דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.0°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 21.4°חיפה
  • 18.4°אשדוד
  • 17.5°באר שבע
  • 24.5°אילת
  • 19.4°טבריה
  • 20.1°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
שבועות האפנה

שבועות האפנה / שבועות האופנה: שיעור הגיוון הגבוה ביותר מאז החלה המדידה

על מסלולי תצוגות האופנה היה ניכר שיש יותר גיוון אתני, יותר נשים פלאס סייז וכאלו שהן מעל גיל 50 | לעומת זאת, במוקדי הכח של התעשייה, בחדרי ההנהלה וליד שולחנות העיצוב, רוב הנוכחים הם עדיין גברים לבנים

תצוגת אופנה מגוונת בשבוע האופנה בניו יורק. 11 בספטמבר 2018 (Photo by Slaven Vlasic/Getty Images IL)
תצוגת אופנה מגוונת בשבוע האופנה בניו יורק. 11 בספטמבר 2018 (Photo by Slaven Vlasic/Getty Images IL)
מור הופרט
מור הופרט
סביבה ואופנה
צרו קשר עם המערכת:

שיעור הגיוון הגבוה ביותר מאז תחילת המדידה בתצוגות האפנה המרכזיות לעונה זו. שבועות האופנה של עונת אביב/קיץ 2019 שהתקיימו בבירות האופנה המרכזיות בניו יורק, לונדון, פריז ומילאנו הגיעו לסיומם בתחילת החודש. בסוף השבוע פרסם אתר TheFashionSpot את דו"ח הגיוון העונתי הבודק את הגיוון בייצוג הדוגמניות שהלכו על המסלול בארבעת שבועות האפנה המרכזיים. המעקב של האתר המתבצע מאז עונת אביב/קיץ 2015 בוחן את המגמות בגיוון הייצוג של הדוגמניות על המסלול בארבעה קריטריונים: מוצא אתני, ייצוג טרנסג'נדרים וא-בינארי, ייצוג דוגמניות בקטגוריית "פלאס סייז" ונשים מעל גיל 50. על פי הדו"ח שבועות האפנה האחרונים היו המגוונים ביותר מאז החל המעקב, כאשר עלייה במדדי הייצוג התרחשה בכלל בכל הקטגוריות, אולם מלבד ייצוג אתני שעמד על 36.1% דוגמניות ממוצא אתני שאינו לבן שאר הקטגוריות לא חצו עדיין את רף האחוז הבודד.

הייצוג

בשבועות האופנה המובילים התקיימו על פי הדו"ח לא פחות מ-229 תצוגות אופנה שונות בהן צעדו 7,431 דוגמניות. סך הדוגמניות שצעדו בכלל התצוגות נמוך יותר משום שרבות מהדוגמניות צעדו במספר תצוגות לאורך החודש. לפי הדו"ח ניתן לראות כי מצד אחד ישנה עלייה מתמשכת במגוון הייצוגים השונים, בדגש על גיוון על בסיס מוצא אתני, אך למרות העלייה שאר הייצוגים, בפער גדול משיעורם בקרב ציבור הלקוחות, עדיין לא חצה את רף האחוז הבודד ועדיין מתבסס ברובו על מעצבים נקודתיים ששמים דגש מיוחד על ייצוג מגוון. בנוסף ניתן לראות כי שבוע האופנה בניו יורק מוביל בהרבה על מקביליו האירופאים בכלל הקטגוריות. ייצוג של מגוון אתני רחב הוא גם היחיד מן הקטגוריות שאכן נכנס לקונצנזוס של כלל המעצבים והמלהקים ורק תצוגת אופנה אחת מכל 229 התצוגות, זו של המעצבת האיטלקייה דניאלה גרגיס, כללה קאסט שכולו דוגמניות לבנות.

מבחינת ייצוג על בסיס מוצא אתני, עמד הממוצע של ארבעת השבועות על 36.1% מהדוגמניות שאינן לבנות. מדובר על עלייה של 4% משבועות האופנה של העונה קודמת, סתיו/חורף 2018. הגיוון האתני הינו הגיוון שזכה לתנופה הרבה ביותר מבחינת הנראות. כאשר החל האתר את מעקבו אחר מגוון הייצוג של הדוגמניות עמד הייצוג של דוגמניות לא לבנות על 17% בלבד, כך שנראות של דוגמניות ממוצאים אתניים שונים יותר מהכפיל את עצמו בשלוש השנים האחרונות. בשבוע האופנה בניו יורק שכאמור עומד בראש המאבק בייצוג מגוון היוו הדוגמניות הלא לבנות כ-44.8% מסך הדוגמניות. בפועל כמעט כל דוגמניות שנייה הייתה לא לבנה. בשבועות האופנה האירופאים המצב מעודד פחות כאשר בשבוע האופנה במילאנו עמד הייצוג על 29.9% בלבד. שבוע האופנה במילאן הוא היחידי שעדיין לא חצה את רף 30% לדוגמניות לא לבנות.

בשאר הקטגוריות אנחנו עוברים ממדידה באחוזים למדידה במספרים. בכל ארבעת שבועות האופנה הופיעו על המסלול דוגמניות מעל גיל 50 אך ורק 27 פעמים, דוגמניות פלאס סייז צעדו 54 פעמים בלבד ודוגמניות טרנסיות ולא בינאריות 91 פעמים, כל זאת כאמור מתוך 7,431 הליהוקים בכל ארבעת השבועות. וגם מספרים אלה מהווים שיא בייצוג.

מבחינת ייצוג דוגמניות פלאס סייז 54 הפעמים שלוהקה דוגמנית כזו מהווה שיא, ועלייה מ-30 ליהוקים בעונה הקודמת, אך בשקלול הכללי מדובר ב0.73% בלבד מכלל הליהוקים לתצוגות. לייצוג דוגמניות "פלאס סייז" ישנו חשיבות רבה משום שכפי שטוענת הדוגמנית והאקטיביסטית אשלי גראהם מידות "פלאס סייז" מתחילות במידות ה"רגילות", אלו שמאפיינות את מרבית הנשים, שאינן דקיקות בהכרח כמו מרבית הדוגמניות. גם כאן שבוע האופנה בניו יורק הוביל עם 42 ליהוקים. באירופה המצב עוד יותר עגום, כאשר במילאנו צעדו דוגמניות פלאס סייז 3 פעמים בלבד וכולן לוהקו על ידי אותו מלהק. גם בפריז וגם לונדון צעדו רק דוגמנית אחת פעם אחת בכלל שבוע האופנה. לצורך ההבנה, שוק המידות מעל מידה 10, שנחשבת פלאס סייז בבריטניה, היה שווה ב-2017 מעל ל-8.5 מיליארד דולר כך שמדובר בנתח שוק משמעותי שזוכה להתעלמות מצד המעצבים והמלהקים האירופאים.

נתח שוק נוסף שזכה לתת ייצוג ניכר ביחס לכוח הקנייה שלו הוא נשים מעל 50 שמהוות צרכניות מרכזיות בשוק מותגי האופנה היוקרתיים, אך לוהקו בארבעת השבועות ל-27 ליהוקים בלבד. 12 מהן היו בניו יורק שהובילה גם במדד הזה. במילאנו היו תשעה ליהוקים, בפריז ולונדון שלוש דוגמניות מעל גיל 50 צעדו בשבועות האופנה.

האוכלוסייה שזכתה לייצוג הגבוה ביותר לאחר המגוון האתני הינה נשים טרנסג'נדריות ולא בינאריים- א.נשים שבוחרים להגדיר את עצמן מחוץ להגדרות הבינאריות של גבר או אישה. בסך הכול לוהקו נשים טרנסיות ולא בינאריות 91 פעמים בארבעת שבועות האופנה כאשר 83 דוגמניות טרסניות ושמונה לא בינאריות לוהקו ל-52 תצוגות. ניו יורק הייתה אחראית ליותר מחצי מהליהוקים עם 53. במילאנו צעדו 6 דוגמניות טרנסיות בלבד. לנראות הרבה באופן יחסי של דוגמניות טרנסיות ולא בינאריות אחראיים בעיקר מעצבים ומותגים ששמים דגש מיוחד על ייצוג לאוכלוסיות אלה וממתגים אותם כקהל היעד שלהם. כך למשל בתצוגת של המותג ההלבשה התחתונה מרקו מרקו (Marco Marco) שליהק אך ורק דוגמניות טרנסיות (13) לתצוגה שלו.

אבל למה לדבר על הייצוג?

נראות וייצוג של מגוון דימויים ואידאלים שונים ליופי אנושי הינו דבר חשוב ומבורך, בטח ובטח בתעשיית האופנה שמתבססת ברובה על תדמית ונראות חיצונית. אין עוררין על החשיבות הרבה שיש בכך שכל ילדה, נערה ואישה תצליח למצוא את עצמה במסלול התצוגות ועל דפי המגזינים, ואולם למאבק על ייצוג גרידא יש לא מעט בעיות.

ראשית המאבק על ייצוג עלול להיות מטעה ואף לרדד אנשים לכדי תפיסות סטרוקטורליות- מהותניות שמניחות כי צבע עור או מוצא אתני לצורך העניין הן הדבר המהותי ביותר בזהות האנושית. זהן סיווג שלא מאפשר גישור מעבר להיבט אחד של האדם. האם נערה שחורה יכולה למצוא מודל לחיקוי אך ורק בקרב דוגמנית שחורה אחרת, גם אם המצב הסוציו-אקונומי או הנטייה המינית שלה לדוגמה היא שונה? כמו כן ישנה בעייתיות בהנחה שכל דוגמנית ממוצא אתני מסוים לצורך העניין חשה בנוח להזדהות כנציגה של מוצאה.

שנית, תפיסת המאבק על ייצוג מגוון של אידיאלים שונים ליופי האנושי כמאבק המרכזי של תעשיית האופנה, מסתיר ומעוות את סוגיות מוקדי הכוח האמתיים בתוך כלכלת תעשיית האופנה. תעשיית האופנה ידועה כתעשייה בה יש רוב נשי לאורך התעשייה, אך שכבת ההנהלה הינה עם רוב גברי. התופעה הנקראת 'מסלול הזכוכית' (The Glass Runway) הבאה לשאול כיצד למרות שבמרבית מעבודות ברמת הכניסה לעבודה בתעשיית האופנה, עם דגש על עיצוב אופנה, יש רוב נשי מובהק (כ-85% נשים), לאורך הקריירה מתהפך הפער המגדרי ורק 14% מהמנכ"לים של מותגי אופנת הנשים המובילים הן נשים. גם בתחום המעצבים המצב דומה, כאשר פחות מחצי מהמעצבים הבכירים באותם מותגים הן נשים.

האם המאבק בגיוון הדוגמניות עצמן על מסלול התצוגה לא מסתיר את העובדה כי מרבית המעצבים והמלהקים שהציגו בשבועות האופנה המרכזיים ועומדים במרכז צמתי הכוח בתעשייה הם גברים לבנים. אין נתונים מדויקים על כמות המעצבות הנשים שהציגו בתצוגות, או על כמות המעצבים השחורים או הטרנסג'נדרים, אך מרבית הנוכחים בשבועות העידו כי המצב גם שם דורש תיקון.

בספרה no logo מ-1999 תיארה נעמי קליין כיצד המאבק על הנראות האפילה על המאבק על תיקון הכלכלה. "הסיסמה 'האישי הוא הפוליטי' באה להחליף את הכלכלה כפוליטית, ובסופו של דבר, גם את הפוליטי כפוליטי, ככל שגדלה החשיבות שהקנינו לסוגיות הייצוג, כך נראה שהן נדחפות למקום יותר ויותר מרכזי בחיינו…. בהקשר הגלובלי החדש הזה, ניצחון פוליטיקת הזהויות הסתכם בסידור הרהיטים בזמן שהבית עלה באש. נכון, יש יותר סדרות רב גזעיות בטלוויזיה ויש יותר מנהלים שחורים- אבל תהיה אשר תהיה החשיבות שהביאו הישגים אלה, היא לא מנעה פיצוץ אוכלוסין בשכבות הנמוכות וגידול במספר חסרי הבית בעשרות מרכזי ערים בצפון אמריקה. נכון שלנשים ולהומאים יש יותר מודלים לחיקוי בתקשורת ובתרבות הפופ- אבל הבעלויות התבססו במהירות כזאת שעל פי ויליאם קנארד יושב ראש ועדת התקשורת הפדרלית של ארה"ב: 'באופן כללי יש פחות היזדמניות כניסה לקבוצות מיעוטים, לקבוצות קהילתיות ולעסקים קטנים'."

אין ספק כי נראות וייצוג מגוון חשובים מאד בתעשיית האופנה, אך לצדה חשוב להיאבק על מוקדי הכוח האמתיים של התעשייה.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!