מרכז חוסן בשדרות חילקו צמידי הזדהות, והגיעו להשתתף במפגן התמיכה של הנוער. מנהלת המרכז הילה גונן ברזילי, אמרה: "אנחנו כאן כדי לתמוך ולהצדיע לנוער המדהים שהקשיבו לרחשי הלב שלהם שאמר די, שמשהו צריך להשתנות, שמגיע להם חיים טובים של שקט. הנוער הזה הם ילדים שנולדו למציאות הזו ולא מכירים מציאות אחרת. המחאה הזו נולדה מלמטה מתוך אחריות שלהם, ללא יד מכוונת, זה הגיע רק מהם, זה מדהים בעיני, זה בדיוק מה שצריך לעשות, להיות מעורבים, לפעול לשינוי, זה חוסן!
רק אנחנו יודעים היטב מה קורה בחדרי הטיפול שלנו, עם מה ילדים ובני נוער מתמודדים פה, עם חרדות ופחדים וזה לא מצב נורמלי, אני גאה בהם ושמחה להיות פה היום ומקווה שהמחאה שלהם תגיע ללב של מקבלי ההחלטות ושמשהו ישתנה".

"יצאנו לדרך לפני 4 ימים במחשבה שאנחנו כמה עשרות של בני נוער מהעוטף" אמרו המארגנות מעל הבמה. "הגענו לכאן עם אלפים של אנשים שתומכים במאבק שלנו. כל מי שהגיע לכאן, אתם ארץ ישראל האמיתית!"

שקד וולק, בת 17, מנתיב העשרה: "כל בוקר לקום בידיעה שעוד מקום שאהבת ללכת אליו לא יעניק לך את אותו השקט זה שנים רבות, מה יקרה אם זה אותך יתפוס לא מוכן. לפחד, שצבע אדום יתפוס אותך לא מוכן. כשאתה במקלחת, כשאתה ישן. וזה קורה. זה תמיד תופס אותך לא מוכן. הלב נפצע, וקשה לו להחלים אחרי דבר כזה. נמאס לי לשבת בסלון ולהריח את היער שאהבתי נשרף. לדעת שיש מי ששומר עלינו. זה הפך להיות נורמלי – וזה מה שלא נורמלי"

אביב לוי ונועה מזרחי מקריאים מיומן המסע של הצועדים: "עוטף ישראל זה הבית שלי, ואם אנחנו לא נשמור על הבית שלנו, מי ישמור עליו? אותם האנשים שיישבו את העוטף – מתוך ציונות ואמונה שעל גבולות המדינה צריך לשמור, כנראה כבר לא פה. ואנחנו ממשיכים את דרכם – והיא לא פשוטה, היא מלאה בקשיים, טילים, עפיפונים וצבע אדום, אבל היא גם מספקת – לא הייתי גרה במקום אחר אפילו לשנייה. אוהבת את ישראל בכל ליבי והמדינה הזו באמת חשובה לי"

מנחות העצרת: "אנחנו הנוער של ישראל רוצים להראות שיש דרך אחרת, שגם אם לא מסכימים יכולה להיות סולידריות. אנחנו רוצים שתהיה חברה טובה גם בתל אביב וגם בפריפריה!"

אחרונים דיברו מארגני הצעדה, אלון לוי, ניצן בן ששון, רועי רחף, גל כהן: אתם צריכים להיות גאים בעצמכם! מרטין בובר אמר ש"הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות", אתם כולכם עדות חיה לזה שהוא צודק, בחמשת הימים האחרונים הוכחנו שלנוער יש קול והוא עוצמתי. כשהוא רוצה לדרוש שינוי דבר לא יעצור אותו. השנה נחגוג 18, שנים שאנחנו חיים – 18 שנים של רקטות, שריפות, ריצה מבוהלת ובעיקר פחד. אנחנו העתיד, החיילים הבאים של ישראל, ואנחנו דורשים שכעת המדינה תגן עלינו. אנו בס הכל זועים זעקה של דור שגדל לתוך מרכזי החוסן, שנולד לפוסט טראומה. שאול טשרניחובסקי כתב "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו". נוף מולדתנו בוער, 60,000 דונם נשרפו בעוטף עזה, כמעט פי שלושה מאסון הכרמל. אותו אסון שזה לסיוע בינלאומי. תגידו לי אתם – איפה נמצאים מקבלי ההחלטות כשמדובר בעוטף עזה? אנו רוצים לטייל בחיק הטבע עם חברינו, ולא בשדות שרופים ועצים מפויכים. בעקבות כך, הנוער שגדל באזור מלחמה ולא מכיר מציאות אחרת, דורש שינוי דורש פתרון ארוך טווח שיצור עתיד שקט יותר בטוח יותר, עתיד טוב יותר לאחינו הקטנים.