"אנחנו רגילים לחום, יודעים להסדיר נשימה" אמרו הכבאים שהצטופפו אתמול (ראשון) בחמישיות על ספסלי אולם בית הדין לעבודה בתל אביב בחולצות שחורות, לאחר שהפגינו בכניסה. הקצינים הבכירים שהגיעו מוקדם יותר במדים לבנים ישבו מרווחים בצד השני של האולם, ולמרות ברכות השלום ולחיצות הידיים, לא ניתן היה לפספס את האווירה המתוחה.

התמונה העגומה של אולם חצוי לשחור ולבן משקפת במידה רבה את יחסי העבודה העכורים שהתפתחו בשורות מכבי האש, יחסים שהתבטאו גם בדיון הסוער ורווי ההאשמות ההדדיות שהתפתח באולם אל מול השופט תומר סילוורה. יממה לאחר הדיון, דחה השופט סילוורה את העתירה ואישר לכבאים להמשיך בעיצומים.

בדיון שעסק במבוי הסתום אליו נקלעו הצדדים, השתתף לראשונה נציב הכבאות דדי שמחי, שרבים מנציגי העובדים רואים בגישתו את המחוללת המרכזית של ההחרפה ביחסי העבודה. "כולם מתים לדעת מה יש לו לומר, פעם ראשונה שהוא אומר משהו" אמרו הכבאים בזמן שחיכו לפתיחת המשפט. רגע לפני תחילת הדיון ביקש מהם סגן ראש הוועד לשמור על איפוק למרות הרוחות הסוערות. "הוא רוצה להציג אותנו כברברים. שמרו על הכבוד של בית המשפט".

הפגנת הכבאים נגד נציב הכבאות דדי שימחי מול בית הדין לעבודה. 4 בנובמבר 2018 (צילום: עמר כהן)

יחסי העבודה בנציבות הכבאות הארצית מתוחים מאז כניסתו של שמחי לתפקיד, רוויים בסכסוכי עבודה ועיצומים, וזאת לאחר שלטענת העובדים הוא מפר את הסכמי העבודה הקיבוציים הקודמים מבלי לחתום על חדשים. בפועל נסובה המחלוקת סביב כמה זכויות כלכליות, דמי הרווחה בארגון, מבנה ועדות המכרזים ושינויים במערך הרפואה שמקשים על הכבאים. אך ברובד עמוק יותר, כפי שהתבטא אתמול בדבריו של שמחי עצמו, נמצאת שאלה יסודית יותר, והיא עצם זכותם של עובדי הכבאות להתאגד, אל מול הפיכתם לארגון סמי צבאי הפועל בהיררכיה מלאה.

ההשוואה והסערה

הדם הרע בין הצדדים התבטא בחילופי דברים קשים בין עורכי הדין. פרקליט המדינה גדי שילון מנה את התארים בהם כינו העובדים את שמחי לכאורה: "צורר, עריץ, מגלומן, מחלה, חנטריש". את דבריו שיסע אחד העובדים שציטט משפטים שייחס לנציב, "אני אחסל אתכם אחד אחד, אני אכופף אתכם". בהמשך הוסיפו נציגי הכבאים משפטים נוספים כמו "תבואו לי למחבת הלוהט" ו"אלוהים לא יעזור לכם" ועוד. "אין מה להגיד 'אני אלחם בהם עד חורמה' ואז לבוא לבית המשפט שתו לי אכלו לי" הוסיף אחד מהם.

לאחר שנאסר עליו להראות סרטונים עליהם לא הודיע מראש, פתח נציג המדינה בנאום תקיף, בו האשים את הכבאים המוחים ב"שביתות פראיות, הפגנות בריוניות, השמצות חוזרות ונשנות על נציב", ואף השווה את הקמפיין להסתה שהובילה לרצח יצחק רבין לפני 23 שנים. "אנחנו בתאריך היסטורי היום", אמר הפרקליט כשהוא מתייחס ליום הירצחו של ראש הממשלה. עורכת הדין יעל שילוני המייצגת את הכבאים התרעמה על ההשוואה ואמרה "אין לו שום גבול. אנחנו מצילי חיים ואתה רומז שאנחנו רוצחים", ודרשה שוב ושוב שיחזור בו מההשוואה המקוממת.

לדבריו לב העניין הוא פוליטי ואינו נוגע בזכויות הכלכליות אותן דורשים העובדים. "הצד השני רוצה לשבות, הוא לא רוצה לפתור את המחלוקת, כי אם כך היינו פותרים אותה מזמן. הדברים עמדו בפני חתימה. הם רוצים לנהל את הכבאות, הם רוצים להדיח את הנציב מתפקידו. זה סכסוך פוליטי, לא ביחסי עבודה. הלחץ הוא לא על המעסיק אלא על ממשלת ישראל, להביא לסיום תפקידו של הנציב".

"מנסים להציג אותנו כפורעי חוק"

הטיעון המרכזי בו השתמשה הפרקליטות אתמול הוא הפגיעה בכשירות בעקבות ביטול אימונים, טיעון אותו דוחים העובדים מכל וכל. "הכבאים צריכים להתאמן, כמעט כל יום. יש להם כשירויות רבות. והאנשים האלה לא מתאמנים, ולא התאמנו כבר תקופה ארוכה. היעדר האימונים הזה מסכן". עורך הדין הוסיף "מאז שאנחנו בשביתה לצערי נהרגו אנשים באירועים", אמירה שעוררה תרעומות בעשרות הכבאים שישבו מאחוריו.

נציגי הכבאים כינו את השימוש באימונים 'מניפולציה', והבהירו כי ביטלו אימונים בודדים בלבד, ולא כאלה שיכולים להשפיע בצורה ניכרת על כשירות הכבאים. "הצעדים ארגוניים כתוצאה מהפרת הסכמי העבודה. בית המשפט אפשר לנו לנקוט בצעדי המחאה. כל הצעדים בהם נקטנו הם צעדים מידתיים. כל צעד עבר אישור של בית הדין".

דרישתם של העובדים היא לחזור למצב שהיה ערב כניסתו של הנציב לתפקידו מבחינת הסכמים קיבוציים ואז ללכת יחד לגישור. "אנחנו מדברים על מנהל המתנהג באורח עוין ויחסי אנוש גרועים ועם חוסר כבוד מוחלט לזכות היסוד שנקראת זכות ההתארגנות. כל החלטה של בית הדין מיושמת תוך 10 דקות בשטח. מציגים אותם כעבריינים, פורעי חוק. בית הדין יודע. העובדים האלה, שתוחלת החיים שלהם נמוכה בעשור משלנו, מגיע להם יחס הגון מינימלי".

יו"ר ועד הכבאים אנקורי אמר "אני רוצה לתקן. אין פגיעה בתרגילים כמו שהם מנסים לצייר". אנקורי סיפר על מקרה בו פעל הנציב עצמו בצורה חסרת אחריות לכאורה. "כשהנציב הבין שהוא לא יתקבל בחיבוקים ונשיקות בתחנת בני ברק, הנהג שלו הודיע על אירוע אמת, לא תרגיל", כשלדבריו הנוהל מחייב להודיע על תרגיל ביציאה מהתחנה כדי להימנע מפגיעה באזרחים או בכבאים בשל הנסיעה בתנאי לחץ. לדבריו רכבו של שמחי עצמו חסם את היציאה מהתחנה, "רק שהכבאים הגיעו למקום האירוע הוא אמר להם שזה תרגיל. בדרך לשם כבאי אחד נפצע". על הפגיעה בתקציבי הרווחה אמר כי הוועדים נדרשים לקחת הלוואות בשביל חנוכה.

סגן ראש הוועד שביקש את זכות הדיבור אמר בהתרגשות, "21 שנה אני בשירותי הכבאות. כל בוקר שאני מגיע למשמרת בודקים האם אני יוצא חוזר, זו רדיפה האישית של כל האנשים פה. אני בצוות מו"מ ואני מקבל הודעה שאני לא יכול לצאת יותר משישה ימים לפגישות. הם מצרים לי את הצעדים". נציג המדינה קרא כלפיו, "הנה, חברי הוועד רוצים לא לעבוד".

נאום הניצב

שיאו של הדיון הגיע עם דבריו של שמחי, למרות שבפועל לא ביטא עמדות חדשות. "מעמד קצת מוזר" פתח הנציב את דבריו. "מרגיש כאילו כולם היו בני, גם המפקדים גם הכבאים", כשאחד הכבאים קרא לעברו במרמור, "היו, בלשון עבר".

"אני רוצה לומר בפתיח שמגיע ללוחמי האש את כל התנאים להצלחה במשימה שלהם" אמר הנציב. "תנאי עבודה, הכשרה, שכר, אמצעים, ציוד, בטיחות רפואה, טכנולוגיה. בעשר שנים האחרונות היו עשרות סכסוכים ועשרות עיצומים. קודמי בתפקיד כבר אמרו שכל סכסוכי העבודה פוגעים בכשירות המקצועית ובחיי הכבאים, ובמענה לאזרחי ישראל".

הפגנת כבאים נגד נציב כבאות והצלה דדי שמחי ברמת אפעל, 20 באוגוסט 2018. (ארגון הכבאים)

על העיצומים אמר "פוגעים באופן קריטי וחמור בכשירות המבצעית ואני רוצה לומר שירשם בפרוטוקול, שהעיצומים האלה מסכנים חיי כבאים ואת חיי אזרחי ישראל".

שמחי, ששירת לפני כן כקצין בדרגת תת אלוף בצה"ל, השווה בדבריו בין צה"ל לשירות הכבאות מספר פעמים. "אני לא מכיר מפקד נמל אשדוד, אסותא, רכבת ירושלים. אבל בכבאות כתוב מפקד תחנה, מפקד מערך. לצערי נהרגו לי מספר כבאים בשנה וחצי האחרונות. בלוויה הגיעו הקצינים על מדים, בלוויה יש רב של הכבאות, בלוויה יש זר. כי אנחנו מפקדים".

את מרבית הזמן הקדיש שמחי לתיאור המצב הקשה בו קיבל לדבריו את שירות הכבאות, ולשינויים הנדרשים  לדידו. על היחסים העכורים עם העובדים אמר "לא צריך שישתו אתי קפה. אבל אתן שוב דוגמה מעולם אחר. נראה לכם שעושים נתק מאלוף פיקוד צפון?".

את השאלה הגדולה שריחפה מעל לדיון אמר השופט כבר בפתח הדברים, וזו לא קיבלה מענה. "השאלה איך אנחנו מתקדמים? עברו כל כך הרבה דברים. אי אפשר להמשיך ככה. צריך להיות פתרון. מה עושים ביומיום? מחר מחרתיים? מניסיון בסכסוכים קיבוציים בסוף צריך לחיות אחד עם השני".