השבוע הודיעה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, כי ממשלת גרמניה תסבסד בניית תשתיות לייבוא של גז אמריקאי, אחרי חודשים בהן התעקשה שלא לממן פרוייקט כזה, על אף דרישותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מה שנשמע כמו סיפור טכני, הוא למעשה נקודה קריטית באחד הסיפורים הפוליטיים והכלכליים שמסעירים בימים אלו את אירופה, מזכיר את המלחמה הקרה ואת מקומה של גרמניה בה, ונוגע לסדר הכוחות בין שתי המעצמות הגדולות ביבשת: גרמניה ורוסיה, ובין השותפה שמעבר לים, ארה"ב.

הנשיא טראמפ ואנג'לה מרקל, ועידת נאט"ו בבריסל, 11 ביולי 2018 (AP Photo/Pablo Martinez Monsivais)

הרקע להחלטתה של מרקל הוא פרויקט בניית צינור גז נוסף בין רוסיה לגרמניה בשם "נורד סטרים 2", שבנייתו החלה בשנת 2014 והיא צפויה להביא להכפלת כמות הגז המיובא מרוסיה לגרמניה. הצינור הוא אחד מהנושאים הפוליטיים השנויים במחלוקת ביותר באירופה היום: הרוסים והגרמנים טוענים שמדובר בפרויקט כלכלי בלבד, שנחתם בין חברות פרטיות למטרות רווח. הם גם טוענים שהוא יביא ליבוא של גז זול, מה שייטיב עם התעשיה הגרמנית.

האמריקאים לעומתם טוענים שמדובר בהעמקת התלות הגרמנית באנרגיה הרוסית, ומזכירים שגם ככה היום מייבאת כמעט מחצית מהגז הטבעי שלה מרוסיה. מדינות מזרח אירופה, ובמיוחד אוקראינה ופולין, הביעו חשש שמדובר בהעמקת הכוח הפוליטי של רוסיה באירופה, ומזהירים מפני התעצמות רוסית שתוביל להשתלטות המדינה על חלקים נוספים של אירופה. הנציבות האירופית וארה"ב דרשו להפסיק את בניית הצינור, אבל הממשלה הגרמנית אישרה אותה בכל זאת. אז מה קורה עם הגז הרוסי, ומה ההשפעות שלו?

נורד סטרים 2

מזה עשורים רוסיה היא אחת היצואניות הגדולות ביותר של גז טבעי למערב אירופה. ברוסיה נמצאים מאגרי גז טבעי עצומים, אותו הם מפיקים בזול, ומוכרים למדינות מערב אירופה השונות, ובמיוחד לגרמניה. גז טבעי הוא מצרך שמשמש גם לחימום ביתי בגרמניה, אבל גם נמצא בשימוש נרחב בתעשייה הגרמנית, שזקוקה לו בכמויות גדולות. למעשה מדובר באחד הקשרים הכלכליים העמוקים ביותר בין גרמניה ורוסיה. קשר זה התחיל עוד בזמן המלחמה הקרה, כשדרישותיה של התעשיה המערב גרמנית לגז זול הביאו לבניית צינור הגז הראשון בין רוסיה לגרמניה בשנת 1972.

עם זאת, בשנים האחרונות הופך יבוא הגז מרוסיה לנושא שנוי במחלוקת יותר ויותר במערב. רבים בגרמניה, ארה"ב ומערב אירופה חוששים מכך שהסתמכותה של גרמניה על אנרגיה רוסית מעניקה לרוסיה מנוף כוח עצום על גרמניה, ועל אירופה כולה. זאת במיוחד לאור התגברות הסימנים לניסיון רוסי "להתרחב" מערבה עם כיבוש חצי האי כרים בשנת 2014, והמעורבות במערכות הבחירות האחרונות במערב. הנשיא טראמפ הוא אחד המבקרים הגדולים ביותר של גרמניה בהקשר זה, ואמר במהלך הקיץ האחרון אמר כי "ממה שאני רואה, גרמניה היא שבויה של רוסיה כי היא מקבלת כל כך הרבה מהאנרגיה מרוסיה… אנחנו אמורים להגן על גרמניה (במסגרת נאטו) אבל הם מקבלים את כל האנרגיה שלהם מרוסיה".

כך, מדובר במאבק בין שלוש המעצמות על השליטה בשוק הגז הגרמני, שמתרגם לכוח פוליטי עצום באיחוד האירופי. הנציבות האירופית הביעה התנגדות חריפה לקשרים בין גרמניה לרוסיה, ומעדיפה תלות באנרגיה אמריקאית. עם זאת, על אף העובדה שפוטין ממשיך להתעקש שמדובר הפרוייקט "כלכלי בלבד", הוא מעוניין בקידום יצוא הגז כאופן להרחיב את דריסת הרגל של רוסיה באיחוד האירופי.

טראמפ לא לבד. גם בגרמניה ישנם כאלו שחוששים מתלות גבוהה בגז הרוסי. "בשנה האחרונה גרמניה השיגה יותר מ-40% מאספקת הגז שלה מגזפרום (חברת הגז הממשלתית של רוסיה). אם נגדיל את האספקה פי שתיים עם הצינור החדש, נהיה תלויים עוד יותר בגרמניה" אומר נורברט רוטגן, חבר פרלמנט גרמני ממפלגתה של מרקל. "אני מאמין שזה דוחף אותנו לאזור מסוכן, גם מבחינת עצמאות אנרגטית וגם מבחינת מדיניות חוץ. אנחנו מאבדים את עצמאותנו".

החשש הוא מפני תרחיש בו רוסיה תחסום את אספקת הגז לגרמניה ותפגע אנושות בכלכלתה. האיום הזה עלול לתת לפוטין, שנחשב לאיום הולך וגובר על מערב אירופה, מנוף כוח משמעותי על האיחוד האירופי. עם זאת, מדובר באפיק רווחי מאד לתעשייה הגרמנית, שתוכל לשים ידיה על גז רוסי זול.

ארה"ב דרשה בחודשים האחרונים ממשלת גרמניה להפחית את תלותה ברוסיה על ידי פתיחת שוק האנרגיה לייבוא גז אמריקאי. חברת הגז האמריקאית LNG מעוניינת כבר שנים להרחיב את היצוא שלה לגרמניה, אבל בגלל הצורך לשנע אותו מרחק גדול, והעובדה שהוא דורש ציוד מיוחד להתנהלות, הגז האמריקאי יקר משמעותית מגז הרוסי. טראמפ דורש ממרקל לסבסד את בנייתם של מתקנים שיאפשרו את ייבוא הגז לאירופה. עד כה מרקל סירבה לדרישה זו, אבל בתחילת השבוע הודיעה כי תאשר את הסבסוד, ותאפשר יבוא של גז אמריקאי.

מרקל הסבירה את השינוי בעמדתה כצעד אסטרטגי שיבטיח את עצמאות האנרגיה של גרמניה, אבל הבהירה כי הדבר לא ימנע את פתיחת הצינור הרוסי בשנת 2019.  במסדרונות הקרמלין התייחסו להחלטתה של מרקל כגרועה מבחינה כלכלית, מכיוון שלטענת הקרמלין מדובר במחיר גז הרבה יותר גבוהים. אחד מחברי הבית העליון של רוסיה כינה את העסקה ככניעה של גרמניה לוושינגטון ואף ציין את המהלך כעבדות.

בהתייחס לביקורת על כך שפרוייקט צינור הגז 'נורדסטרים 2' הוא חלק ממערך פוליטי של רוסיה לחזק את שליטתה במרחב המזקח אירופאי, ביקש נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין ועוד מספר בכירים בממשלתו, להתייחס לפרוייקט ככלכלי גרידא.

מדינות הבלקן

מתנגדים חריפים נוספים לשיתוף הפעולה בין גרמניה לרוסיה הם דווקא מדינות מזרח אירופה, ובמיוחד פולין ואוקראינה. שתיהן הביעו חשש מפני הפרויקט, ונשיא פולין אנדרז'י דודא אמר השבוע בביקור בגרמניה כי הפרוייקט "צריך לא לצאת לפועל" וכי הוא "מופתע מכך שהנציבות האירופית לא הביעה התנגדות עמוקה יותר" למעשיהם של רוסיה וגרמניה.

מדינות אלו חוששות במיוחד מהתחזקות כוחה הפוליטי של רוסיה באירופה. כיבוש חצי האי קרים בשנת 2014, וחוסר התגובה של המערב, מחזקים את הפחד של מדינות כמו פולין ואוקראינה מכך שפוטין עלול להרגיש בטוח יותר להפעיל כוח משמעותי יותר עליהם, עד כדי התערבות צבאית בארצותיהם.

הפולנים מזכירים בהקשר זה את הסכם ריבנטרופ מולוטוב, שנחתם בשנת 1939 וחילקה את פולין בין גרמניה ורוסיה. לטענתם, גרמניה מוכנה להקריב את ביטחונם של מדינות מזרח אירופה לטובת האינטרס של המגזר התעשייתי שלה. הם מזכירים כי בגרמניה ישנם בעלי אינטרס חזקים, שמעוניינים יותר בטובת הקשר בין גרמניה לרוסיה מאשר בשמירה על מדינות האיחוד האירופי. כך, למשל, בפולין מוזכרת העובדה כי הקנצלר לשעבר גרהרד שרדר, שמחזיק עדיין בכוח רב על הפוליטיקה הגרמנית, הוא למעשה חבר בדירקטוריון של גזפרום.