לאזרח החי בדמוקרטיה נדמה לעיתים שקיומה הוא מובן מאליו, כמעט כמו האוויר שאנו נושמים. המאבקים הקשים שהובילו להכרה בזכויות מהן נהנים אזרחי מדינה דמוקרטית – חופש התנועה, הדיבור, ההתארגנות – נוטים להישכח. כך גם העובדה שבצד השני של העולם, או במדינה סמוכה, הזכויות הללו נמנעות ממאות מיליוני אנשים. בדרך כלל אנו נזכרים בכך שהדמוקרטיה אינה מובנת מאליה בעת פגיעה באותן זכויות, או איום בשלילתן.

בפנתיאון המאבקים למען הדמוקרטיה, לאיגודים המקצועיים יש מקום של כבוד. איגודי התופרות בארה"ב היו הבסיס להתארגנויות שדרשו – והשיגו – את זכות ההצבעה לנשים; האיגודים בגרמניה היו חוד החנית במאבק נגד הנאציזם, ומנהיגיהם היו בין הראשונים להישלח למחנות הריכוז כדי לדכא התנגדות זו; כך גם האיגודים המקצועיים בספרד, שאנשיהם השתתפו במאבק למען הרפובליקה במלחמת האזרחים במדינה בשנות השלושים.

זה לא קורה רק בעבר, אלא גם היום. האיגודים המקצועיים, שנאבקים לשוויון ולחלוקה אחרת של העושר והכוח, מסומנים כאיום על ידי משטרים המעוניינים בהחלשת הדמוקרטיה. מנהיגיהם ואנשיהם נכלאים ונרצחים, ובמקרה הפחות גרוע נשללת מהם הזכות להתקיים ולפעול. למרות הכל, הם לא מוותרים.

מחאת הנרות של קוריאה הדרומית

בקיץ האחרון זכיתי לפגוש את האן סאנג ג'ונג, הנשיא לשעבר של קונפדרציית האיגודים המקצועיים של קוריאה הדרומית (KCTU), המונה כיום כ-800 אלף חברים. מי שמחפש השראה עכשווית למאבק דמוקרטי המונהג בידי עובדים, יכול לקבל אותה ממנו. האן השתחרר ממאסר במאי האחרון, לאחר שנתיים, חמישה חודשים ו-12 ימים מתוך שלוש שנים שנגזרו עליו, באשמות הקשורות במחאה שהוביל כנגד הפגיעה באיגודים המקצועיים במדינה ושחיתות של הנשיאה לשעבר, פאק גון-הי.

"בשנת 2010 החלו רפורמות במדינה שהקלו על פיטורי עובדים והחלישו את האיגודים המקצועיים", סיפר האן בכנס בברזיל שעסק בעתיד העבודה, "אל תדאגו, הנשיאה המושחתת עכשיו בכלא", הוסיף. באפריל 2015 החל האן בשביתה של 296 מקומות עבודה כנגד הרפורמות, ועובדים רבים יצאו לרחובות. המאבק התרחב לארגונים אחרים מעבר להתאגדות העובדים, ואזרחים רבים נעצרו.

רפורמה שהובילה הנשיאה פאק להגדלת מרחב התמרון של המעסיקים בפיטורי עובדים, ורפורמה נוספת שהעניקה לממשלה סמכות בלעדית לקבוע את תכנית הלימודים בהיסטוריה, החריפו את המאבק. ביום שבת, ה-14 בנובמבר 2015, אירגן האן הפגנה בהשתתפות עשרות אלפי חברי איגודים כנגד מדיניות הנשיאה. מול ההפגנה הלא-אלימה התייצבו כעשרים אלף שוטרים, שהשתמשו כנגד המפגינים בגז מדמיע ובזרנוקי מים, וגרמו לפצועים רבים ואף למותו של אחד המפגינים.

Tens of Thousands March in Seoul, Calling for Ouster of President – The New York Times

פורסם על ידי ‏‎Asia Society Korea Center‎‏ ב- יום ראשון, 15 בנובמבר 2015

עקב טענות על אלימות מצד חלק ממשתתפי ההפגנה, הפכו מנהיגי ה-KCTU, והאן ביניהם, ליעד למעצר משטרתי. מאות תיקים משטרתיים נפתחו כנגד המשתתפים בהפגנה. לאחר ההפגנה נכנס האן למקדש בודהיסטי וביקש הגנה. לאחר כשבועיים הוא הסגיר את עצמו למשטרה. ביולי 2016, לאחר משפט שארך שמונה חודשים, הורשע האן בארגון מחאה אלימה ונגזרו עליו חמש שנות מאסר.

האן סאנג ג'ונג, הנשיא לשעבר של קונפדרציית האיגודים המקצועיים של קוריאה KCTU מסגיר את עצמו למשטרה, לאחר שהתבצר במנזר בסיאול עם תומכיו. 10 בדצמבר 2015 (Choi Dong-jun/Newsis via AP)

חמישה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 2016, התפרסמו ברבים קשריה הבעייתיים של הנשיאה פאק עם אשה בשם צ'ון סוי-סיל, שנחשדו כשחיתות. השתיים הכירו מגיל צעיר, בעקבות הקשר בין אבותיהן – צ'ון טאי-מין, אביה של סון-סיל, היה מנהיג כת ששילבה בין נצרות, בודהיזם ושאמאניות קוראנית מסורתית, שימש כמנטור של פאק צ'אנג-הי, אביה של גון-הי. הן נשארו בקשר לאורך השנים, ועל פי החשדות, לאחר בחירתה לנשיאה העניקה פאק לצ'ון גישה למסמכים ממשלתיים מסווגים, והורתה לבכירים בממשל ללחוץ על עסקים וחברות גדולות במדינה להעביר סכומי כסף גדולים לקרנות בשליטתה של צ'ון. המשטרה החלה לעצור ולחקור בכירים בממשל ובחברות הקשורות בפרשה, ביניהן סמסונג.

המחאה הציבורית לא איחרה לבוא. הפגנות בהשתתפות עשרות אלפי אזרחים בבירה סיאול ובערים נוספות נערכו מדי יום במהלך נובמבר, בקריאה להדחתה של פאק מהנשיאות. השתתפו בהן מפלגות האופוזיציה ומאות ארגוני חברה אזרחית. האיגודים המקצועיים חברו למאבק, והוסיפו על הדרישה להדחת פאק את שחרור האן ואנשי האיגוד ממאסר. ב-13 בנובמבר 2016 ערך ה-KCTU הפגנת מחאה המונית, בה הוכרז על שביתת מחאה שהתקיימה ב-30 בנובמבר בהשתתפות כ-200 אלף עובדים.

הפגנות אירועי עובדים בדרום קוריאה במהלך שביתה כללית במחאה על פגיעה בארגוני העובדים. 30 בנובמבר 2016 (באדיבות indutraill)

ב-3 בדצמבר השתתפו 2.3 מיליון בני אדם בהפגנה הגדולה ביותר בתולדות קוריאה הדרומית, שנערכה במספר מוקדים ברחבי המדינה. מספר ימים לאחר מכן הדיח הפרלמנט את פאק מהנשיאות באופן זמני, והחל בתהליך הדחה סופי. המוחים לא הסתפקו בכך, והמשיכו בהפגנות.

בדצמבר התקבל פסק הדין בערעור שהגיש האן על הרשעתו ומאסרו לבית המשפט העליון של קוריאה הדרומית. השופטים השאירו את הרשעתו על כנה, וקיצרו את תקופת מאסרו מ-5 שנים לשלוש, בצירוף קנס. המחאות כנגד המאסר, וכנגד השחיתות של הנשיאה פאק נמשכו.

בינואר 2018 חברה המחאה נגד השחיתות של פאק למחאה נוספת נגדה, עקב טענות לחוסר התפקוד שלה במהלך אסון טביעת מעבורת שאירע שלוש שנים קודם לכן, וגבה את חייהם של שלוש מאות בני אדם, מרביתם תלמידי בית ספר תיכון. בהפגנה לציון 1,500 ימים לאסון, בהשתתפות מאות אלפי דרום קוריאנים, הדליקו המשתתפים נרות, בדרישה מטאפורית 'להאיר את המיסתורין' סביב השאלה מה עשתה הנשיאה פאק בשבע השעות הראשון מהיוודע האסון, כשעוד היה ניתן להציל את התלמידים, וכן לחשוף את האמת סביב קשריה עם צ'ון סון-סיל.

נשיאת קוריאה הדרומית, פאק גון-הייה (Korea.net / Korean Culture and Information Service (Jeon Han)

ההפגנות נמשכו, עד שפאק הודחה סופית מתפקידה ב-10 במרץ 2016. כשנתיים לאחר מכן, באפריל 2018, היא נידונה ל-24 שנות מאסר ולקנס של 17 מיליון דולר, באשמת שחיתות. במקביל אליה הורשע גם סגן יו"ר סמסונג, לי ג'יי-יונג, בעבירות שוחד ושחיתות, ונידון לשנתיים וחצי מאסר. על אף ההדחה וכניסתו של הנשיא הנוכחי מון ג'יאה אין לתפקיד במאי 2017, האן נשאר בכלא ולא קיבל חנינה עד מאי 2018.

"נוצרה הבנה שאי אפשר לדכא אנשים"

בפאנל מול נציגי איגודים מקצועיים מכל העולם שאל האן את הנוכחים – "למה זה התפקיד של איגוד מקצועי להגן על הדמוקרטיה?". הוא תיאר כיצד פעולה של עובדים מהשטח הובילה ליצירת תנועה חברתית שהחליפה את השלטון. "שואלים אותי: איך היה לך את האומץ? התשובה היא שזה פשוט להוציא אנשים לרחובות ולארגן אותם. בגלל זה אפילו קראנו לנשיא הקודם 'המארגן'."

"המאבק של האיגוד המקצועי יצר לאנשים הזדמנות להצטרף לתנועה רחבה", הוסיף האן, "דרך התנועה החברתית הזו נוצרה הבנה שאי אפשר לדכא אנשים". האן מציין כי לאחר הקמת 'תנועת הנרות' הצליח ה-KCTU לארגן את העובדים של חברת הבת של סמסונג, אחרי עשרים שנה בהן נקטו בסמסונג מדיניות כנגד העובדים וכנגד איגודים.

בסופו של דבר, לכאורה, הדמוקרטיה ניצחה: הנשיאה המושחתת פאק הודחה ונכנסה לכלא, והאן, שהוביל מחאות המוניות נגדה ונגד המדיניות שלה השתחרר מהכלא וימשיך להיאבק למען זכויות עובדים. אבל מבחינת האן, זה לא העיקר: "הדמוקרטיה בדרום קוריאה תתקיים רק שלכל העובדים יהיו זכויות", הוא מסכם.

2018: עלייה מדאיגה בפגיעה בזכויות עובדים בעולם

בכל שנה מוציאה קונפדרצית האיגודים המקצועיים הבינלאומית  ITUC 'מדד הזכויות העולמי' – דוח שנתי שמדרג את המדינות הכי גרועות עבור עובדים ומצביע על מגמות עולמיות ואזוריות בתחום זכויות העובדים. המדד השנתי האחרון פורסם ביוני 2018, ומצביע על צמצום המרחב הדמוקרטי עבור האנשים העובדים, עלייה בהשפעה תאגידית בלתי מבוקרת ועל מהלכי חקיקה דרמטיים כנגד עובדים במדינות שונות. מספר המדינות בהן בוצעו מעצרים שרירותיים של עובדים עלה מ-44 בשנת 2017 ל -59 בשנת 2018, וחופש הביטוי היה מוגבל ב-54 מדינות.

"הדמוקרטיה מותקפת במדינות שלא מצליחות להבטיח את זכותם של אנשים להתארגן, לדבר ולפעול, ברזיל העבירה חוקים אשר שללו את חופש ההתאגדות, סין הגבילה את חופש הדיבור והצבא שימש לדיכוי סכסוכי עבודה באינדונזיה", אמרה שרון בארו, המזכירה הכללית של הקונפדרציה הבינלאומית של האיגודים המקצועים ITUC. "עבודה הוגנת וזכויות דמוקרטיות נחלשו כמעט בכל המדינות, בעוד שאי-השוויון המשיך לגדול. מצב זה תודלק על ידי התנהגות מקוממת של חברות רב לאומיות רבות" הוסיפה בארו.

שרון בארו, רכזת הפדרציה העולמית של האיגודים המקצועיים. (צילום מתוך חשבון הפליקר של ITUC).

מדד הזכויות העולמי של ITUC לשנת 2018 מדרג 142 מדינות ב-97 מדדים מוכרים עולמית, כדי להעריך היכן זכויות העובדים מוגנות בצורה הטובה ביותר בחוק ובפועל. מהמדד עולה כי 65% מהמדינות אינן מכלילות קבוצות מסויימות בעולם העבודה, 87% מהמדינות הפרו את זכות השביתה, ו-81% מהמדינות מונעות מחלק או מכלל העובדים את האפשרות למשא ומתן קיבוצי. מתוך 142 מדינות שנסקרו, 54 מונעות או מגבילות את חופש הדיבור וחופש ההתאגדות.

הדו"ח מצביע על גידול מדאיג במספר המדינות בהן נשקפת לעובדים סכנה ממשית ביחס לשנת 2017: ב-65 מדינות חשופים העובדים לאלימות פיזית ואיומים – גידול של 10% ביחס ל-2017 (אז מופו 59 מדינות כאלה). בין המדינות הללו – בחריין, הונדורס, איטליה ופקיסטן. ב-59 מדינות עובדים נכלאו ונעצרו באופן שרירותי – גידול של 34% מ-2017 (44 מדינות). בתשע מדינות נרצחו אנשי איגוד מקצועי – ברזיל, סין, קולומביה, גואטמלה, גינאה, מקסיקו, ניז'ר, ניגריה וטנזניה.

"מהתקפות על חירויות אזרחיות, מעצר שרירותי, מאסר של עובדים, שחיקת המיקוח הקיבוצי והפליה גוברת והולכת של זכות השביתה, למעט הרחקת עובדים מהגנה על עובדים, הפרת זכויות העובדים. זהו איום עולמי על הדמוקרטיה ועל הביטחון. על הממשלות לפעול למען האינטרסים של העובדים. הם צריכים לשנות את הכללים כדי לעצור את ההפרות ואת תאוות הבצע הארגונית ", אמרה בארו.

הדו"ח מדרג את עשר המדינות הגרועות ביותר עבור זכויות עובדים בשנת 2018 והם: אלג'יריה, בנגלדש, קמבודיה, קולומביה, מצרים, גואטמלה, קזחסטן, הפיליפינים, ערב הסעודית ותורכיה.

דירוגן של המדינות הבאות החמיר בשנת 2018 עם עלייה בהתקפות על זכויות העובדים על פי החוק ובמציאות: האיטי, קניה, מקדוניה, מאוריטניה וספרד.

המזרח התיכון וצפון אפריקה שוב היו האזור הגרוע ביותר בהתייחסות לעובדים, כשמערכת הקפאלה במפרץ עדיין משעבדת מיליוני אנשים. השלילה המוחלטת של זכויות העובדים הבסיסיים נותרה בעינה בסעודיה. באלג'יריה ובמצרים, מחאות שלוות הודחקו באלימות והניסיונות להקים תנועת פועלים עצמאית נמחצו באופן שיטתי על ידי השלטונות. בהתייחס למזרח התיכון מציין הדו"ח כי הסכסוך בלוב, בסוריה ובתימן ופלסטין הביא להתמוטטות שלטון החוק ולשלילת הזכות למצוא עבודה הגונה.

ומה לגבי ישראל? על פי המפה באינדקס הרשות הפלסטינית נחשבת כמדינה עצמאית והגולן מסומן כשטח סורי. בהורדת כל שטחי הגדה המערבית ישראל מדורגת בקטגוריה השניה מתוך 6 בהגדרה 'הפרה חוזרת של זכויות'. הרשות הפלסטינית מדורגת בקבוצת הדירוג האחרונה.

התנאים באיזור אסיה-אטלנטי התדרדרו עם עלייה באלימות, פליליזציה של הזכות לשביתה ועלייה במעצרים, מעצר ומאסר של פעילי עבודה ומנהיגי איגודים מקצועיים. כל 22 המדינות באזור הפרו את זכויות כוח המיקוח הקיבוציי ואת זכות השביתה. פיטורים המוניים של עובדים על מימוש זכויותיהם נמצאו באינדונזיה, שם 4,200 עובדים פוטרו על ידי מפעילת הכרייה PT Freeport;(לשים קישור לכתבה שלי) מיאנמר, שם פוטרו 184 חברי האיגוד; וקמבודיה, שם פוטרו 558 עובדים לאחר שביתה במפעל הלבשת גאוון Gawon.

באפריקה נחשפו העובדים לאלימות פיזית ב-65% ממדינות האזור. מחאות בניגריה הודחקו באלימות על ידי הצבא, ועובד אחד נהרג על ידי חמושים לא ידועים במהלך השביתה.

באירופה, 58% מהמדינות הפרו זכויות הקשורות למשא ומתן קיבוצי, ושלושה רבעי מדינות הפרו את זכות השביתה.

האמריקות נותרו מוטרדות מהאקלים המתפשט של אלימות קיצונית ודיכוי נגד עובדים וחברי איגוד מקצועי; בקולומביה לבדה נרצחו 19 איגודים מקצועיים – עלייה דרמטית מ -11 בשנה הקודמת.

מחאת עובדי 'גלנקור' בקולומביה. 19 ראשי איגודים נרצחו בשנה (צילום: Industriall)

"כוחה של הדמוקרטיה לשנות את הכללים הוצג עם ממשלות שנבחרו לאחרונה באיסלנד, קנדה וניו זילנד שפועלים לטובת האינטרסים של אנשים עובדים, עם חוקים כדי לסגירת את פער השכר המגדרי, לספק קצבה עבור עזיבה בשל אלימות במשפחה,  ולהגדיל את השכר עבור העובדים בתחום הטיפול. האתגר של ממשלות הוא למשול לטובת האנשים, ולא לטובת האינטרסים של תאגידים, ולעשות חוקים המכבדים את תקני העבודה הבינלאומיים ולשמור על המרחב הדמוקרטי שנותן לעובדים קול בקהילותיהם ובמקומות עבודתם. בלי זה אנו עומדים בפני עולם חסר ביטחון ושברירי, " אמרה בארו.

בארו, שהציגה את נתוני המדד בכנס האיגודים בברזיל לצידו של האן, הוסיפה כי עליית הטוטאליטאריזם והדיקטטורה נובעים מכך שפוליטיקאים לא יודעים לדבר עם אנשים. "הם לא מדברים עם העובדים" אמרה, והציעה אופן פעולה עיקרי של סולידריות: "כשאנחנו פונים אחד נגד השני אנחנו מאבדים את האנושיות שלנו. צריך סולידריות. צריך לבנות תנועה שיהיה לה כוח להשפיע על פוליטיקאים. כן בריתות פוליטיות, אבל לא לאבד את הקול שלנו, המעורבות שלנו, הערכים שלנו. כשהדרישות שלנו הן קולקטיביות זה משפיע".