאה אותו בשכר מינימום כך שההימור מבחינתה קטן למדי. האם זה יספיק לפלייאוף? ובכן, אם קולורדו היתה ממוקמת במזרח ארה"ב רוב הסיכויים שכן. במערב זה סיפור אחר.

בנוסף לגולדן סטייט וליוסטון קשה מאוד לראות תרחיש בו סן אנטוניו והלייקרס לא מגיעות לפלייאוף. סביר להניח שגם אוקלהומה תהיה שם אם כי כנראה רק כדי להפסיד בסיבוב הראשון. זה משאיר שלושה כרטיסים ליוטה שהיתה נהדרת בשנה שעברה, ניו אורלינס עם חד הקרן והגבה אנתוני דיוויס, פורטלנד של לילארד ומקולום, דנבר וממפיס. משימה לא פשוטה בכלל עבור דנבר. בכל מקרה תציצו מדי פעם לראות מה יוקיץ' עושה, זה תמיד מעניין.

מי ישארו איתנו ביוני?

הכוונה, למי שאיננו מעודכן בלוחות הזמנים היא לקבוצות שתשחקנה בגמר ה- NBA. ברור שאלף ואחד דברים יכולים לקרות עד סוף מאי. תחזיות כדורסל מתקיימות ביקום נפרד מהמציאות עצמה, אחרת כבר היינו עוברים למדור המדע. קבוצות ושחקנים יפרצו ויפתיעו בניגוד לכל התחזיות. מי חשב שויקטור אולדיפו יהיה כל כך טוב בשנה שעברה ושאינדיאנה תגיע לאן שהגיעה? או דונובן מיצ'ל ויוטה? יהיו גם פציעות וקבוצות יאבדו שחקנים באופן שישנה את העונה שלהן כולה. זיכרו כמה משמעותיות היו הפציעות בשנה שעברה: בוסטון שהגיעה לפלייאוף בלי שני הכוכבים הגדולים שלה, כריס פול ביוסטון בתזמון הכי אכזרי שיש וקוואי לאונרד שבלעדיו הפכו הספרס ממועמדת לאליפות לקבוצה שנלחמת על כרטיס לפלייאוף. היחידה שכמעט חסינה במובן הזה היא גולדן סטייט שגם אם יגיעו חייזרים ויחטפו את קווין דוראנט, היא עדיין תהיה המועמדת הבכירה לאליפות. התחזית שתינתן צריכה אם כן להילקח בעירבון מוגבל במיוחד והיא יותר בגדר נטיית המדור להמר על תוצאות ולפעמים אפילו לקלוע.

מן המזרח בוסטון תעלה לגמר על חשבונה של טורונטו. במערב זו תהיה גולדן סטייט שתנצח בגמר האזורי את הלייקרס. נתון סטטיסטי מעניין אם כי לחלוטין חסר משמעות מגלה שבוסטון זכתה באליפות 17 פעמים מתוך 21 הופעות בגמר בלבד. כשהיא כבר מגיעה לגמר היא מנצחת בו ביותר מ- 80% מן המקרים. זה חסר חשיבות כיוון שביל ראסל, האבליצ'ק, בירד, מקהייל ואפילו פול פירס לא יעלו על הפרקט. דני איינג', מבוסטון הגדולה של שנות ה- 80, יהיה הכי קרוב לכך וגם הוא יהיה לבוש בחליפה ועניבה. ובכל זאת, בהימור שכולל את הכישרון והעומק של בוסטון, את הרעב שלה, את בראד סטיבנס והכל מעורבב בקצת משאלת לב – זו תהיה בוסטון כל הדרך עד הסוף.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!