ביקורת רבה הוטחה בשתיקתם הרועמת של מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק עמינח, ויו"ר דירקטוריון הבנק דוד ברודט, שהופיעו אתמול (ראשון) בפני ועדת החקירה הפרלמנטרית להסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים, הידועה בתור "ועדת הטייקונים". הביקורת על הבנקאים הבכירים אולי מוצדקת, אך במידה רבה הם רק קראו את השורות שלהם במה שנראה כמחזה שנכתב מראש – קשה להאמין שהח"כים אכן ציפו שראשי הבנק יוותרו על הסודיות הבנקאית של הלקוחות שלהם במהלך הדיון. "הדיון הוא על מה שהיה, לא על מה שתקנתם" אמר כבל בפתח הוועדה, ובכך קלע לאחת הבעיות הגדולות של הוועדה, שאולי תסחט עוד קצת מיץ מסיפוריהם של פישמן, דנקנר ולווים אחרים, אך כרגע לא מביאה תועלת למערכת הפיננסית בישראל.

ההחלטה להתמקד בתנאי ההלוואות שניתנו לבעלי ההון לפני מספר שנים, תנאים שמוגנים בסודיות בנקאית, עיקרו את הדיון עוד לפני תחילתו

לאחר שבדיון הקודם של הוועדה השתתפו נציגי בנק הפועלים, המנכ"ל אריק פינטו והיו"ר עודד ערן, היום הגיע תורם של רוסק עמינח וברודט מבנק לאומי. חברי הועדה דרשו לענות על שאלות חברי הוועדה בנוגע להלוואות אותם העניקו לבעלי עסקים גדולים, ובעיקר לגבי התנאים בהם העניקו אותם שלטענת חברי הוועדה היו מקלים משמעותית מאלו שניתנות לציבור הרחב. אך ההחלטה להתמקד בתנאי ההלוואות שניתנו לבעלי ההון לפני מספר שנים, תנאים שמוגנים בסודיות בנקאית, עיקרו את הדיון עוד לפני תחילתו.

"אנחנו כפופים לסודיות בנקאית לגבי כל הלווים שלנו, לא נמסור את המידע" אמרה אתמול רוסק עמינח. לבנק אסור לחשוף פרטים על לקוחותיהם, אלא באישורים בלבד, ולכן טענתם של רוסק עמינח וברודט לפיהם נאסר עליהם לענות על שאלות שנוגעות למשל בהלוואות של נוחי דנקנר נכונות. מובן שזוהי עמדה נוחה מאד לבנקים, וסביר שינסו להתבצר בעמדה זו כמה שיותר ולא להקל על עבודתם של אנשי הועדה. חברי הכנסת שיחקו את תפקיד המתרעמים, אך למעשה האופציות היו ברורות מראש: אפשר לפעול באפיק משפטי ולחייבם למסור מידע לפני שמכנסים ועדה, וזאת תוך הוכחה שמדובר במידע שיש בו עניין לציבור העולה על חובת הסודיות. ואפשר למצוא שאלות אחרות, כאלה שיזכו לתשובה.

במקום שיח ענייני, הדיון נראה כמו פינג פונג בין חברי הועדה לנציגי בנק לאומי: מרבית השאלות נענו בתשובות קצרות שנשמעו כאילו הוקראו מדף מסרים קצר. זה אולי מרגיז, אלא שבמדינת ישראל יש גופים שרשאים לפקח על התנהלות הבנקים, ששמורה להם הזכות לקבל את התשובות לשאלות שנשאלו היום- והם אינם יושבים בוועדה. המסקנות המבניות מפורטות במסמכי בנק ישראל, אלא שבוועדה מחפשים את המיץ שממנו עושים כותרות, ולא את השאלה המבנית רחבה.

בין ביקורת לפופוליזם

לצד הביקורת העניינית, חלק מהביקורת על התנהלות בנק לאומי נגועה בפופוליזם. הביקורת על כך שרקפת רוסק עמינח תועדה מקיימת קשר עם ה"טייקונים" מפספסת את העיקר. יש טעם בכך שהפקידים הבכירים בגוף פיננסי שנכנס לעסקה בשווי מיליארדי שקלים יהיו מעורבים לצורך בקרה על יציבות העסקה, וכדי לקדם את עסקי הבנק. למעשה, במידה ובכירי הבנק לא היו מקיימים קשרים כלשהם עם הלווים הגדולים אפשר היה להאשים אותם בחוסר אחריות. תמונותיה המפורסמות של רוסק עמינח ליד נוחי נדקנר ואליעזר פישמן אולי מציתות את הדמיון, אבל הן לגיטימיות כשלעצמן ולא מעידות על ניגוד עניינים פסול.

גם את הטענה עליה חזרו רוסק עמינח וברודט (שוב ושוב בכל הזדמנות שניתנה להם) על מבחן התוצאה לא צריך לבטל. "רשמנו קיטון משמעותי מאד בהפסדי האשראי מעסקים גדולים. בעשר השנים האחרונות, כולל בשנות המשבר. שיעור הפסדי האשראי הממוצע לגדולים הוא 0.18%. זה השיעור הנמוך ביותר בבנקאות הישראלית ואחד הנמוכים ברמה העולמית" הסביר ברודט כדי להוכיח שמדיניות האשראי של הבנק זהירה. נתון זה אינו חזות הכל, אבל בהחלט יש לקחת אותו בחשבון.

עוד סיפרו ברודט ורוסק עמינח כי הוקמה מחלקה נפרדת ועצמאית בבנק שמטרתה לבחון את כושר ההחזר של לווים גדולים, וכי כך או אחרת מספרם של לווים מסוג זה בתיק ההשקעות של הבנק ירד לרמה אפסית, נתונים שמגובים גם על ידי בנק ישראל.

גם הדיון על הדלת המסתובבת נותר כפיזור האשמות כלליות ואפילו כהיתממות. העובדה שבכירי המערכת הפיננסית עוברים בין המגזר הפרטי לציבורי היא ידועה לכל ומהווה חלק מהשיטה. יש בעבודה חוקים נהלים ותקנות, שאותם יש כלים משפטיים וציבוריים לאכוף. זריקת שמות של דירקטורים ובכירים שעברו תפקידים לא מוכיחה שום דבר, רק יוצרת מראית של פיקוח.

"בנק לאומי משקף את המשק הישראלי" – וזו הבעיה

אפשר להאמין שבנק לאומי עבר תפנית שהביאה אותו לעמוד במקום שונה לחלוטין מזה שבו עמד בתחילת שנות ה-2000, כפי שטוענים אנשיו. ועדיין המצב במערכת הפיננסית הישראלית צריך להדאיג אותנו מאד. לציבור יש עניין גדול עם שאלות היציבות הפיננסית של הבנקים בישראל, וצודק ח"כ כבל כשאמר שיש חשיבות גדולה לפיקוח על התנהלותם של הבנקים. לציבור יש גם עניין ביחס מקל יותר כלפי מי שלא יכול לעמוד בהחזרים לבנקים, ושוב צודק ח"כ כבל כשהוא טוען שאין סיבה שלווים מהשורה יזכו ליחס נוקשה יותר מזה בו זוכים העשירים ביותר. אלא שנכון לכעת לא נראה שביחס לשתי סוגיות אלה, היחס ללווים ויציבות המשק, תבוא תרומה מוועדת החקירה.

"בנק לאומי משקף את המשק הישראלי" אמר יו"ר הבנק בפתח הוועדה, ובכך קלע אולי לסיפור הגדול שהוועדה מפספסת, ובהצביעה על הכיוון השגוי- גם מסתירה. הסיפור שבו מתעסקת הוועדה הוא המשק של שנות ה-90 וה-2000, שהטייקונים החדשים קיבלו אשראי חופשי בשביל לצאת למסע קניות במכירת החיסול של נכסי המדינה. בתהליכים שעובר המשק של שנת 2018 ומשתקפים גם בבנק לאומי – גדילת הסיכון והחשיפה לחו"ל, חובות משקי הבית, מכירות לגורמים זרים, התפתחות האשראי החוץ בנקאי והלא מפוקח, דירוג האשראי האישי – כל אלו נותרו ללא ועדה שתטפל בו. אולי ב-2028.